אבני נזר יורה דעה ת

כיון דעכשיו אין כאן על מה לחול. וה"ה די"ל כן בביטול התנאי לאחר מיתה דלא מהני [הגה"ה והא דאם לא באתי דחשיב לה בתוס' ישנים קיום התנאי. אף דלכאורה י"ל כיון דהקיום הוא בשוא"ת נימא דהגט חל תיכף. והביאה הוא ביטול הגט. היינו טעמא. משום דאינו רוצה שלא יבא ויהי' גט. דאדרבא אינו רוצה לגרש. והוא קונס עצמו שאם לא יבא יהי' גט: ומה"ט אמרו בנדרים (כ"ז:) דאם אונס הוא שלא יכול לבוא לא הוי קנין. ובגט תקנו חכמים דאין אונס בגיטין משום גזירה. הא בלא"ה הוה אמרי' דלא הוי גט ואי הגט הוא בעצמותו. רק הביאה הוי ביטול התנאי. מה בכך שלא בא מחמת אונס. הלא אונס רחמנא חייבי' לא אמרי'. וסוף סוף לא בא שיתבטל הגט מחמתו. א"ו עכשיו אינו גט. רק כשלא בא הוי קיום התנאי כנ"ל ע"כ שפיר דמה שלא בא מחמת אונס לא מהני להחשב קיום התנאי עד כאן הגה"ה]. וזה טעם רבנן קמאי שהביא בה"ג שאם גירש ע"מ שלא תנשאי לפלוני ונישאת לאחר מיתת בעלה. לא בטל הגט ומשום דאין לביטול התנאי עכשיו על מה לחול שתהי' אשת איש. דאף אם יתבטל התנאי פנוי' הוא: י) ה"נ כיון דאחר שנמחקה המגילה הוא אף שנולד עכשיו ענין שאילו הי' יודע תחילה לא הי' מקדש השם. א"א שיתבטל הקידוש השם עכשיו כיון שנמחק ואין להביטול על מה לחול. וע"כ דוקא אם נמחקו שתי אותיות י"ה כיון שאותיות אלו לא נתבטלו קדושתן. כיון שכבר נמחקו ואין להביטול על מה לחול. והוא שם שלם שנשאר קדושתו עליו ונמחק. ע"כ מערערין אותה. אבל אם לא מחק אלא אות אחת. כשאמרה איני שותה כיון שנתבטל הקדושה מאותיות הנשארות למפרע. הרי אות אחת שמחק אינו שם. ואין בו קדושה: יא) ומ"מ זה ראי' דשם קודש שנכתב שלא כסדרן כשר. דאל"כ אפי' נמחק רק אות אחת. היוד. שוב אין לאותיות הנשארות קדושה. כיון שחסר היוד. ואין להם תקנה שיחזור ויכתוב היוד. דא"כ יהי' שלא כסדרן. ותיכף שנמחק היוד. שוב אין קדושה בכל השם. ושוב כשאמרה איני שותה אין הביטול על מה לחול. דאין עוד שום שם כלל. א"ו שם הנכתב שלא כסדרן כשר. ולא נתבטל הקדושה מג' אותיות הנשארות שעדיין ראוין לשם ודו"ק: יב) וב"ש דאמרי אפי' אות אחת לטעמייהו. דאמרי הקדש טעות שמי' הקדש. ומה שנכתב לשם קדושה חשיב כוונתו כמקדיש. וכמ"ש הראב"ד והובא בר"ן נדרים (י"ד:) דאזכרות נדורים הם. שע"י הכתיבה לשם קדושה הם קדושות. וא"כ דומה הכתיבה להקדש. ולב"ש אפי' בטעות נתקדש. ע"כ אף שאילו אי' יודעין שתאמר איני שותה לא הי' מקדש. הוי קידש. ע"כ אף במחיקת אות אחת מערערין אותה שתשתה. דבאות אחת לוקה וכדעת הרמב"ם ז"ל: ידידו דו"ז הדו"ש הק' אברהם סימן שסא ב"ה יום ג' תו"מ במחובר האמת והצדק לפ"ק. שלום לכבוד ידידי הרב הגדול המפורסם חריף ובקי כש"ת מוהר"ר שמואל נ"י האבד"ק ווענגרוב. א דבר שם הקודש הנכתב שלא כסדרן זה איזה שבועות אשר כתבתי בזה תשובה למאדזיטץ להכשיר. וסתרתי כל ראיות הגינת וורדים. והבאתי ראיות להכשיר ובתוכם הי' הראי' ממס' סופרים שהביא כ"ת מדלא מפליג ת"ק בין ה' אחרונה לג' אותיות ראשונות. ומר"ש שזורי אין ראי' להיפוך. דאיהו אפי' בה' אחרונה פוסל דהא סתמא אמר. וכן מבואר ברמב"ם שכתב שם ואינו כותב מקצתו בשיטה ומקצתו למעלה. הנה דאפי' כסדרן אינו תולה מקצתו למעלה. ומח"ק מוכח להכשיר וקי"ל כוותי' מאחר שאין חולק עליו ביסוד זה עכ"ל שם [והובא לעיל סי' ש"ס]: ב והנה כ"ת רוצה לומר דאפי' בה' אחרונה התלוי' חשיב שלא כסדרן במקום וכמו שפי' הר"ן בתשובה ל"ט דברי בעה"ת דאין תולין בתפילין ומזוזות משום דהתלוי' נקראת קודם תחילת השיטה שקודם התלוי' למטה. ובס"ת כשר אף שנכתב שלא במקומו ולפי זה י"ל היינו טעמא דר"ש שזורי דלעולם הוי שלא כסדרן במקום וקי"ל כוותי' דשם שלא כסדרן פסול עכ"ד מעלתו. וזה אינו דאף את"ל דבס"ת שלא בסדר מקומו כשר. מ"מ תיבה אחת שהקדים אות המאוחר הוא משבש כוונת התיבה לגמרי וליכא מאן דמכשיר: ג וע"כ לומר לדעת הר"ן בפי' בעלי התוס' דהא דאמר ר' שמעון שזורי כל השם תולין מקצתו אין תולין ומשמע דבתיבה דעלמא תולין מקצתו. היינו באותיות ראשונות של השם ובתחילת השיטה. או שנאמר דבאות אחת הנכתב בשיטה אי אפשר לקרותו כלל בפ"ע וע"כ לקרות השיטה תחתונה תחילה ולקרות עם התיבה הכתובה שם. ולמ"ש רמב"ם פ"א מהלכות תפילין הלכה ט"ז ובש"ע יו"ד סימן רע"ג בשאר תיבות אם שכח כותב מקצתה בשיטה מקצתה למעלה. ומשמע דאפי' שני אותיות ואפי' באמצע שיטה מותר. וע"כ דתלוי' חשיב כסדרן. וכמו שהעלה הר"ן בעצמו. וגם פי' דברי סה"ת דעת רוב הפוסקים דמשום שהקדים הסופר בזמן מן התלוי' ואילך קודם לתלוי' אבל תלוי' חשיב במקומו. וכן משמע מדהביא הב"י סימן רע"ג בבדה"ב תשו' הר"ן הנ"ל דשלא במקומו גם בס"ת פסול ומדכשר תלוי' מוכח דתלוי' חשיב כסדרן ודלא כתשו' ד"ש סימן קנ"ד שהביא כת"ר: ד' עוד זאת אגלה אוזן כת"ר דמה שנדחק הד"ש בדברי הר"ן שפירש דברי הסה"ת דתלוי' חשיב שלא כסדרן במקום. ולא כפשוטו משום שהסופר הקדים המאוחר בזמן. דמשמע אפי' כתב כסדר ותלה תיבה אחת למעלה פסול. הוא משום דמשמע לי' דאין חולק על זה דכתב שלא כסדר בזמן פסול. ואינו כן כי הבעה"ע חלק ב' (כ"ד.) כתב דהא דכתבו שלא כסדרן פסול ולמה תפילין ומזוזות שכתבן כספרים היינו בכתיבה גסה תולין בהם לפי הירושלמי אלא ודאי דמיירי שלא כסדר המקום אף שהוא כסדר הזמן עכ"ד בתפילין של יד קאי שכתיבתן כאחד. א"נ בתפילין של ראש שהניחו בבתים שלא כסדרן אבל בשל ראש כתבן שלא כסדרן והניחן בבתים כסדרן יצא עיי"ש. והיינו דבתפילין של יד שהם בקלף אחד מסתמא כותב מתחילת הקלף לסופו כדרך כתיבה. ואם הפרשה שני' תחילה הנה היא כתובה בתפילין תחילה. אבל בשל ראש אף אם כתב פרשה שני' בראשונה מ"מ יכול להניחה בבית השני. ובלי ספק שהר"ן ס"ל כבעה"ע דמכשיר שלא כסדרן בזמן: ה) וכן מבואר מדברי הפוסקים בהא שנגעה רגל השמאלי בגג וניכר שהוא ה'. מ"מ אין לו