אבני נזר יורה דעה קפז

סימן קפו א) שם סעיף ג' מחבר היכא דהוי אבק רבית יש אומרים שאפילו אם לא פרעו עדיין ותובע הלוה שינכה לו מחובו שיעור השכירות לא מנכינן לי'. ויש אומרים דמנכינן לי'. י"א אלו הוא סברת הרא"ש [ט"ס בבאר הגולה אות ט' שהרא"ש הסכים להרי"ף דלא מנכינן. וליתא שהרא"ש הסכים להדיא עם רבינו אפרים וז"ל והר' אפרים נחלק עליו בזה וכתב דלא אמר סלוקי בלא זוזי אפוקי מיני' הוא אלא במשכנתא דהוי ברשותי' לגמרי דלא מצית לסלוקי לי' עד דיהיב לי' זוזי וכמי שגבה חובו דמי הלכך כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיני' הוא. אבל הלוהו דלאו אדעתא דהכי אוזפי' ואי בעי מפיק לי' מההיא ביתא בלא זוזי סלוקי בלא זוזי לאו אפוקי מיני' הוא. ויש מביאין ראי' לדבריו כו' ונראה כדברי הר' אפרים ז"ל עכ"ל. ובמע"מ מותיב דברי הרא"ש אהדדי דבהפועלים סי' י' בבעיא דעושה בגפן זה מהו שיעשה בגפן אחר כתב הרא"ש ולא אפשטא ואי אכיל לא מפקינן מיני' ולא מנכי לי' משכרו דהיינו אפוקי כדאמר לעיל גבי משכנתא. הרי דאף בחוב גרידא ס"ל להרא"ש דאפוקי מיני' הוא. ודלא כהר' אפרים אלא כהרי"ף דאין לחלק בין משכנתא לשאר חוב: ב) וליישב נראה. דהנה צריכין להבין סברת הר' אפרים דכמי שגבה חובו דמי. והא משכנתא באתרא דמסלקי שביעית משמטתו. ואי כגבוי יהי' דינו כמו שטר שיש בו אחריות נכסים דאינו משמט לב"ש משום דס"ל שטר העומד לגבות כגבוי. ואי משכנתא כמאן דגבוי דמי גם לדידן לא יהי' שביעית משמטתו. ועוד דבכור אינו נוטל בו פי שנים ואי חשיב ברשותו יחשב מוחזק: ג) ונראה דהנה בר"ן פרק האשה שנפלו דענין חילוק המקומות במשכנתא הוא שממשכן לכך וכך שנים והמלוה אינו יכול לתבוע חובו עד עבור הזמן. ואתרא דלא מסלקי ס"ל דה"נ הלוה אינו יכול לסלקו בתוך הזמן. וצריך להבין טעם אתרא דמסלקי. מ"ש משוכר שאין המשכיר יכול להוציאו בתוך הזמן. ובדברי הר"ן שם מפורש דפלוגתא הוא בדינא שכתב בסוף והלכתא כאתרא דמסלקי: ד ונראה דטעמא דמילתא כיון שיכול לסלקו מגוף החוב בתוך הזמן כמו כל לוה שיכול לסלק המלוה בתוך הזמן דזה אינו הפקעת זכות המלוה ממילא מסולק מן השדה דאינו אלא משכון לחוב והוא כמו ערב וכל היכא דליכא לוה ליכא ערב. ואף דבמשכון מטלטלי משמע בפ"ק דקידושין שאין המשכון כמו ערב אל החוב שנאמר כל היכא דליכא ערב. דא"כ אם מכר המשכון יוכל למחול החוב וע"כ הלוקח מחזיר המשכון. וא"כ איך יכול לקדש במשכון דאחרים הלא לא סמכה דעתה. אלא ודאי המשכון כמו מכירה עד שיחזור לו מעותיו. שאני משכון מטלטלי דבע"ח קונה משכון. אבל משכון קרקע דלא קני לי' ועי' בעה"מ פסחים שמעתא דלמפרע הוא גובה] הוא רק ערבות: ה) ואתרא דלא מסלקי ס"ל כיון שאוכל פירותיו לא דמי לשאר שיעבוד קרקע והוי מכירה כמו משכון מטלטלי [ובדברי הר"ן בתי' פרק השולח מפורש שאף באתרא דלא מסלקי מהני מחילה ולא דמי למשכון מטלטלי עי"ש. צ"ל הטעם דאינו יכול לסלקו בתוך הזמן משום דהזמן נעשה לטובת המלוה ג"כ שמכח זה אוכל הפירות. ועוד אנופף ידי בעז"ה בדברי הר"ן אלו]: ו) וע"כ באתרא דמסלקי שביעית משמטת. דאף דמוחזק בשדה כשיעור מעותיו דממנ"פ או אוכל פירות השדה או יקבל מעותיו. מ"מ חיוב גופו שביעית משמטת שלא יוכל לתובעו מעותיו. וממילא מסתלק מן השדה כאילו סלקוהו בתוך זמנו שמסתלק מהשדה מטעם זה. וע"כ ניחא דברי רבינו אפרים דכל זמן שלא נמחל החוב הרי מוחזק בשדה כשיעור מעותיו ואפוקי מיני' הוא: ז) אלא דאכתי קשה דלפי זה גוף החוב אינו יוצא בדיינים ואינו יכול לתובעו מעותיו. וע"כ כשהלוה אומר כשאינו רוצה לפרוע הוא קונה החוב לגמרי וכמו בגזל גוי כיון שהוא מותר שוב קונה אותו. ה"נ כיון שמותר ללוה להפקיע חוב א"ר א"כ הוא קונה אותו. וכמבואר אצלינו בסי' קס"ו אות ה') באריכות. וה"נ גוף החוב דלאו אפוקי מיני' לדעת ר"א ושוב יסתלק מן השדה: ח) אך נראה דלק"מ דהנה צריך להבין למר ברי' דר' יוסף משמי' דרבא דאמר אכל שיעור זוזי מסלקינן לי' ולא מחשבינן משטרא לשטרא. מה נ"מ בין חוב זה לחוב אחר. הלא גם חוב זה עצמו היתר גמור הוא. ואם יכול לוה לעכב חוב עבור האבק רבית גם חוב אחר יעכב. ונראה לי מכאן דבר חדש וכבר דברנו בו (בסי' קנ"ב). דאין נגמר האיסור רבית עד שיגבה גם הקרן. דכל זמן שלא גבה הקרן לא חשיב שנתרבה ממונו מאשר הי' קודם הלואה. וכ"ש שהלוה לא חשיב נחסר מאשר הי' לו מתחילה דחוב לא חשיב חסרון. ומה"ט פורע חוב פטור ומקדש במלוה אינה מקודשת] וע"כ כשגובה החוב שלקח ממנו הרבית נעשה האיסור למפרע ואסור לגבותו. ע"כ ס"ל למר ברי' דר' יוסף משמי' דרבא אכל שיעור זוזי מסלקינן לי' שלא יעשה איסור בלקיחת הקרן אחר שכבר אכל הרבית. אבל לא מחשבינן משטרא לשטרא שחוב משטר זה אין לו ענין להאיסור. ורב אשי ס"ל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיני' הוא. דחשיב החוב בידו במה שמוחזק בשדה וכאילו גבה חובו. וא"כ משעת אכילת פירות עבדי' לאיסורא: ט) מעתה ניחא מה שהקשיתי על רבינו אפרים כיון שגוף החוב יכול לעכב וקונה אותו ממילא יסתלק מהשדה. ולפמ"ש ניחא דמ"מ בעת שאכל פירות השדה לא הי' נמחל החוב שעדיין לא רצה הלוה להפקיעו ורבית ממון גמור הוא כל זמן שלא הפקיעו הלוה ונתבאר בדברינו (בסי' קס"ו) באריכות. וכל זמן שלא נמחל החוב הרי הוא מוחזק בשדה כשיעור ממונו. והרי נתרבה ממונו ועבדי' לאיסורא. ושוב גם גוף החוב אינו יכול לעכב כמו שאינו יכול לעכב חוב אחר דמ"ש. והשתא שפיר מוכיח הרא"ש בפרק הפועלים דגם בחוב גרידא אפוקי מיני' הוא. דאל"כ הרי קנה החוב וממילא מסתלק מהשדה כנ"ל: י) ובמה שכתבתי שאין איסור רבית נגמר עד שיגבה החוב ניחא ליישב סוגיא דבדף ס"ב. מה קום עשה לקרוע שטרא. ומקשה אי שטר העומד לגבות