אבני נזר יורה דעה שצט

הרי כמה ספיקות להתיר. מכל הלין טעמי נראה ברור שמותר למוחקו: הק' אברהם. לשון התשובה הנוכחית איננו לשון כבוד אאמו"ר המחבר זצללה"ה בעצמו: סימן שס ב"ה ועש"ק ואתחנן תור גאולה לפ"ק. שלום וכל טוב חתן אחותי הרב המאה"ג החריף הבקי כש"ת מוהר"ר יעקב נ"י האבד"ק מאדזיטץ. א' בטח הגיעו התשובה שכתבתי לו כי לית מאן דחש להא דשלא כסדרן בשם הקודש. ויעדתי לו להשיב ברחבה. הנה כעת הגיעני ספר גינת וורדים מרא דשמעתא דא. והנה ראיותיו. הא' מהא דנטפלים מלפניהם נמחקים ושל אחריהם אין נמחקים שכבר קידשם השם. ואם איתא דכשר שלא כסדרן. משכחת לה ד"מ בתיבת מאלהיך. שכתב הכ' ואח"כ השם ואח"כ המ' ויהי' המ' קדוש. ולא הכ'. הב' מס' הזוהר ויקרא (י"א:) ועל דא בעי למיכתב שמא קדישא יוד בקדמיתא קוצא חד לעילא. וקוצא חד באמצעותא וקוצא חד לתתא. והא איתמר לבתר יה דלא מתפרשין דא מן דא לעלמין כו' ובתשלום המאמר כתב והכי בעי בר נש לאזדהרי בשמא קדישא דיכתוב שמא קדישא כגוונא דא. ודא איהו כדקא חזי. ואי לאו לא איקרי שמא קדישא ואקרי פגום. ומאן דפגים שמא קדישא טב לי' דלא אתברי עכ"ל. ומינה מייתי ראי' מדאמר י' בקדמיתא דצריכי למיכתב כסדרן דווקא. ויש בזה כמה תשובות: ב) הא' דבזוהר כתוב שם עוד דברים בענין כתיבת ס"ת כמו שפירשם הוא עצמו בסימנים הקודמים ואין להם שורש עפ"י פשוט. ודברים אלו א"א שיעכבו. דאל"כ לא הוה שתקי מינייהו בתלמוד. דמי חכם יבין אלה לכתוב כן. כמו כן הא דכסדרן: ג) דפסול שלא כסדרן שבתפילין ומזוזות הגם שמבואר בתוס' דעל מעשה הכתיבה קאי. וכן הוא בפוסקים דזה טעם אין תולין בתפילין מזוזות. דא"כ מה שכתוב בתפילין אחר התלוי כתבם הסופר קודם שכתב התלוי' והוי שלא כסדרן בזמן. אין כן דעת בעל העיטור והר"ן בתשובה אלא שלא כסדרן היינו במקום היינו שכתב המאוחר במקום קדום והמוקדם במקום מאוחר והארכתי בזה באו"ח סי' ט' וסי' יוד. וע"כ אם תמצא לומר דהזוהר לעכובא קאמר. נראה לפרש דברי הזוהר דכתב יוד בקדמיתא היינו על מקום וד שיהי' בתחילה היינו שיהי' מוקדם במקום. וע"כ לא הוצרכו מארי מתניתא לבאר זה. דמהכ"ת שיוכשר אם אין השם כתוב כסדר. אבל ע"ד הקבלה. דיש י"ב צרופי הוי' ב"ה כנודע ומפורש בתיקוני זוהר בכמה מקומות הוצרך הזוהר להזהיר שיכתב השם כסדר. וזה שסיים הזוהר ואקרי פגום. כנודע שהשם כסדר רחמים גמורים. ולהיפוך דין גמור. ובצרופים אחרים מקצת דין. וע"כ כל שמשנה קצת בסדר הוא פגם שמא קדישא כסדרו שמורה רחמים גמורים. זה פי' הזוהר. אבל אם הפי' על זמן כתיבת הסופר. למה לא נתבאר זה בתלמוד ובמס' סופרים. א"ו כדכתיבנא: ד ומה דמייתי ראי' מהנטפלין. ג"כ אינו ראי'. דמי הגיד לו דטעם הנטפלין משום דכתבם לאחר שכתב השם. די"ל הטעם כפשוטו. משום שכתוב בתיבה לאחר השם. ובתשו' ב"ח סי' קי"ג מבואר בפשיטות דעכ"פ בנטפלין לית בי' משום שלא כסדרן. ואזדא הראי' מנטפלין: ה) ובעיקר הדין דשלא כסדרן בשמות הקדושים. אשתמטיתי' לבעל ג"ו ברייתא דמס' סופרים פ"ה ה"ד. הכותב את השם וטעה בה אות יתלנו מלמעלה. ר"ש שזורי אומר שם כולו תולין. אות אחת ממנו אין תולין. ולא מפליג ת"ק בין ה' אחרונה לג' אותיות ראשונות. ופשוט דאפי' בג' אותיות ראשונות תולה לת"ק. הרי דשם שלא כסדרן כשר לת"ק. ומר"ש שזורי אין ראי' להיפוך. דהא סתמא אמר. משמע אפי' בה' אחרונה אין תולין. וכן מבואר ברמב"ם שכתב שכח שם. אינו כותב מקצתו בשיטה ומקצתו למעלה. הנה דאפי' כותב כסדרן. אינו תולה קצתו למעלה למה דקי"ל כר"ש שזורי. וא"כ אין ראי' מר"ש שזורי לפסול שלא כסדרן. ומת"ק מוכח להכשיר. וקי"ל כוותי' בזה מאחר שאין חולק עליו ביסוד זה: ו עוד ראי' להכשיר שם שכתוב שלא כסדרן. מתוס' סוטה (כ'.) מביאים ירושלמי בהא דנמחקה המגילה מערערין אותה שתשתה. מפני שגרמה לשם שנכתב בקדושה שיומחק. כמה ימחוק בש"א אות אחת ובה"א שתי אותיות. כדי שיכתב י"ה ומשמע דאשם קאי (וכן פי' בשירי קרבן ופשוט] דלב"ה כ"ז שלא נמחקו שתי אותיות מהשם אין מערערין אותה שתשתה. ואי שם שלא כסדרן פסול. כיון שנמחק היוד. שוב אין תקנה לאותיות הנשארות להיות שם. שאם יחזור ויכתוב היוד יהי' שלא כסדרן. וכיון שנמחק היו"ד כאילו נמחק כולו. ול"ל שנמחק י"ה ביו"ד לחוד סגי. א"ו שלא כסדרן כשר. ושאר אותיות שנכתבו בקדושה בקדושתם קאי. שהרי יכולין להשלים בהכתב היוד: ודאתאן להא דירושלמי נבאר אותו. דלכאורה אינו מובן. דהא כתב הרמב"ם פ"ו מה' יסה"ת ה"ב. המוחק אות אחת מז' שמות הקדושים לוקה. והוא ממס' סופרים פ"ה ה"ו. וא"כ מה נ"מ בין אות אחת. בין ב' אותיות. כיון דאף באות אחת עוברין לאו דלא תעשון: ח) וליישב נראה דהנה לכאורה לא נדע במה פליגי ב"ש וב"ה. ונראה דהנה דעת התשב"ץ בתשו'. דשם דלא נתכוין לקדשו מותר למוחקו. הביאו בס' ברכי יוסף. והמחנה אפרים שכתב דדוקא בלא נתכוין לכתוב השם כגון שנתכוין לכתוב יהודה כו' מותר למוחקו אבל אם נתכוין לכתוב השם אף שלא נתכוין לקדשו אסור למוחקו. מ"מ משמעות דבריו דאינו לוקה על מחיקתו. ואיסורא בעלמא איכא. וכ"כ הב"י שם, והנה בשלהי הגוזל קמא. ש"מ כסף מכפר מחצה. דאל"כ אדעתא דהכי לא נתן. ומקשה מחטאת ואשם שמתו בעלי' תיפוק לחולין דאדעתא דהכי לא אפרשה. ומשני דהלכתא גמירי לה. וא"כ בנ"ד תקשה באמרה איני שותה אתר המחוקה. נימא אדעתא דהכי שתאמר איני שותה לאחר המחיקה לא קדיש השמות. ולא נעשה איסור מחיקת השם כלל ומצינו גם בכוונת מעשה כונה בטעות לא מהני במנחות (מ"ט:) עקירה בטעות לא שמה עקירה עי"ש. ט) אך י"ל עפימ"ש בתוס' ישנים פ"ק דיומא בקיום תנאי הגט לאחר מיתת האשה דלא מהני