אבני נזר יורה דעה מח

ולא ניחוש שמא יש במקום זה נקב גם לאחר שחיטה אין חוששין בכל הסימן לנקב. והא דקאמר ואין סברא לומר לחצאין אמר. כוונתו שאם ישחוט במקום זה כשר בלא בדיקת מקום זה. ואם לא ישחוט במקום זה יצטרך לבדוק במקום זה. ועל כן מיושב גם קושייתו דנצטרך בדיקה לכתחילה משום חזקת איסור. דמ"מ כיון שקודם שחיטה לא הי' חוששין שמא יש נקב במקום שישחוט ואין בדיקה לזה דשמא במקום נקב שחט, גם אחר שחיטה א"צ בדיקה. ומי"ח טריפות הוא דקשיא לי' להב"י שאינם מקום שחיטה: ח' ומ"ש מהא דרשב"א בשם רבינו יונה בטעם בדיקת הריאה דהוי כמעלים מן האיסור וא"כ ה"נ בנ"ד. אמת הדבר דלפי דעת ר' יונה הי' הדין כן. אך דעת יחידית היא זו. ולעומת הדעת יחידית. הלא יש דעת הראב"ן ובעל העיטור והרא"ה דבשאר טריפות חוץ מוושט וריאה קרום שעלה מחמת מכה הוי קרום. וא"כ בנ"ד דכל הבועות היא קרום שעלה מחמת מכה כשרות. ואין לסתור משום זה מנהגן של ישראל במקום שנהגו שלא לבדוק: נאום הק' אברהם. סימן נו ב"ה יום ועש"ק משפטים תרכ"ז קראשנעוויץ לכבוד ידיד עליון הרב הגאון המובהק הצדיק המפורסם כקש"ת מו"ה ישראל יהושע אבד"ק קוטנא. א) מכתבו הגיעני ואנכי שאלתי את הקצב אתמול אם הדיחו ואמר שלא הדיחו כאשר יגיד לו ועכשיו אמר שאינו יודע אם הדיחו המשרתת בבית הקונה. ואולם מסתמא האמת בזה כדברי כבוד גאונו שמסתמא הדיחו כיון שהי' נקי בעת שהובא לפניו. ואנכי לא הי' לי לראי' מזה כי חשבתי שניקהו אח"כ וכמה ידא ממשמשי בהו: ב) אולם אעפי"כ איני יודע ל טריף כי הסכמת כל האחרונים להו יר בז נבדק אחר קורט דם מבחוץ. ומה שדימה לדברי התוס' בפרק השוחט שהתירו דוקא בלא ניכר שום חולי. הוא פלא אצלי ולא יכולתי להולמו. כי ים ההיתר רק משום שלא ניקב אלא מחמת חולי. אבל הכא שניקב ע"י מחט מה נ"מ אם ניכר חולי מבחוץ או לא: ג) ומה שכתב כבוד גאונו מחמת שהדגול מרבבה כתב להטריף באיכא קורט דם מבפנים וכאן הי' אודם מבפנים. לפענ"ד לדעת הדג"מ יש להטריף מחמת האודם מבחוץ לבד כי מזה ניכר שהי' מחיים כמו (בסימן ל"ו) בנתאדם סביב הנקב: ד) אך נראה מדברי כל האחרונים להתיר בכל גווני וכן כתב הפר"ת להדיא וידוע דרב גוברי'. ובנ"ד שנתערב ברוב הרי כתב הש"ך (בסי' ס"ו) דהיכא דאף בלא תערובות יש פוסקים מקילין. ולדעת האוסרין הוא מחמת ספק מקילין בתערובת. ובנ"ד לא נודע עד אחר שנתערב. על כן אם הי' הדבר בא לפני הייתי מתירו. אולם מי אנכי להתיר נגד כבוד גאונו. אולם לחייב המוכר לא יכולתי כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. בשגם כי י"ל דאפי' נודה לכבוד גאונו. מ"מ לא הוי מקח טעות כי בעת שמכר לו עדיין לא הודח. ויוכל המוכר לטעון בשעה שמכרתי הי' ודאי כשירה כי באמת לא הי' קורט דם והי' יכולים לבדוק. ואצלך נעשה ספק טריפה. אולם י"ל להיפוך כיון דמ"מ אז הי' עלול שיולד ספק טריפות אם יודא. חשיב מום במקח. וכעת אין לי ראי' בדין זה לשום צד. מאוד אבקש מכבוד גאונו אשר ימחול להשיבני שנית ובטוח אני במדת ענותנותו שישיבני: אלה דברי ידידו עוז הק' אברהם סימן נז ב"ה יום ב' פקודי תרס"ה לפ"ק פה סאכאטשוב. שלום לכבוד מחו' הרב החו"ב מוה' חנוך העניך נ"י האבד"ק לאסקרוב. א) דבר מה שכתב הרמ"א יו"ד (סי' נ"ה סעיף ה') דבהפ"מ יש להורות כהלכה. דכתב בחכמת אדם שהכוונה אפי' אין עור ובשר שלם. אשר דעת כל האחרונים להיפוך. וביותר שגם הלבושי שרד בפתיחה (אות כ"ט) כתב דיש מקום לפרש דברי רמ"א אפילו ביש נקב. אך כתב שהמנהג אינו כך. ומה נוכל להקל נגד המנהג: ב והי' מקום להקל בעצם האמצעי למעלה מצה"ג מטעם ס"ס. ואף דאנחנו בני אשכנז מורים כרש"י. הלא גם לרש"י גופי' יש שני לשונות אך דאזלינן לחומרא בשל תורה. ובתוס' ע"ז (ז'.) דה"מ בשל. בשם רש"י בתרי לישני בשל תורה הלך אחר המחמיר ואף שכתבו שם בשם הריב"א דאיכא דאמרי טפל לגב לשון ראשון. הלא הריב"א פסק כאן לגמרי כלישנא בתרא. כמ"ש הרא"ש בשמו: ג' אך יש להביא ראי' דמשום ודאי אוסרים לדידן שהרי תוס' רי"ד בס' המכריע (סי' י"ח) הביא ראי' כהרי"ף והרמב"ם ממעשים בכל יום שחותכין רגני הגנבים למעלה מצה"ג וחיים. וצ"ל להאוסרים דהוא ודאי טריפה לדידהו. וע"כ לא משגחינן בשום דבר. כמ"ש הרשב"א בתשובה דודאי טריפה לא מהני י"ב חודש ולא משגחינן בשום דבר נגד דברי חכז"ל אשר הסכימו ע"ז חכמי ישראל. אבל אם הי' ספק שוב נסמוך על הנסיון: ד) אך יש לדחות ראית תוס' רי"ד עפ"י הש"ס יבמות (ק"כ) בחותך רגלו מן הארכובה ולמעלה בסכין מלובנת גם רבנן מודים לרשב"א דיכול לחיות דכשנעשית הרפואה תיכף בשעת חתיכה יכול לחיות וע"כ כשחותכין רגלי הגנבים עפ"י המלכות ודאי המלכות עושה כל טצדקא שיכולין לעשות או שחותכין בסכין מלובנת או שאר רפואה שעושים בשעת מעשה רפואות שיהיו יכולין לחיות: מ"מ הלבושי שרד כתב גם בזה מדלא חילק רמ"א משמע בכל ענין טריפה שהוא מטעם ודאי ואין להקל: הק' אברהם. סימן נח שאלה. בהמה שנמצאת יתיר חוליא או חסר חוליא מהו דינה: