אבני נזר יורה דעה תקג

בהג"א שכתב דהירושלמי איירי בזמן הבית. ומתני' בזה"ז. וצ"ל להיפוך כמבואר בכל הפוסקים ובתשו' מיימון הנ"ל] שכתבו דבזמן המקדש יש מצוה לדור בירושלים יותר מבשאר מקומות א"י והירושלמי איירי בזה"ז וא"כ למה האיש כופה את האשה. ואם נדחוק גם בזה ונאמר דקצת מצוה יש גם בזה"ז בירושלים יותר מבשאר א"י. א"כ למה נקטו ירושלים דוקא הלא בכל א"י כך הדין לדעת מהר"מ דקצת מצוה יש בזה"ז ולא מצוה גמורה. דמה"ט מחו"ל לא"י לדעת מהר"מ כופין אותה ולא אותו. והנה כמה קולמסין נשתברו בדברי הג"א אלה: לב) ועוד ק"ל על מהרי"ט דהנה בתשב"ץ סימן ב' מח"ב ס"ל דהא דמעלין לא"י הוא משום מצות התלויות בארץ ולא משום מצות דירה. אך מהרי"ט חלק יור"ד סימן כ"ח הוכיח במישור דהא דמעלין משום מצות דירה ולא משום מצות התלויות בארץ. דאשה וכ"ש עבד אינן חייבין בתרומות ומעשרות וא"כ איך תוכל האשה לכוף את בעלה וכ"ש העבד את אדוניו. א"ו משום מצות דירה. והנה לכאורה לפי"ז דמשום מצות דירה הוא דמעלין אפי' בעיירות שכבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל יהי' הדין דמעלין. דהא מצות ישיבת א"י היתה אפי' קודם כיבוש כמו שאמרו גבי אברהם שישיבת חו"ל אין עולה לו מן המנין. ובמ"ר וישלח שיעקב נתיירא מעשו שמא בא עליו מכח כיבוד אב ומכח ישיבת א"י. הנה דישיבת א"י מצוה אף קודם כיבוש כלל ויוקשה על מהרי"ט שכ' בת"א סימן מ"ז דלעיר עזה אינו יכול להעלות מאחר שלא כבשוה עולי בבל לג) אשר ע"כ ליישב ספיקות אלו נ"ל כי ישיבת א"י וירושלים יש בה ג' ענינים א' מ"ע דישיבת ארץ. ובזה אין חילוק בין א"י וירושלים. וגם אין ארצות שלא נכבשו בכלל זה כי הכתוב אומר וירשתם אותה וישבתם בה. הנה דמצות ישיבה לאחר שירשו אותה ונתקדשה הארץ דוקא. ולמ"ד לא קידשה לעת"ל אין מ"ע דישיבת ארץ בזה"ז רק מדרבנן. הב' מצות התלויות בארץ. ובזה יש יתרון לירושלים על שאר א"י בזמן המקדש שיש בה מצות יתרות אכילת קדשים ומע"ש ולהתפלל בביהמ"ק שער השמים. ובזה"ז למ"ד לא קידשה וישיבת א"י דרבנן. ועיירות שלא נכבשו פשיטא שאינם בזה שאינו נוהג בהם מצות התלויות בארץ. הג' מסתברא לדור במקום מקודש וקדוש לשכינה וזה אף קודם כיבוש ישראל דמפורש בזוה"ק בפסוק לך לך מארצך דגם אז לא הי' שולט על א"י שום שר רק הקב"ה בעצמו. אך זה בגליל ויהודה. אבל עבר הירדן דכתיב ואם טמאה ארץ אחוזתכם ופי' באלשיך וז"ל והעולה על רוחכם שמפני זה אין השגחתו יתברך עליכם רק באמצעות השר השורר תוצה עכ"ל. המדקדק בדבריו יראה דלפי האמת אינה בממשלת שר השורר חוצה ואינם דומין לישראל שבח"ל. דכיון שכבשוה ישראל ונתקדשה בקדושת א"י שוב אינה תחת ממשלת השר ומ"מ קודם כיבוש ודאי היתה תחת ממשלת השר ובזה"ז למ"ד לא קידשה לעת"ל מדאורייתא חזרה לממשלת השר. אבל בגליל ויהודה אף בזה"ז טוב לדור בה מסברא. כי מסתברא שמצוה לחסות בצל ד' יתב' ממה שנהי' תחת ממשלת שרים וזה כעין שאמרו בתד"א בענין נט"י לאכילה שלא הי' צריך הכתוב לאומרו שהוא מסברא וכעין זה מאמר הגמ' אלמלא לא ניתנה תורה למדנו צניעות מחתול כו' ומצד זה ירושלים מצוה לדור בה יותר מבשאר א"י אפי' בזה"ז דקדושת מקדש וירושלים ודאי קידשה לע"ל. ואפי' למ"ד גם ביהמ"ק וירושלים לא קידשה לעת"ל הלא שם הקריבו אדם קין והבל ונח. ויעקב שם ראה הסולם. ומסברא לדור בירושלים עדיפא לד) והנה מה שמצוה מה"ת כגון מ"ע דישיבת ארץ. י"ל שאין לדקדק אם הוא צדיק וראוי לדור במקום מקודש או לא כיון שמצות המקום הוא ובהדי כבשי דרחמנא למה לך. אך מה שמסברא לדור במקום מקודש. ובזה ודאי אם אינו ראוי לכך אין סברא לדור במקום מקודש מאחר שאין הקדושה סובלתו ומי בקש זאת מידכם רמוס חצרי: לה) ומעתה ניחא דברי הג"א דמייתי ראי' דמתני' בזמן המקדש דאז מצוה לדור בירושלים יותר מבשאר א"י שיש מצות שנוהגות בירושלים אכילת קדשים ומע"ש. וא"א לומר דמיירי בזה"ז דהא בזה"ז ליכא מצוה יותר בירושלים. דמצוה היינו שהקב"ה מצוהו. ובזה"ז אין כאן מצוה רק מסברא טוב יותר לדור בירושלים. וא"כ כשאינו ראוי אין כאן סברא. ואם כן איך תוכל היא לכפותו הא יכול לומר איני ראוי ולמה אעלה בשבילך. בשלמא להיפוך כיון שהוא ראוי גם היא תסבלה ירושלים וכנ"ל אות כ"ח וכיון דבזמן המקדש איירי ע"כ ניחא גם בא"י דאז הוה מצוה גמורה לדור בא"י משא"כ בזה"ז לא קידשה לעת"ל אין מצוה גמורה דמדאורייתא בטלה קדושתה. ע"כ דווקא הוא יכול לכפותה דיפה כח האיש. ומזה הוכיח היפך דעת ר"ת: לו) ואין להקשות הא אפי' קודם כיבוש הי' מצוה בישיבת א"י שהרי יעקב אמר שמא בא עלי מכח ישיבת א"י. לא קשיא דזה מסברא לדור במקום מקודש. אבל אין לומר דמטעם זה יכול לכפותה כיון דמסברא לדור במקום מקודש ולא תוכל לטעון אינני ראוי'. דמשום שהוא ראוי גם עלי' סברא דעולה עמו כנ"ל. ליתא דא"כ מה נעשה בעבר הירדן דכיון דבטלה קדושתה ומה"ת הוא כמו קודם כיבוש וקודם כיבוש בעבר הירדן היתה תחת ממשלת השר. ואין סברא לכופה. וא"ת הא חייבת בתרומות ומעשרות מדרבנן ואיכא קצת סברא. א"כ היא תוכל לכפותו ג"כ משום קצת מצוה וע"כ דיפה כח הבעל מכח האשה: לז) והשתא ניחא דברי מהרי"ט בעז"ה דכיון שלא כבשוה עולי בבל אין מעלין וקשה הא יעקב אמר על עשו שמא בא עלי מכח כיבוד אב וישוב א"י. ולפמ"ש ניחא דזה מסברא שראוי לדור בה והארץ סובלתו ועשו סובלתו משום שהי' בטל וטפל ליצחק. ואה"נ אם רוצה לעלות מחמת קדושת הארץ דהוי כאומר ברי לי שאני ראוי לדור בארץ אבל שם הי' המעשה שהי' רוצה לחזור לעזה מחמת פרנסה ואין ראי' כלל שראוי לקדושת ארץ ואין כאן סברא. רק אם הי' כובשים אותו עולי בבל איכא מצוה ולא משגחינן אם ראוי אם אינו ראוי. אבל עכשיו שלא כבשום עולי בבל אין כאן לא מצוה ולא סברא לח) והנה לדעת זו צ"ל דמה שלא עלה ר' זירא עד שראה שעורים בחלום אף דבמצוה לא משגחי' אם ראוי או לא. צ"ל משום דבזה"ז ליכא מצוה רק דרבנן ובדרבנן קי"ל בעירובין (ס"ז:) עבדי' עובדא והדר מותבי' תיובתא ועושה מעשה כהוראת רבו אף שנראה לו להיפך ע"כ לא עבר על דעת ר"י דאין מצוה לעלות מבבל לא"י רק שראה שהוא נקי מחטא