אבני נזר אורח חיים תרכט

לי'. וה"נ חשוב לעבור עליו בוודאי בב"י ואסור לאחר הפסח: ל) אולם אם ביטל זה חמצו בשעה חמישית יש לצדד להתירו בהנאה דבכי הא לא חיישינן להערמה כיון שהי' אנוס ובשעה שנודע לו תיכף הלך אל הרבנים לשאול. ואף שבמק"ח חולק ע"ז והדבר פשוט בעיניו לאסור אפילו היה אנוס וביטל. מ"מ לענין זה יש לצרף הקניינים הנ"ל. ואף שי"ל דלא חשוב אנוס כיון שבכל רגע עובר בב"י לא הי' פנאי בזה לשאול רק לבער תיכף. הא דעת התוס' במשהה על מנת לבערו אינו עובר עליו. ואולי אם היינו אומרים לו שמחוייב לבער הי' שומע. ולא נחמיר כולי האי בחמץ לאחר הפסח: הק' אברהם. סימן תקמג. לרב אחד בדבר הצמוקים. הנה על דבר הקול אין להחזיק ריעותא על כל הצמוקים. והיטב אשר כתב בזה הרה"ג מבערזאהן ני' להתיר. ואף על אותן שבאין מפרס שכתב הדיין מפרס שהם חמץ גמור משום שיש בהם משהו חמץ. כל דברי מכתבו תמוהין. שהלא משהו חמץ קודם הפסח אין אוסר. אך יש ללמד עליו זכות יען שהוא מן הספרדים. אולי הם חוששין לדיעה שהביא המחבר שאמרינן חוזר וניעור. ואין זה כלל לדידן וחוץ מכל זה. הרי הוא רק עד אחד. ואין ע"א נאמן באיסורין בדבר שאין בידו. מכל הלין אין חשש כלל על היין הנעשה מהצמוקין וישתו ענוים וישבעו: נאום הק' אברהם.