אבני נזר יורה דעה תכח

שהרי ביומא (י'.) דלשכת כה"ג מחויב במזוזה אף דאינו אלא לשבעה ימים וחשיב עראי כדאיתא ריש סוכה. מ"מ כיון דכהן גדול יושב בו בכל שנה חשיב קבע ה"נ כיון דכל שבת ויו"ט יושב בו יחשב בית קבע ויחזור עליו עורכי המלחמה. וא"כ אף שבנאה גם לימות החול וכי בשביל זה יגרע. וצ"ל דמ"מ אינו מצוה הישיבה בו רק הסעודה והשמחה לא עצם הישיבה בבית. האומנם כי בש"ע או"ח תקי"ד ברמ"א דכיבוי בית לאכול בו חשיב אוכל נפש עצמו ועי"ש ברשב"א ור"ן. אין כן דעת הירושלמי נדרים ריש פרק ד' דכלים שאוכל בהם לא חשיב אף מכשירין. והירושלמי לשיטתו ע"כ לא חשיב מצוה לחנכו. אך לדעת הרמ"א הנ"ל שפיר הוי מצוה בחינוך שבת ודו"ק: סימן שפה הלכות חדש שאלה. לברר דין משקין הנעשין מתבואה חדשה: א תשובה פסחים (כ"ד:) אמר ר' יוחנן הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו פטור לפי שכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן. א"ר זירא אף אנן נמי תנינא אין סופגין את הארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד ואלו מתותים תאנים ורמונים לא כו' מ"ט משום דלא קאכיל להו דרך הנאתו. וקשה טובא ברייתא דחולין (ק"כ:) בכל הני דחשיב משקין היוצאין מהן כמותן. ולמה הא לא קאכיל להו דרך הנאתן. וכבר נתקשה בזה חכ"צ בתשו' סימן כ' ונדחק לומר ר' זירא לא שמיע לי' הא ברייתא. ועוד קשה דא"כ מ"ט דר' אליעזר שם ממשנה דתרומות דמחייב קרן וחומש במשקין היוצאין משאר פירות של תרומה. הא לא קאכיל להו דרך הנאתן. וכי יאכל אמר רחמנא. עוד צריכין עיון דברי תוס' שהקשו על אביי פסחים שם דמשני על הא דר' זירא דמשם לא תסתייע דשאני התם דזיעה בעלמא היא. ול"ל טעם זה תיפוק לי' דגמרינן ערלה פרי פרי מבכורים ובכורים מתרומה ובתרומה כתיב תירוש ויצהר תירוש ויצהר אין מידי אחרינא לא כבש"ס חולין שם ע"כ דברי התוס'. ולמה לא הקשו התוס' כן לר' זירא גופי' דמשם לא תסתייע דגמרינן ערלה וכו' גם בזה נתקשה חכ"צ ונדחק. גם תמוה תירוץ התוס' דהא דאיצטריך למילף התם פרי פרי מביכורים לאו למעוטי שאר משקין אצטריך דמן הדין אפי' תירוש ויצהר לא הי' ליחשב למשקין פירי דזיעה בעלמא הוא כדאמר הכא והתם איצטרך למילף שנחשב משקה של תירוש ויצהר כמו הפירי עכ"ל. מה בכך דלא אצטריך. מ"מ השתא דגמר פרי פרי מבכורים שוב א"צ לטעם דזיעה. ואין לומר דלא גמרינן לפטורא ע"כ צריך טעמא דזיעה. וגז"ש דפרי פרי אהני רק לחיובא בתירוש ויצהר. ליתא דהא בכורים כתיב בהו גופייהו קרא להביא ענבים ודרכן לחיובא כבש"ס חולין שם ואעפי"כ אהני הא דגמר מתרומה שלא להביא רק היוצא מזתים וענבים. הנה דאהני קרא לקולא שלא יהי' משקין היוצאין כמותו ואין לומר דהא חומרא שצריך להביא הפרי דוקא דא"כ מה מקשה התם כדבעי' למילף מבכורים שמשקין היוצאין מהן כמותן. מה לבכורים שכן חייבין עליהם מיתה וחומש ואיך יועיל חומרא דקו"ח להקל שיהי' מותר להביא משקה. ע"כ דהא חומרא חשיב שמשקין כמותן. ושאינו כמותו קולא. וע"כ דאף להקל גמרינן. זה הקשה חתן בני מוה"ר יצחק יהודא נ"י [כעת אבד"ק קוטנא]: ב) ונראה ליישב כ"ז. דהנה שם בחולין תחילת הסוגיא מקשה. אכילה אמר רחמנא והא לאו אכילה הוא. ומייתינן שם תלת קראי בחלב ובחמץ ובנבילת עוף טהור לרבות השותה. ובאין איסור הבא מאלי' לא גמר מהני רק מתרומה דגמר מבכורים. דתני ר' יוסי פרי פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה הביא ענבים ודרכן מנין תלמוד לומר תביא. ולמ"ד דן מינה ואוקי באתרה לא גמר תרומה מבכורים בשאר פירות כיון שאין תרומה נוהג במשקה רק בתירוש ויצהר א"כ גם כשהפריש פרי ועשה ממנו משקה אינו כמותו אלא בתירוש ויצהר. (ובכורים אף שג"כ אינו נוהג במשקה כלל. מ"מ עיקר שם בכורים שאינו רק שיראה פני הבית חל משיעשה משקה]. ושוב נשאר הסברא דאינו חייב רק על אכילה וגמר בכורים מתרומה ג"כ כנ"ל דאינו חייב על משקה לבד מתירוש ויצהר. וע"כ אינו יכול להביא משקה רק תירוש ויצהר והדר גמר ערלה מבכורים. וכל זה סובב על קוטב דאכילה אמר רחמנא ולא מחייב על שתי': ג) אך יש לעיין נהי דלא חייב בערלה משום אוכל. מ"מ יתחייב משום נהנה. דלא גרע שותה מנהנה. אך התירוץ בזה דלא חייב משום נהנה רק במידי דמאכל. אבל זה שמשקה ואין בו איסור אכילה גם משום נהנה אינו חייב דהא לא יאכל כתיב ואינו חייב רק במידי דמאכל. וגדולה מזה כתב הרמב"ם בפירוש המשניות כריתות בנקודה נפלאה דכשלא חל איסור אכילה משום אין איסור חל על איסור גם איסור הנאה אינו חל. וכ"ש בזה שאינו בר אכילה כלל: ד) ור' זירא הוקשה לו דנהי שאם הי' משקה מעולם ולא חל עלי' איסור אכילה לא הי' חל איסור הנאה. מ"מ כיון שתחילה הי' פרי מאכל כשסחט ושתה הרי נהנה מפרי מאכל ההוא ויש שבח של פרי מאכל במשקה ויתחייב משום נהנה מפרי מאכל. ולמה אין סופגין משום ערלה על משקין היוצא משאר פירות משום נהנה. מזה מוכיח דאינו חייב רק דרך הנאתן ואין דרך הנאתו של פרי לסחוט משקה ולשתות. ע"כ אין זה דרך הנאתו של פרי. ואף שזה דרך הנאתו של המשקה. הא המשקה לאו בר אכילה ואינו חייב עליו אף שהוא איסור הבא מאליו. דגמר פרי פרי מבכורים רק שתאמר שחשיב נהנה מפרי מאכל בזה שוב מהני טעמא דאינו דרך הנאתו. וע"כ בכל הני דחשיב בחולין משקין היוצאין מהן כמותן דשתי' כאכילה וגם עכשיו חשיב פרי מאכל ועכשיו ודאי הדרך בשתי' והוי דרך אכילתו וע"כ לק"מ לר' זירא מהא דחולין. ושתי הסוגיות דפסחים ודחולין עולות בקנה אחד: ה אך לאביי דמשני משום זיעה בעלמא הוקשה להתוס' דע"כ סוגיא דחולין דיליף פרי פרי לית לי' טעם דזיעה. דאי אית לי' למה לי' ילפותא דפרי פרי וע"כ לא ס"ל זיעה בעלמא וסגי לי' בטעמא דפרי פרי לבד. וא"כ למה לי' טעמא דזיעה. ומתרצים התוס' דלעולם אית לי' לסוגיא דחולין טעמא דזיעה וצריך ילפותא דפרי פרי לחייב על היוצא מזתים וענבים. וע"כ צריך טעמא דזיעה שלא יתחייב מ"מ משום נהנה כנ"ל בדר' זירא: