אבני נזר יורה דעה תכו

ז) נסתפקתי בהא דקי"ל בית שאינו שלו אינו מחויב במזוזה מדאורייתא וכל שלשים יום אפי' מדרבנן פטור. אם הבית שלו והחצר של אחר אם פתח החצר חייב במזוזה מדאורייתא. והנה לדעת הרא"ש הנ"ל דהחיוב החצר בעצמותי' פשיטא דפטור. אך לדעת הרמב"ם והר' מנוח דנחשב פתח לבית י"ל דלא אזלינן בתר החצר והפתח רק בתר הבית. וכהאי גוונא מצינו בציצית היא של בגד וכנפי' של עור חייבת. וכי היכי דלא אזלינן בתר הכנף שתולין בו הציצית רק בתר עיקר הבגד. ה"נ לא אזלינן בתר הפתח שקובעין בו המזוזה רק בתר עיקר בית. או דילמא כיון דכתיב ובשעריך צריך שיהי' השער שלו: ח) אך י"ל כיון דתרי ובשעריך כתיבי הוי מיעוט אחר מיעוט ואינו אלא לרבות. וכה"ג אמרינן במנחות (ל"ד.) לענין אין לו אלא פצים אחד אף דכתיב מזוזות משמע תרתי כיון דכתיב שני פעמים מזוזות חד בפ' שמע וחד בפ' והי' אם שמוע ריבה גם פצים אחד. ודוקא מביתך ממעטינן של אחר. דחד ביתך לדרך ביאתך ואידך למעט שאינו שלו: ט וראי' לזה דשער שאינו שלו חייב במזוזה הואיל והבית שלו. מהא דאמרינן ביומא (י"א.) כל השערים שהי' במקדש לא הי' להם מזוזה חוץ משער נקנור שלפנים ממנו לשכת פרהדרין שהי' בו בית דירה לכהן גדול. א"ר יהודה והלא כמה לשכות הי' במקדש ולא הי' להן מזוזה אלא לשכת פרהדרין גזירה הי'. ולכאורה קשה הא כל הר הבית שחוץ לחומת עזרה הי' משירי הלשכה והיא הקדש ולאו ביתו של כ"ג היא ואמאי חייב במזוזה (ונהי דע"כ לשכת פרהדרין לא הי' קדוש בקדושת עזרה שהרי ישנים שם וכמ"ש רש"י ותוס' (דף ו') בד"ה מביתו. מ"מ קדוש בקדושת הר הבית]. אך הדבר נכון שהרי נקראת לשכת פרהדרין שכל כ"ג הי' בונה בכל שנה משלו והוי בית הכ"ג וחייב במזוזה. ור' יהודה דמביא ראי' משאר לישכות. לטעמי' דס"ל סוף פ"ק דנדרים ירושלים לא מיקדשה הואיל משיורי הלשכה אתי. וה"ה כל חוץ לחומת עזרה כדאיתא בפרק שני דייני גזירות (דף ק"ו.) דכל חוץ לחומת עזרה בא משירי הלשכה וחד דינא אית לי' עם ירושלים. ועי' בתוס' קידושין (נ"ד) בד"ה תרי תנאי. ובהכי ניחא טעמייהו דרבנן דלא תקשי להו משאר לישכות דלטעמייהו סוף פ"ק דנדרים חומת ירושלים מיקדשא וה"ה הר הבית ע"כ כל לשכות פטורין לבד לשכת פרהדרין שהכה"ג בונה משלו כנ"ל. והנה הרמב"ם פסק בהלכות נדרים דהאומר כירושלים הוי מתפיס בקרבן. הרי דס"ל ירושלים מיקדשא. ובהלכות מזוזה פסק כל השערים לא הי' להן מזוזה חוץ משער נקנור ולשכת פרהדרין. וע"כ טעם לשכת פרהדרין משום שכ"ג בונה משלו. וקשה מ"מ שער נקנור למה הי' לו מזוזה הלא השער לא הי' של כה"ג והי' קודש. אלא ודאי בתר בית אזלינן וכמ"ש: סימן שפג א' רמ"א ויש מקילין ואומרים דכל מקום שאיש ואשתו ישנים שם פטור ממזוזה. כן הוא בב"י. וצריך להבין הלא אפשר לכסות המזוזה כלי תוך כלי. ונראה דס"ל דכלי תוך כלי חשיב כאילו אין הספרים כלל בבית. משא"כ במזוזה שצריכה להיות שם. וא"כ ממנ"פ אי חשבת לה כאילו אינה היא מבטל מצות מזוזה. וע"כ חשבת לה כאילו ישנה ואסור: ב) ולפי זה יש לעיין במ"ש הש"ך סק"י בשם מע"מ בחדר לפנים מחדר והיכר ציר בחדר הפנימי ובחיצונה איש ואשתו ישנים. וא"כ אם יעשה, מזוזה לפנימי בפתח שבינה לחיצונה תהי' המזוזה נראית במקום שמשמשים וע"כ פסק הש"ך לקובעה אחורי הדלת. ולפמ"ש י"ל דבזה יכסה בכלי תוך כלי. וממנ"פ ליכא. דחיוב מזוזה אינה רק בפנימית ושם אין משמשים ובחיצונה שמשמשים אין חיוב מזוזה. וא"כ ליכא ממנ"פ. [לא זכיתי להבין למה לא נימא נמי ממ"נ אם תחשוב ע"י הכיסוי כאלו אינה איך תחשוב כאלו ישנה להתיר את חדר הפנימי. אולי כוונתו די"ל לגבי חדר החיצון כאלו אינה ולגבי חדר הפנימי כאלו ישנה. כי דוקא לגבי חדר אחד אי אפשר שיהי' כאלו אינה וכאלו ישנה. אך לא זכיתי להבין שתהי' סברא זו כ"כ מוכרחת להשיב בה על המע"מ. דיש לומר הואיל דע"כ חשבתה כאלו ישנה שם להתיר את הפנימית אסור. והא דסוכה יש לומר דאינה דומה לנ"ד. דבסוכה יכול להיות דופן לזה וסכך לזה והראי' מעושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל. דאם הרחיק או הגביה מן הארץ טפח כולה כשירה. אף דמקום הנמוך משמש לכותל ומשמש גם לסכך. מכ"ש דיש לומר דלזה הוא דופן ולזה הוא סכך. המגיה]. [וכהאי גוונא בתוס' סוכה לענין דופן עקומה דאין ישנים תחת הסכך שמעקמין ומ"מ אם סכך פסול ארבעה חוצץ וחולק הסוכה לשנים והסכך פסול עם הסכך כשר שמצד אחד פחות מד"א אמרינן דופן עקומה מצד זה לסוכה שבצד זה ומצד השני אמרינן דופן עקומה לצד הראשון]: ג) ולאחר העיון נראה דברי המע"מ נכונים. דהנה צריך להבין הדין דמקום שאיש ואשתו ישנים והדלת מבחוץ פטור מן המזוזה הלא צורת הפתח סתימה מעליא וקי"ל חודו הפנימי סותם. והרי יש הפסק מחיצה בין חלל הבית שישנים בו בין המזוזה. אך נראה דמסתמא אין ברוחב המשקוף ארבעה. וא"כ לא הוה מחיצה לגבי המזוזה דכל מחיצה העשוי' לפחות מד' לאו מחיצה. ואפי' אם יש ברוחב המשקוף ארבעה הלא קי"ל חודו הפנימי סותם והמזוזה לחוץ מחודו הפנימי. ומה שהוא חודו הפנימי לגבי הבית הוי לגבי המזוזה חודו החיצון וחודו חיצון אינו סותם. ואין הפסק בין המזוזה ובין הבית. דעובי הפתח מקום המזוזה הוי פרוצה במלואה לבית. זה אמר בני מהר"ש נ"י. ונהי דנגד מקום תשמיש חשיב מחיצה. הלא אין האיסור מצד התשמיש רק מצד המזוזה שפוגם בקדושתה: ד ומהאי טעמא נ"ל בחצר קטנה שנפרצה לגדולה כדאיתא בעירובין (צ"ב) צואה בגדולה אסור לקרות ק"ש בקטנה. צואה בקטנה מותר לקרות ק"ש בגדולה. ובדין תשמיש בבית שיש בו ספרים נהפוך הוא. ספרים בקטנה אסור לשמש בגדולה. ספרים בגדולה מותר לשמש בקטנה. דהתם האיסור מצד הק"ש שצריך להיות במקום קדוש. ע"כ אם קורא שמע בגדולה והצואה בקטנה מותר דלגדולה הא יש לה גיפופי. ואם קורא בקטנה והצואה בגדולה אסור דאין לה גיפופי. והכא האיסור מצד הספרים שצריכין להיות במקום קדוש. ע"כ אם הספרים בגדולה מותרו וכיון שמוכח שאין האיסור מצד התשמיש רק מצד המזוזה. וא"כ