אבני שיש ה

ספר

אבני שיש

חלק ראשון

סימן א'

שאלה ראובן מכר חזקת חצר א' בעיר תיטוואן יע"א לשמעון וכתב לו שטר מכר סתם ואח"כ כתב לו בכ"י שהוא מקבל עליו אחריות ב"ב ושאב"ב. ואח"ך גזר המלך יר"ה על היהודים שבעיר הנז' ליסע ממקומם, מהו, מי אמרינן גם נדון זה בכלל האחריות שקבל אפי' לא כתב לו אחריות אונס או דילמא כל כה"ג דהוי מלתא דלא שכיחא ודאי דלא מסקי אדעתייהו ופטור ראובן הגם אם קע"ע אחריות אונס, ומכ"ש בנד"ז שהחצר הזאת היא חוץ למקום המיוחד ליהודים ומסתמא לא התנו אלא במלתא דשכיחא כה"ג שמא הגוי בעלה של החצר לא ירצה לשוכרה ליהודים כלל אי מחמתיה אי מחמת גוים אחרים השרוים בשכונתם או שאינם שרוים: וא"כ ראובן פטור מלשלם יורונו רבותינו בעלי הוראה עם מי הדין ושכמ"ה

תשובה שאלה זו שאלת חכם היא, חצי תשובה נצחת, דמלתא דפשיטא היא והלכה רווחת ואת כל ונוכחת: דאין על המוכר שום חיוב אחריות כלל, דאע"ג דקביל עליה אחריות שאב"ב דהו"ל כמו שקבל עליו אחריות אונס, דהא בקבל עליו אחריות סתם אינו חייב אא"כ הוציאו המקח בידו בב"ד של ישראל ובעידי ישראל, אבל אם גוי הוא שהוציא מידו בין בדין המלך בין בדיני הערכאות אין המוכר חייב כלום שזה אונס הוא ולא קבל עליו אחריות אונס כדאיתא בסי' רכ"ה. מ"מ היכא דהוסיף להתנות אחריות שאב"ב לטפויי אתא אפי' בהיכא דהוציאו גוי בדיני הערכאות ובדיני המלך ובעידי גוים נתחייב המוכר דהו"ל כמקבל עליו אפי' אחריות אונס מ"מ אונסא דלא שכיח כלל כנ"ד לא קביל עליה, אפי' אם קבל עליו בפי' כל אונסא דמתייליד מ"מ אינו אלא באונסא דשכיח כדאיתא בגיטין דע"ג דההוא גברא דזבין ארעא לחבריה קביל עליה כל אונסא דמתייליד לסוף אפיקו בה נהרא [פירש"י צוה המלך שיעבירו את הנהר דרך אותה השדה] ואמרו אונסא דלא שכיח הוא דלא אסיק אדעתיה ולא קביל עליה, ופסקה הרמב"ם פי"ט מהל' מכירה הלכה ה' וז"ל המוכר קרקע לחבירו והתנה עמו שכל אונס שיולד בקרקע זה יהיה חייב לשלם אפי' בא גוי וגזלה מחמת המוכר חייב לשלם אבל אם נפסק הנהר וכו' אז פטור שאלו וכיוצא בהם אונס שאינו מצוי הוא ולא עלה על לב המוכר דבר זה הפלא בעת שהתנה וכל אונס שאינו מצוי אינו בכלל התנאי הזה יעו"ש

וכתב הרב המגיד דמ"ש הרמב"ם אפי' בא גוי וגזלה חייב לשלם הטעם הוא. אפי' שהוא אונס מצוי וכיון שקבל עליו כל אונס זהו בכלל וסיים בה מר"ן בכ"מ אבל אם גזלה שלא מחמת המוכר כגון שטען שהלוקח גזלה ממנו פטור שאע"פ שקבל עליו כל אונס שיולד לו הני מילי אונס שיולד לו מחמתו אבל שלא מחמתו לא, ואם חזר נהר לעבור בתוכה כיון שאינו מחמת הלוקח הו"ל כאלו הוא מחמת המוכר. ואילולא שהוא אונס שאינו מצוי היה חייב יעו"ש, וכן פסק מר"ן בחומ"ש סי' רכ"ה ס"ג יעו"ש וכ' הרשב"א בתשו' הביאה מר"ן ב"י שם אפי' כתב שהוא מקבל עליו כל אונסין שבעולם שיתיילידו אין אונס דלא שכיח בכלל יעו"ש, הרי מבואר היטב דאפי' קביל עליה כל אונסין שבעולם לא יתחייב באונס דלא שכיח כ"ש בנ"ד שקבל עליו אחריות שאב"ב דלא בא להוסיף אלא כשהוציאה גוי מידו בעידי הערכאות או בדין המלך ע"י עידי גוים דהוי אונס מצוי דאף דקבל עליו אחריות דגוי וסתם גוי אונס הוא אין אונס שאינו מצוי כנ"ד בכלל שלא עע"ד אנוש גזירת המלך כזו ומכת מדינה היא ולא סלקא אדעתיה דקונה כשהתנה על המוכר ולא ע"ד המוכר כשקבל תנאי זה ואמדינן דעת המתנה ואין כוללים באותו תנאי אלא דברים הידועים שבכללן היה התנאי וכמ"ש הרמב"ם ז"ל הלכה ו' ומר"ן שם סוף סעיף ג' יעו"ש, קנצי למלין דאף שקבל אחריות שאב"ב אין גזירת מלך ומכת מדינה בכלל דהוי אונס דלא שכיח. החותם פה צפרו יע"א בר"ח כסלו שנת באו גוים בנחלתך לפ"ק והשו"ב וקיים

נאם שאול ישועה אביטבול ס"ט

סימן ב'

בחוה"מ של סוכות משנתנו זאת התקל"ה ליצירה עמדו לפני יעקב ן' שלמה ן' נצ'אם ואסתר אשתו השניה והמציא לפני כמה כתי עדים שהגידו נאמנה על כמה קללות וחירופין וגידופין שקללה וחירפה אותו האשה הנז' על לא חמס בכפיו שהלך הוא וב' נשיו לבית החיים עם איזה מטה והתחילה להרגיל קטטה עם אשתו הא' ודיבר אליה בנחת למה תעשה כה ולא תתבייש מכנופיא כזו אנשים ונשים, והעיזה פניה ותאמר לו בקללות נמרצות והמציא לפני שטר כוח"ך שקבלה אנפשה בקושח"ך שאם יעידו עליה אפי' ב' נשים שקללה לבעלה הנז' תצא שלא בכתובה, ועל זה העמידה לפני לדין והגידו העדים בפניה כראוי וגם היא הודית לדבריהם ולכן פסקתי להם שהדין עם הבעל ותצא שלא בכתובה ואחר המועד הזמין אותנו לכתוב לה גט כריתות ואחר שהתחלנו בתיקוני הגט נכנסו רודפי שלום והפצירו בו עד בוש להעביר לה על הפשע הלז ומכאן ואילך חושבנא, ואחר שנתרצה הבעל להחזירה ביקש ממני מה יהיה משפט הכתובה ונומיתי לו שהדין הוא שצריך לחדש לה כתו' אחרת