אבני נזר יורה דעה תיד

ואפי' בשל יד יחתוך כל פרשה בפ"ע. דהא אם כתבן על ד' קלפים כשר. אמנם מצינו בשבת פרק כל כתבי אם כתב פרשה סתומה פתוחה או להיפוך יגנזו. וכתב הרשב"א בתשו' דיגנזו עד שיתקן. וה"נ י"ל במכילתא. באופן שאין דין זה ברור. דאם כתב המוקדם במקומו אחר שכתב המאוחר שפסול. וע"כ סומכין בזה על סברא זו דכיון שהי' יכול תינוק לקרותו מקודם כשר. אבל לענין חק תוכות שפסולו ברור בתלמוד לא סמכינן על זה שחיקון שאח"כ לא יחשב כתיבה וצריך לגרור כל החרטום. וא"כ הו"ל שלא כסדרן: ז' ובאהע"ז שהוכיח הב"י שיהא מותר לגרור הדבוקות בלא ציווי הבעל מדלא פסול בתפילין משום שלא כסדרן היינו משום דפסול אותיות הנוגעות רוב הפוסקים מכשירין ואינו רק מנהג שנהגו להחמיר וע"כ כ"ש שיש לסמוך בזה על סברא זו דתיקון לא חשיב כתיבה כמו לענין שלא כסדרן דמשום שאין פסולו ברור שסומכין על זה. ולפי זה בקטן שפסול כתיבתו ברור אפי' דיעבד לא מהני תיקון לתקן האותיות שאינם נוגעין במקום הראוי ליגע ודו"ק: ח) ולפמ"ש אף בקטן שגרר הנדבקות יש לעיין לפי דברי הב"י דצריך לגרור עפ"י ציווי הבעל א"כ הכא לא מהני גרירת הקטן. ואף ששם היקל בדיעבד היינו משום שפסול אותיות הנדבקות בגט אינו אלא מנהג וכמו שהוכחנו לעיל. אבל בתפילין ומזוזות דגמ' ערוכה כל אות שאין גויל מקיף לה מד' רוחותי' פסול י"ל אפי' בדיעבד לא מהני: ט) אמנם לפענ"ד יש ליישב קושיית הב"י דאמאי בעי ציווי הבעל ובענין שלא כסדרן מקילין. ולפענ"ד י"ל דע"כ הא דמהני גרירה היינו משום דפסול אותיות הנדבקות בגט הוא רק חומרא. סומכין על הפוסקים דלא מהני גרירה בתפילין דגרירה מקרי כתיבה. אבל אם לא מקרי כתיבה רק דהוה כנכתב קודם הגרירה. וע"כ הוי בתפילין כסדרן. א"כ הו"ל מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה ופסול דומיא דמחובר וא"כ אם יגרור בלתי ציווי הבעל פסול ממנ"פ דאם מקרי כתיבה הא כתב שלא לשמה ואם לא מקרי כתיבה א"כ פסול משום מחוסר מעשה. וא"כ כיון שבגרירה נפסקה הלכה דאינו פסול משום שלא כסדרן. וכן כיון דלא פסול משום חק תוכות ע"כ דלא מקרי כתיבה א"כ גם בקטן כשר: הק' אברהם. סימן שעג ב"ה אור ליום א' מש"ק בהעלותך תרנ"ה לפ"ק. פה סאכטשאב שלום להרב החריף מוהר"ר יעקב נ"י אבדק"ק ברעזניצא. א' בדבר הס"ת שנתישן והעביר עליו קולמוס קטן פחות מי"ג שנים. ומעלתו אזיל ומייתי דברי פרמ"ג סימן ל"ב בנפל דיו על אות או העביר עליו קולמוס שלא לשמו דליש אומרים (אה"ע סימן קל"א) בהעביר עליו קולמוס לשמה חוששין לגירושין ה"נ להיפוך בהעביר עליו קולמוס שלא לשמה חוששין לפסול. וא"כ ה"נ בנ"ד לי"א הנ"ל יפסול. אך מעלתו הקשה על הפרמ"ג מתוס' שכתבו דוקא היכא שכתב האחרון מתקן שהא' שלא לשמה והב' לשמה הוא דהוי כתב לר' יהודא. ולר' אחא אליבא דרבנן גיטין (כ'.) ומה שרצה לתרץ זה דיפסול משום ואנוהו. ורצה לומר דכשם שלמטה בפסול ולמעלה בכשרות לא חשיב ואנוהו ה"נ להיפוך. דברי טעם הם. אך ואנוהו בכל המצות אינו רק לכתחילה. ובשם לבד הוא דפסול דיעבד. וקושייתו על פרמ"ג נכונה. וכבר השיגוהו אחרונים בתשו' מים חיים ובתשו' חסד לאברהם. גם מה שרצה לפסול משום שאין כתב תחתון נראה. ליתא. דא"כ דיו ע"ג דיו דלאו כלום הוא אם נאמר שכתב ראשון נתבטל משום שאינו נראה ע"כ השני כתב. אלא ודאי הא לאו מלתא הוא. ונוב"י סימן א' כתב משום דכתב העליון בא ליפות כתב תחתון ולנאותו אינו חוצץ: ב' מ"מ בנדון הפרמ"ג בהעביר עליו קולמוס שלא לשמו נ"ל שדבריו נכונים. והן אמת שפשט דברי תוס' דכתב עליון שיש בו תוספות על כתב ראשון הוא הכתב. ויותר מבואר בתה"ד סימן מ"א דכשכתב שני מתקן הוא מבטל את כתב ראשון וחשיב שלא כסדרן עיי"ש ובהג"ה שם. אך במרדכי ובסה"ת בחק תוכות אינו מועיל להעביר קולמוס אפי' לר"י ולר' אחא בגט. דשאני התם שהאות נעשה כתקנו ואינו מחוסר אלא לשמו. אבל חק תוכות שאין שם אות עליו מודה דהעברת קולמוס לא משוי לי' גט. נ"ל שצ"ל אות וכן כתב במרדכי וז"ל דאם מועיל על האות שנכתב שלא לשמה לשוי' כלשמה. מ"מ לשוי' אות לא יועיל עכ"ל. ולכאורה לפי סברת תוס' דכשכתב שני מתקן חשיב כתב. יותר יש לו להועיל כשלא הי' תחילה כתב כלל: ג' אך באמת כשנדקדק בלשון הסה"ת וביותר בדברי המרדכי נראה בעליל שלשונם מורה דהם ס"ל דהא דמועיל העברת קולמוס היינו משום דע"י העברת קולמוס כתב ראשון מתכשר. וע"כ דוקא שהי' אות רק שהי' פסול משום שלא לשמה בזה מועיל העברת קולמוס. אבל כשלא הי' אות אינו מועיל העברה לשוי' אות. והיינו משום דהעברת קולמוס שעושה מעשה באות לשם גירושין חשיב כאלו נכתב תחילה לשם גירושין. כיון שעתה הוא לשם גירושין. ומה דבעי לשמה היינו דצריך שיעשה בו מעשה לשם גירושין ולא מהני במחשבה לבד. אבל בהעביר קולמוס לשמה שעשה מעשה באות לשם גירושין נעשה האות לשמה. אבל בחק תוכות איך יעשה אות בשלמא בענין לשמה כיון דעתה עומד לגירושין ועשה מעשה לכך מהני. אבל בחק תוכות אין לומר כן ד) מעתה ה"ה להיפוך בהעביר עליו קולמוס שלא לשמו שעושה בו מעשה לעוקרו מלשמו דבטל הלשמו. וקרוב לומר דלכ"ע פסול. ועי' בתוס' ריש השולח בהא דביטל הגט אינו חוזר ומגרש בו. שהקשו הא לכ"ע לא אתי דיבור ומבטל מעשה שהרי אם כתב ס"ת לשמה אינו יכול לבטל עיי"ש. הרי דאף לפי מה דהוי ס"ל דגט כס"ת. מ"מ לא הקשו רק משום דדיבור אינו מבטל מעשה. אבל מעשה הי' יכול לבטל. וא"כ בס"ת נמי כשעשה מעשה שלא לשמו הרי עברו מלשמו ובטל הלשמו: ה) והנה לפי דברי הסה"ח ומרדכי הנ"ל אף כשכתב שני מתקן לא נתבטל כתב ראשון כיון שאין