אבני שיש קח

ח"פ תמ"ת והשי"ב וקיים, ע"כ נמ"ך, וחתו' העדים הנ"ל שהם החה"ש כהה"ר חסאן ן' לחסין וכהה"ר ראובן אוחנא ונתקיים לנו חתימותיהם בא' מדרכי הקיום ולראיה ח"פ

וס"ל נמ"ך פס"ד כו"ח וז"ן אב"א השטר הנ"ב עם היות כתוב נגד אותם היחידים הנ"ב נודע מעניינו שהוא על כללות הקהל ואין להיחידים לפרוע כ"א מהקהל ומי שאינו מפורעי המס מאותן היחידים הנז' עצמן אין עליו לפרוע כלום וכעת תבע הר"ש הנז' לקצת מיחידי הקהל בעד כללות הקהל לפורעו במה שנשאר בשטר הנז' וכללות הקהל צווחין ככרוכיא שהשטר הנז' פרוע כוךו והמציאו לפנינו העדים הנז' שכולם אינם מפורעי המס והעידו ככל הנ"ב. ואחר התבוננות בכל העדויות נראה שהדין עם הקהל והשטר הנז' בטל, וקודם צריך להודיע שהנה כמה אומדני דמוכחי טובא עד שכמעט יכולין אנו לומר אנן סהדי שהשטר ההוא פרוע שהנה יקרה איחור פירעון השטר מפני ד' ד' דברים. א' אם יכתב זמן פרעון השטר לזמן רחוק יקרה שיתרחק יותר וכיון דאיפליג איפליג, ב' אם תהיה יד הלוה כהה וחלושה יתעצל מלגבות חובותיו לחסרון יכולתו, ג' אם יהיה המלוה עשיר יושב תחת גפנו ואין עליי הוצאית וטיפול כ"כ כי יסתפק במה שתחת ידו ולא ירצה להצטער בגביית החובות, ד' אם יהיה הלוה עני לא ירצה לדוחקו, ובנד"ז אין גם א' מזה א' שהשטר ההוא נכתב לפרוע לזמן קצוב לסוף ג"ח וחצי בדקדוק הימים והקפיד כ"כ על הזמן בי' ימים לסיון ואיך יהיה זה שימתין כ"כ זמן זה לו ך' שנה ובעל השטר המלוה הנז' היתה ידו תקיפא כי היה שר וגדול ונגיד ומצוה במאמר המלך רה"ה ואחרי דבריו לא ישנו והכל סרים אל משמעתו ובדיבורו הקל סורי ואסר וכל הוצאות בית המלך עליו וכל יום ויום הוצאתו מרובה מחבירו והצבור ידוע ומפורסם הוא שאין הצבור עני ואיך ולמה המתין להם כ"כ זמן ולה לחצם ולא דחקם לפרוע סך גדול כזה. הא חדא, שנית שהר"ש הנז' באחרית הימים אחר זמן השטר הנז' בכמה שנים נתפס במא' המלך רח"א לפרוע פרעות סך עצום ונורא שנשאר מממון המלך ונקש כל אשר לו עד שהטיל המלך על קרוביו לפרוע והיה תפוס ביד המלך כמה זמן ואיך ולמה לא זכר השטרות שנושא בקהלות סכים רבים ועצומים שכולם מממון המלך רה"א ולפדות עצמו בהם כי אין לאדם חביב מגופו וכל הנתפסים אין מוצאין שעת הכושר לגבות חובם כ"א בשעת התפיסה שאז יש להם סעד גדול מהמלך לגבות חובם באין אומר ודברים ועל כגון זה כ' מר"ן סי' ט"ו יש לדיין לדון דיני ממונות ע"פ הדברים שדעתו נוטה להם שהם אמת והדבר חזק בלבו ואף שסיים מר"ן שהסכימו וכו' שלא יפגמו שטר ויפסידו חזקתו אלא בראיה ברורה הרי סיים אם העיד אדם יכי' או יסתלק מן הדין כמו שנתבאר עכ"ל והיינו שכתב בסעיף הקודם לו כשהיה רואה הרא"ש באומדנא דמוכח שהדין מרומה היה כותב ונותן ביד הנתבע שאין לשום דיין להשתדל בדין זה וכ"כ בסי' ס"א ס"ח שאין לפסול שטר מפני שלא הוציאו וכו' ואם יראה לו באומדנא דמוכח יכתוב ויחתום שאין לשום דיין להשתדל בדין זה עכ"ל, באופן דמצד האומדני דמוכחי טובא אין להוציא מיד הנתבע שזהו הסילוק מן הדין שזכר הרא"ש שמניחין השטר ביד בעליו ואין קורעין אותו ואין גובין בו וכ"כ הכה"ג בשם הרדב"ז דלהחזיק מה שביד האדם סמכינן שפיר על האומדנא זה מצד האומדנא ומצד הדין ג"כ נראה שהנה לפי עדות א' שאינו מפורעי המס שאחר זמן השטר פרע בידו לזכות בני קהלינו סך שלשת אלפים וכו' ונודע דברי מור"ם בסי' פ"ה בהגה ס"ג שכל כה"ג בעדים אם תבע שטרא דיכול לומר אם אמת שהייתי חייב לך למה לא עכבת בחובך ובאין עדים הוא דיכול לו' האמנתיך במגו אלא שבנד"ז אין אין כאן אלא עד א' והו"ל כעד אחד מעיד שהשטר פרוע זלא איתרע שטרא אלא שמ"מ אם אין מועיל להריע השטר יתוסף על האומדנות שזכרנו ואין גובין בו

עוד זאת העידו ג' עדים שכולם אינם מפורעי המס ובזמן השטר היו כולם מהעוסקים בצרכי צבור ולא נעלם מהם דבר מדברי הצבור וכולם העידו שכל החובות שהיה נושה בצבור נפרע בהם עספ"א ואף שלא העידו בפירוש על שט"ז כבר רמו אנפשייהו לזכור בכל הדברים שהיה כותב הר"ש הנז' שטרות על הצבור א' לא' ודקדקו בעדותם ונזכרו שלא נשאר להר"ש שום שטר על הצבור שאינו פרוע ואף זו מן התוכחות שהשטר ההוא פרוע שטרחנו עם הר"ש הנז' לברר דבריו מהיכן נתחייב לו הצבור חוב זה וסגר הפתח לאמר שאינו יודע וניכרין הדברים וברוך היודע שחשש פן יכחישוהו על פניו ואע"ג שהשטר בנא"ג כשע"ך הגם שהקהל רצו להביא עדויות להריע הנאמנות לא הנחנו אותם ולא הוזקקנו להם שכבר כתב הש"ך סי' ע' סט"ז ובסי' ע"א ס"ג דהא מהני נאמנות נגד העדים וכו' בטוען להד"מ השטר בטל דהא מ"מ יתבענו הלוה אח"ך וכו' ואפוכי מטרתא ל"ל וכו' וסיים שגם הסמ"ע דעתו כן ע"ש: והשתא בנ"ד שטען להד"מ העדים מכחישין אותו והשטר בטל גם מפאת שהעידו העדים שיש ביד הר"ש ממון רב שנטל מבני קהלינו היה מקום להריע השטר אלא שאין צריך ודי בזה באופן שמפאת האומדנות הרבים ההם ומפאת העדויות ההם השטר בטל הוא ולראיה ח"פ בששה ימים לתשרי שנת ולקחת"י אתכם לי לעם וקיים, ע"כ נמ"ך, וחתו' החה"ש הדו"מ כמה"ר יקותיאל בירדוגו נר"ו והחה"ש הדו"מ כהה"ר ברוך טולידאנו נר"ו ונתקיימו לנו חתי' בא' מדרכי הקיום ולראיה ח"פ תמ"ת עכ"ן הטופס וח"ע כהה"ר מימון בירדוגו וכהה"ר מסעוד פאזורילו והכרנו חתימותיהם כראוי והשו"ב ויציב וקיים

בנימין לכרייף יש"ץ נר"ו חסאן ן' לחסין סיט"א

דברי החכמים השלימים יש"ץ שכתבו לבטל שטר זה לא חזינא בהו משען ומשענה דחזיא לכתופי עלה לבטלו שאם כוונתם לדונו באומדנא שסומכת דעתם ששט"ז פרוע כדינא דגמ' מלבד דתקנת הגאונים והסכמת אחרונים דהאידנא אין דנין באומדנא עוד זאת דאפי' בדינא דגמרא לא אשכחן לבטל השטר לגמרי באומדנא דהא ג' עמודי הוראה הרי"ף והרא"ש והרמב"ם פסקו כדעת ר"ח דמאי דאמרו בגמ' מרענא שטרא אפומיה וכו' היינו שצריך בעל השטר לישבע קודם שיגבה ומפרש הרא"ש דמיירי בהיכא שיש בו נאמנות סתם דמועיל נאמנות זו בשטר שעד אחד אינו יכול להשביעו ובכה"ג שדעת הדיין סומכת וקים ליה בגוויה דקושטא קאמר אבל לא בכותב שהאמינו כשע"ך יע"ש, הרי דמדינא דגמרא עצמו אין מבטלין השטר אלא רמינן שבועה עליה לברר האמת כי היכי דלודי ודוקא בנאמנות סתם ולא בנאמנות כשע"ך כנ"ד דאפי' שבועה לא רמינן עליה אבל לבטל השטר מקויים באומדנא לה אמרה אדם מעולם, ואם עיקר סמיכותם על העדים מה מועלת עדות העדים בהיכא דאיכא בשטר נאמנות כשע"ך דקי"ל בסי' ע"א סעיף א' ואם התנה עמו שיהא נאמן כשע"ך אע"פ שהביא עדים שפרעו ה"ז גובה ממנו בלא שבועה עכ"ל, ומפשט דברי מר"ן מוכח בהדיא דעסקינן שהמלוה מכהיש את העדים ואומר לא נפרעתי וכדמוכח מראש הסעיף דקתני התנה עם הלוה שיהא נאמן בכל עת שיאמר שלא פרעו וכו' ועלה קאי ואם התנה שיהא נאמן כשע"ך אע"פ שהביא עדים שפרעו ה"ז גובה וכו'. הרי דמיירי בשהמלוה טוען לא נפרעתי והעדים מעידים שפרעו דבהיכא שהאמינו כשע"ך פסל כל העדים המעידים על הפרעון וכ"כ הסמ"ע בפי' בסי' נ"ח סק"י וז"ל ואם כתב בשטר דהאמין למלוה כשע"ך אפילו נותנו לו בעדים נאמן לומר סטראי נינהו דהא אפילו בלא טענת סטראי נאמן להכחיש העדים המעידים על הפרעון ואינו יכול להוציא מידו דהמלוה אף אחר שישבע עתה בפני עדים כמ"ש הטור והמחבר ברס"י ע"א יע"ש הרי דדייק הסמ"ע