אבני נזר יורה דעה תצט

סימן תנג ב"ה יום ועש"ק תרנ"ד לפ"ק. לכבוד האברך המופלג החו"ב מוהר"ר רפאל זאב נ"י: א) אשר הקשית על ספר היראים סימן ד"ש דתניא בספרי כי יהי' בך איש וגו' איש פרט לקטן ואע"ג דאסור להכניס כלים קטן מותר גזירת מלך הוא. וקשה לך אמאי הוצרך לומר מצד גזירת מלך הלא יכול לומר דממעט קטן פחות מבן ט' דאינו מטמא בקרי. קושיא זו אינה כלום. דכל היכא דממעטינן איש פרט לקטן ממעטינן עד בן י"ג. וה"נ משמע איש פרט לקטן עד בן י"ג ואף דמטמא בקרי. ובאמת בסוטה דממעטינן קטן מאיש. דעת רמב"ם דוקא פחות מבן ט'. אך דעת תוס' אינו כן. ופשוט דהיראים כתוס': ב) אך בגוף דברי היראים הי' נ"ל דיש חילוק בין כלים טמאים לקטן. דהא דאסור להכניס כלים טמאים הוא למקדש. דזה נלמד מפסוק ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו [ויקרא י"ז ט"ז] וזה מיירי במקדש דוקא. ובמחנה לוי' לא מצינו שיהי' אסור להכניס וי"ל חילוק בין מקדש למחנה לוי'. הרמב"ם בספר המצות מנה שתי מצות. הא' שטמא לא יכנוס בעזרה משום ולא יטמאו את מחניהם והב' שטמא לא יכנוס למחנה לוי' משום לא יבא אל תוך המחנה. וממילא במכניס במחנה שכינה יש איסור דהא עכ"פ הוא מטמא את המחנה ועובר משום ולא יטמאו את מחניהם. אבל במחנה לוי' אינו מוזהר רק על ולא יבא אל תוך המחנה. היינו דטמא לא יבוא אל המחנה. והא המכניס אינו טמא: ג) וראי' לזה מהא דמת מותר להכניסו במחנה לוי' שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו. הרי אף דמת עצמו הוא טומאה היוצאה מגופו כמ"ש הש"ס חולין (ע"א:) וטומאה היוצאה מגופו אסור במחנה לוי'. הרי דעל המכניס אין איסור במחנה לוי' ואף דלר' יהודה בפסחים דדריש הא דלא יטמאו את מחניהם ליתן מחנה לזה ומחנה לזה. ומ"מ מותר להכניסו במחנה לוי'. יש תירוץ אחר ואין להאריך]: הק' אברהם. לשון תשובה הנוכחית איננה לשון כ"ק אדמו"ר המחבר זצוקללה"ה בעצמו. סימן תנד הלכות ישיבת ארץ ישראל. שאלה. בדבר אשר מקרוב נתרבו קוני אדמה בא"י אשר במשך איזה שנים יוכלו להתפרנס ממנה כשר הדבר למיעבד הכי ומחויבין אנו לעשות כן. או לא: א) תשובה. הנה בדין ישיבת א"י בזמן הזה אם היא מצוה כבר האריכו בזה ראשונים ואחרונים והעלו שהיא מצוה וכן הדין דמשנה כתובות (ק"י:) דהכל מעלין ואין הכל מוציאין גם בזה"ז הדין כן. ואם כי דעת מהר"ם הובא ברא"ש וטור סי' ע"ה אין האשה יכולה לכוף את הבעל לעלות. והב"ש סוף סי' ע"ה הביא דיעה זו לפסק הלכה. מ"מ ע"כ איכא קצת מצוה גם בזמה"ז שהרי האיש יכול לכוף אשתו גם בזמה"ז ואפי' מנוה היפה לנוה הרעה ואולם [לכאורה] דעת הב"ש שהביא דעת מהר"ם יחידאה היא שהרי בש"ע יו"ד סוף סימן רס"ז דגם בזה"ז העבד כנעני יכול לכוף את רבו. ונראין הדברים שהאשה יכולה לכוף בעלה ולכאורה] מקו"ח שיד האדון על עבדו עשר ידות ממה שהבעל שליט על אשתו. והט"ז והש"ך שתקו ולא הביאו חולק בזה מכלל דלא ס"ל כהב"ש ב) והנה הרמב"ן בס' המצוות במצוה ד' [אשר לפי דעתו שכח הרמב"ם מלחושבן] חשב מ"ע לרשת הארץ ולשבת בה והאריך בדבר ובסוף דבריו הביא ראי' שנוהג גם בזה"ז מהא דאיתא בספרי פ' ראה מעשה בר' יהודה בן בתירא ור' מתיא בן חרש ור' חנינא בן אחי ר' יהושע ור' יונתן [ברמב"ן גורס ר' נתן שהי' יוצאין ח"ל והגיעו לפלטיא [הגירסא לפנינו לפלטים מקום בחו"ל] וזכרו את א"י וזקפו את עיניהם זלגו דמעותיהן וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה וירשתה וישבת בה ושמרת לעשות הגירסא שלפנינו וחזרו ובאו למקומם] ואמרו ישיבת א"י שקולה ככל המצוות. עכ"ל הרמב"ן ובהספרי שלפנינו עוד שם מעשה בר' אליעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר שהי' הולכים בנציבין אצל ר' יהודה בן בתירא ללמוד הימנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה וירשת אותם וישבת בארצם חזרו ובאו להם למקומם אמרו ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצות שבתורה: ג) והמגלת אסתר כתב שטעם הרמב"ם שלא מנאה משום שאינה נוהגת בזמן הגלות. והא דספרי כתב ליישב שבכו מפני שלא הי' יכולין לקיים המצוה בזמן הגלות. והנה הדבר ברור שבעל מגלת אסתר לא ראה הספרי בעצמו רק מה שהביא הרמב"ן כי בספרי פ' ראה המעשה הזאת ושם מפורש בזה"ל וחזרו ובאו למקומם אמרו ישיבת א"י שקולה ככל המצוות ועוד שם בספרי שהלכו ח"ל ללמוד תורה בנציבים אצל ריב"ב וכשזכרו א"י חזרו. ומסיים כדלעיל. הנה שהמצוה בזה"ז. וע"כ חזרו אפי' מת"ת לקיים ישיבת א"י ששקולה ככל המצוות: ד) ומ"ש שם עוד בעל מגלת אסתר דברי התוס' גבי הוא אומר לעלות דאין מצוה בזה"ז ליתא דזה משום סכנת דרכים כמבואר בדבריהם. וגם הר"ר חיים שכתבו התוס' בשמו לא כתב רק משום דאין אנו יכולין ליזהר הא אם יכולין ליזהר מצוה ומצוה וגוף דברי התוס' בשם הרר"ת כתב המהרי"ט שתלמיד טועה כתבו ואינם דברי מהרר"ת כלל. והנה נעלם ג"כ מבעל מגלת אסתר דברי הרמב"ם בה' עבדים שגם בזה"ז כופה העבד את רבו לעלות. וגוף דבריו שאמר שמה שלא מנה הרמב"ם ישיבת א"י משום שאינה נוהגת בזה"ז ולא הוה מצוה נוהגת לדורות. אינו כלום. דא"כ למה מנה תרומות ומעשרות וחלה שאינן נוהגין בזה"ז. ואפי' בימי עזרא לא נהגו מה"ת לדעת הרמב"ם. והדבר פשוט שמצוה שנוהגת לימות המשיח חשיב נוהגת לדורות: ה ואמנם טעם הרמב"ם נ"ל דהנה במצוה ל"ג כתב הרמב"ן שלדעתו ימנה עשיית ארון וכפורת מצוה בפ"ע והמגלת אסתר כתב מפני שארון נגנז ולעתיד