אבני שיש חלק א קנ

ישראל הרי זו תנשא אשתו הביאו מר"ן שם סעיף י"א ומוהריק"ו דקדק מדלא הזכיר שם העיר מאחר שהזכיר שם האב ש"מ דבשם אביו לחוד סגי, וכתב דמ"ש הרמב"ם בהלכה כ"ז שצריך שיזכיר שם עירו היינו היכא דלא הזכיר שם אביו, הרי דמתרי לישני דהרמב"ם משמע דבשמו ושם אביו או שמו ושם עירו סגי יע"ש, ועיין למר"ן ב"י ובכ"מ מ"ש ליישב ב' תשובות מוהריק"ו אהדדי שסותרות זא"ז דספוקי מספקא ליה למוהריק"ו כונת רבינו יע"ש

והנה עין הרואה עיניו יחזו דהאי סברא דבתרי מנייהו סגי ללמדת היטב מדברי הרמב"ם ודייקי שפיר לישני דהרמב"ם דבמקום שהזכיר שם עירו לא הצריך הזכרת שם אביו ובמקום שהזכיר ש אביו לא הצריך הזכרת שם עירו ואשכחן הכרעה מפורשת בלשון רבינו הלכה כ"ג לפי גרסת כל הספרים שבידינו ושכך היא גירסת מר"ן הקדוש בשלחנו הטהור סעיף כ"ג וז"ל ראו א' עומד מרחוק ואמר שהוא פב"פ או פ' ממקום פ' והרי נשכו נחש והרי הוא מת והלכו ומצאוהו שנשתנה ולא הכירוהו הרי אלו משיאין את אשתו עכ"ל, ולפי גירסא זו הויא שפיר ראיה גמורה להאי סברא דבתרי מגו תלת סגי, והדברים ק"ו אם במקום דאיכא ריעותא שנשתנית צורתו ולא הכירוהו [הרי אלו משיאין את אשתו] סגי בהזכרת שמו ושם אביו או שמו ושם עירו כ"ש במקום דליכא ריעותא, וההיא דיצחק בן מיכאל דקאמרי כשתלך למקום פ' אית לן למימר דלא שיש קפידא בדבר אלא דמראים מקום הם לו, ומה גם שהרא"ש שהוא א' מעמודי הוראה בכלליו כלל נ"ב סי' א' הביא ראיה מלשון זה דבשמו ושם אביו סגי ומוכרח שכך הבין בלשון רבינו דמראים מקום הם לו, ואף לגירסת מוהריק"ו דגריס בלשון רבינו ואמר שהוא פ' דממקום פ' הרי כתב שאינו מנגד לסברא זו דהתם שאני דאיכא ריעותא דנשתנה הוא דבעי שלשתם יע"ש

ואפשר דמהאי גירסא דנזדמנה למוהריק"ו בלשון רבינו הוא שהיה מסופק בכוונת רבינו ואילו ראה גרסתינו לא היה מסתפק בההיא דיצחק בן מיכאל והיה מכריע שפיר כוונת הרמב"ם להאי סברא, גם לשון התוספתא שהביא הרב המגיד לעיל עד שיזכיר שמו ושם עירו דמשמע דקפיד אשם עירו משמיא אנהירינהו לעיינין וחזינא לשון התוספתא פי"ד דיבמות בתוספתא הנדפסת בספר הרי"ף אחר כל מסכתא דף ס"ב דגריס כך אין מעידין עליו עד שיהיו מזכירין שמו ושם אביו שמו ושם עירו ע"כ, ואשכחן למהרשד"ם נמי בשאלה ל"ה בחלק אה"ע שכתב דלמעשה סמכינן אשמו ושם אביו או שמו ושם עירו ושכך היה דן רבו מהר"י טאיטצאק הביא לשונו מר"ן ב"י בטור אה"ע סי' הנז', ובשאלה מ"ג כתב האמת שכבר נהגו בתי דינין שבשלוניקי להסמיך על שמו ושם אביו או שמו ושם עירו וכמו שקבלתי ממורי מהריט"א, וגדולה מזו כתב מר"ן ב"י בסי' הנז' בשם תשובת הר"ן דכל שמעיד בדבר ברור שאי אפשר לספק באחר משיאין את אשתו אף על פי שלא הזכיר שמו, וכ"כ מהרשד"ם בתשובה פ' והסביר הענין שהרי מה שצריך להזכיר שמו ושם אביו או שמו ושם עירו או שלשתם יחד פשיטא דלאו מלתא בלא טעמא הוא דעמא דבר זה הוא חק וגזירת מלך והבו דלא לוסיף עלה, אלא טעמא רבה איכא והוא כי היכי דנדע על איזה איש מדבר עד שאפי' לא הזכיר שם המת כלל אלא שנתן בו סימנים מובהקים די בכך ומשיאין את אשתו, וא"כ נראה שאין הכוונה רק שנכיר על איזה איש מדבר ונמשך אחריו דרכי נועם בשאלה כ"ט יע"ש

ועפ"י סברא זו עלתה ארוכה מעלייתא בשריותא דהאי אתתא גם מעדות זו דאע"ג דלא הזכיר שם אביו הרי הזכיר כנויו שעומד במקום הזכרת שם אביו כמבואר בקונטרס עיגונא דאתתא ק"ב וק"ה ו שז ושס"ו משם כמה גדולים ומהם כתבו דעדיף משם אביו ואפילו לא הזכיר שם אביו ושם כנויו מדקאמר כא יקולולו כנוי אחר בעיר פאס אצ'ריווי כאלו אמרו שזה עירו והו"ל כמזכיר גם שם עירו, ואפי' נימא שלא נתכוונו בזה לשם עירו מ"מ הא איכא כנויו דהוא כשם אביו וסגי בהכי כדכתיבנא, ומ"מ אם יתברר שבעיר פאם היה נקרא אצ'ריווי ולא זולתו אין לך הוכחה גדולה מזו וכדברי הר"ן ז"ל

הרי דהותרה האשה העגונה מכבלי עיגונה בין לעדות א' בין לעדות זו האחרונה למהך להתנסבא כחפצה וצור ישראל יצילנו משגיאות החותם פה צפרו בתשרי משנת יו"ם בשור"ה הוא לפ"ק וקים

שאול ישועה אביטבול ס"ט

סימן ק'

טופס שאלה וז"ן ע"ן

שאלה לאה אשת ראובן שיצא עליה שם רע זה היום כמו שלש שנים מ"מ שהיתה נחשדת עם שמעון ובעל האשה הנז' עמה בעיר והיה השם רע הולך וגדל עד כי גדל הכאב קלא דלא פסיק עד גדר שהוכרח אבי הבעל הנז' להזמין לבנו לפני לדין תורה ולגלות רעתו בקהל להוכיחו על לא טובה השמועה ואמר לו כי הוא איש עני דלית ליה מגרמיה כלום ומנין הי"ל להוציא הוצאות על חד"ד באכילות ושתיות ומרחצאות שחוק וקלות ראש בביתו זו אשתו עם שמעון והוא אינו מקפיד ע"ז להסיר המכשול ולהדריך את אשתו בדרך ישרה, וכראותי הלעז הגדול בעיר שלחתי להתרות בהאשה הנז' שאם מהיום ההוא והלאה יוסיף עוד שמעון ליכנס לביתה כאשר בראשונה שתצא מבעלה בלא כתובה, ויהי כאשר ארכו הימים שהלך בעלה למדינת הים זה היום קרוב לשתי שנים מ"מ יצא עוד לעז בעיר מפי אנשים ונשים גדולים וקטנים איך האשה הנז' הרה לזנונים מו' או ז' חדשים ושהיא עסוקה ברפואות והקזות וסממנים להפיל הולד ושהאשה שהיתה עושה לה קצת רפואות נתנה לה שוחד כדי שתעלים העין, ושלחתי אחר האשה שהיתה עושה לה הרפואות לראות מה בפיה ואמרה שלא היתה סבורה שהיא מעוברת אלא שהיתה אומרת אליה שתהא ממשמשת במעיה כי היה לה איזה רוח במעיה הן אמת שכשהיתה ממשמשת במעיה מרגשת תחת ידיה כמו תפוח בעוגל מתגלגלת במעיה תחת ידיה אבל לא נתנה דעתה לחשוב שהיה עובר יען שלא היה בעלה בכאן לא נחשדה בעיניה על כך, וגם שלחתי אחר האומן המקיז דם ואמר ששלשה פעמים הקיז לה מן הידים ומן הרגלים, כשמעו את קול ד דבריהם שכולם כא' פתחו לחובה שלחתי לומר למילדות ללכת לראות האשה הנז' אם אמת הדבר, והלכו המילדות ובדקו אותה ונשמע הקול בעיר שהמילדות אמרו שאין לה שום עובר במעיה, למחר אותיום חזר הקול לכחו הא' ויותר בכפלי כפלים ממה שהיה עד גדר שהיו מדברים בזה בפומבי ובפרהסיא סיא לקרובי האשה הנז' איך הפילה האשה הנז' ולד אחד והיו מסמנים אותו