אבני נזר יורה דעה יב

מאחר שרו"מ לא הי' אז בביתו. ומ"מ אין להעבירו כמו בטבח דלא סר סכינא בנא נמצא סכינו פגום: ט ופגם השלישי מה שהעיד עליו חבירו שלפעמים אינו מרגיש. וכתב כ"ת דלזה אינו מועיל הבחנתו. שהרי הוא מודה שרוב פעמים מרגיש רק לפעמים אינו מרגיש וא"כ מה בכך שהרגיש כשעמד בנסיון. וע"כ כתב כ"ת שדומה לדברי הט"ז והשמ"ח דאוקי חד להדי חד ואוקי הבהמה בחזקת איסור. וכן פירש דברי הש"ך דאם העיד עליו עד א' שהוציא טריפה ג' פעמים מתחת ידו. כיון שלפי דבריו אין להאמינו עוד על השחיטה. הבהמות אחרות שישחוט אסורים. והוא עצמו אינו נאמן על עצמו. מה שפירש כן דברי הט"ז והש"ך הוא טעות גדול. ולא יקום ע"א באיש כתיב. ואטו העד יודע ששחט השו"ב שלא כהוגן. הלא בא לפסול רק השוחט. וע"ז אין לו שום נאמנות. ולא ניתן לכתוב מרוב פשיטות: י) רק אכתוב לו דין מחודש מריטב"א רפ"ב דר"ה וזה לשונו. ואע"ג דבעלמא גבי מקום חשודין צריך שני עדים על האדם להעידו. שלא אמרינן ע"א נאמן באיסורין אלא במעיד על גוף האיסור לא במעיד על האדם עצמו. וכן דעת הפר"ח ותפארת למשה (בסי' קי"ט) והעתיקם רעק"א בתוספותיו למשניות וכוונו לדעת קדוש הריטב"א ז"ל. והא מרגניתא דאף להכשיר אינו נאמן ע"א. אבל לפסול הדבר פשוט שצריך שנים: יא) אך בנידון דידן שאמר עליו שאינו מרגיש. יש לומר דלא חשיב מעיד על האיש. שאין האיש נגרע מעלתו במה שאינו מרגיש בפגימה. וחשיב מעיד על הבהמה שישחוט. וצ"ע בזה. ומכל מקום אף לדברי העד יש כמה ספיקות להתיר כל שחיטה. שמא עכשיו מהרוב. ואת"ל שעכשיו שוטה ואינו מרגיש. שמא אין כאן פגימה. וא"כ דומה לרוב מצוין אצל שחיטה דמהני להוציא מחזקה. כיון דאף המיעוט פעמים שוחטין כהוגן וה"נ בזה אף שבשעה שאינו מרגיש לא בכל פעם יש בסכין פגימה. ועוד יש ההיתר של פגימה דקה. ע"כ נ"ל פשוט שעכ"פ אין להעבירו בשביל זה רק בשני עדים כשרים: יב' והנה כל מה שכתבתי להמציא היתר להשו"ב כדרך שמחפשין היתר לעגונות אבל באמת רע עלי מאוד המעשה שימצא במדינתינו שו"ב כזה קל הדעת ושנה בחטא וגם בזאת היטב רו"מ אשר דיבר. כי מצד שהוחזק לנבל הבהמות וזה לא נעתק בשאלה] לבד מסלקינן לי'. לזאת אם דעת בני העיר לסלקו תסלקהו. ואפילו מיעוט שיאמרו כך. ג"כ נ"ל שלהם שומעין שאומרים כהלכה כבמשנה דפיאה. ואם דעתם לחוס עליו שלא יקופח פרנסתו. עכ"פ יעברוהו על שני חדשים. ואח"כ לא די לו בקבלת דברי חבירות בשלשה רק ישבע ג"כ להיותו נוהג כדת וכהלכה. ולא יקל לעצמו בשום דבר שאינו מפורש בספרי השוחטים בלי שאלת חכם אף אם לא יהי' הרב בביתו. ובזה יש לנו התירו של מהרש"ל שהביא הש"ך (סי' קי"ט). ואבקש שלא יסמכו עלי לבד בהוראה זו. ואם יסכים רו"מ כי אליו ההוראה מסורה ועוד רב מפורסם בהוראה תצרפו דעתי ג"כ: והי' בזה שלום מאת ידידו הדו"ש וש"ת הק' אברהם סימן א) שאלה מהגאון אבד"ק קינצק שליט"א. ואלו דבריו. בעבור שבפירוש נתן לי אדמו"ר שליט"א רשות לכתוב איזה חדוש בדברי תורה על כן אפיל תחינתי לעיין בדבריי אם הם דברי תורה. כעת למדתי חולין (בדף ל') בעי ר"פ החליד במיעוט סמנים מהו פירש"י לאחר ששחט רובו בהכשר מי אמרינן הא אשתחיט שפיר ברוב סמנים או דילמא כולה חדא שחיטה היא וכו' ואסיקנא בתיקו ולחומרא. והקשה רש"י ז"ל מלעיל בשחט חצי גרגרת ושהה בה וגמרה קשרה ואוקימנא בעוף ואכשרנא ממה נפשך דאי מחצה על מחצה כרוב הא עבד לי' רובא אלמא דמכי עבד רובא בכשרות לא חייש לפסולה דמיעוטא והא שהה במיעוט בתרא ג"כ פסול. ונלענ"ד דהנה צריך להבין מאיזה טעם יפסול במיעוט בתרא לאחר שהוכשר. כי כבר הוכיח התב"ש דספק הש"ס מדאורייתא ומש"כ התב"ש שם כתשובת ר"ע בזבחים (דף כ"ט) מצינו בזב. איני מבין דזה רק במה שפירש וגלי קרא ושלא להוציא המקרא מפשוטו ע"כ אמרינן דמצינו כה"ג. אבל בלא קרא מצד הסברא איך יפסול. וכעת ראיתי בתוס' עה"ת (פ' ואתחנן) דאף דבכל היכא דעבר בבל תוסיף נפסל המצוה אבל בישב בשמיני בסוכה אף דעבר מ"מ המצוה שקיים לא נפסל יעיי"ש ואיך יפסל כאן ב) ע"כ נ"ל דהנה קי"ל בכל רובו ככולו דבעי מתוך כולו. וכמבואר ברש"י בשוחט מתוך הטבעת וכן ביאר הח"ס (או"ח סי' ק"מ) וא"כ קשה הא לעולם לא משכחת שישחט כולו. דהרי ידוע מה שחידשו התוס' בכמה דוכתי דבשחיטה כשירה מפרכסת כמתה. וא"כ תיכף לאחר רוב כמתה. וא"כ אין על השאר שם שחיטה דכי מתה עומד ושוחט. וא"כ לעולם לא חזיא לכולו. וא"כ אינו מועיל רובו ככולו. אך ז"א דכיון דלא יועיל א"כ שוב אינה כמתה ושוב מיקרי שחיטת כולו. א"כ לפי"ז ע"כ בשחיטת כולו א"א להנשחט ליתר ברוב כיון דלא יהי' שייך רובו ככולו וניתר ע"כ בשחיטת כולו. ושפיר מספקא לי' להש"ס דפוסל שהייה כיון דכששוחט כולו לא ניתר ברובו אבל באינו שוחט יותר מרובו שפיר ניתר מכח דחזי לכולו ודוגמא לזה מצינו בריטב"א קידושין גבי כהן הבא על אחותו דלא חייבא רחמנא על העראה רק באינו גומר יעיי"ש ולפי"ז מתורץ קו' רש"י דהרי כל זה למסקנא דצריך רוב בשחיטה ומכח רובו ככולו אבל לס"ד דמחצה על מחצה כרוב. א"כ ע"כ אין הטעם דחשבינן להנשאר כנפסק. דהרי גם הנשאר מיקרי רוב ורק כמ"ש רש"י ז"ל שם דאין דנין רק על מה ששחט וכיון דניתר בזה בעצם. ודאי אין שייך שיפסול שהייה אח"כ אחר שנתכשר כנלע"ד. ומכח זה הדין עם השב"י דהיכא דיצא מן יד השוחט כיון דלא כיון לשחוט יותר שוב ניתן ברוב ואינו מזיק שחיטת אחר אח"כ וכן הוא בדרישה עכ"ד. ג' הנה מה שחידש כבודו ליישב קו' רש"י הם דברי חידוד. ובעיקר היסוד דכשאינו ראוי לשחוט כולו לא חשיב מיעוט מתוך הרוב לא ידעתי מניין לו. וטפי הי' לו לומר לפי שיטת רש"י (כ"א: בד"ה ואינו מבדיל) דמצות שחיטה כל הסימן מה"ת. ולפי הכלל שכתבו התוס' נדה דכל שמחויב לכתחילה מה"ת מעכב בדיעבד כשאינו ראוי כדר' זירא. א"כ כשאינו יכול לשחוט כולו יפסול. ומוכרח דכל ששוחט כולו אינו ניתר עד שנשחט כולו כמו שסיים כבודו בדברי חכמה. אך