אבני נזר אורח חיים תפא

אבל בעירו לא שייך למחלוקת כמו שמותר לחוש לעצמו לנהוג בכמה חומרות ואין בזה משום מחלוקת: ט) שוב ראיתי בתשו' הרשב"א ח"א סימן תק"כ וזה לשונו ומה ששאלת בט"ב שחל להיות בשבת מהו בתה"מ. תשובה נראה לי שאין נוהג בו שום אבילות דהא אמרינן מעלה על שלחנו כסעודת שלמה בשעתו דאבלות ישנה שאני וכל שכן דלגמרי עקרוהו מתשיעי ואוקמוה [אעשירי] ומעיקרא הי' ראוי לקבעו בעשירי כדאיתא התם עד כאן לשונו. מדבריו נשמע שאין עשירי מצד תשלומין דהא לגמרי עקרוהו מתשיעי: אך לדעת הפוסקים שאנחנו בני אשכנז נגררים אחריהם שסוברים דנוהג דברים שבצנעא שפיר הטעם בעשירי מצד תשלומין: הק' אברהם. סימן תכז. הלכות תשעה באב שאלה: מי שיש לו ברית מילה באחד מד' צומות. אם מחוייב להשלים התענית. ואם תמצא לומר פטור מלהשלים. אם יש היתר לכל בני שמחה או לא: א)תשובה. הנה בטור סי' תקנ"ט בהא שהי' רבינו יעב"ץ בעל ברית בט' באב הנדחה ורחץ ולא השלים תעניתו. כתב הב"י דבתשעה באב עצמו לא מקילינן וחייב להשלים. וראיית הב"י בזה יש לדחות בקל כמו שכתב בתשו' מהר"מ מלובלין סימן צ"ח. אך עיקר הראי' דהא קיימא לן בש"ס עירובין (דף מ"א.) כר' יוסי בגזרו תענית על הציבור ואירע חנוכה ופורים מתענין ומשלימין. וכל שכן יום טוב שלנו דקיל מחנוכה ופורים דודאי משלימין. רק בתשעה באב שנדחה דקיל מקילינן ועל כרחך אפילו באחד מד' צומות שלא נדחו חייב להשלים וכך הם דברי המג"א שם עיש"ה: ב) ולדידי קשה לי על זה דהא בעירובין שם אמר ר"י לא שמיע לי הא שמעתא [דאמר עולא הלכה כר' יוסי דתשעה באב שחל להיות בערב שבת מתענה ומשלים] אמר אביי את אמרת ניהלן ואהא אמרת ניהלן אין גוזרין כו' בראש חודש בחנוכה ובפורים ואם התחילו אין מפסיקין ומכל מקום אין משלימין. וכן תשעה באב שחל להיות בערב שבת. ואמרינן עלה אמר ר"י א"ר זו דברי ר' גמליאל אבל חכמים אומרים מתענה ומשלים מאי לאו אכולהו שגם בתשעה באב שחל להיות בערב שבת שנאה לדר' יוסי בלשון חכמים דמתענה ומשלים ודחי לא אחנוכה ופורים. אבל חל תשעה באב בערב שבת אף דסבירא לי' לר' יוסי בברייתא לעיל מתענה ומשלים. מכל מקום לא שנה בזה לדר' יוסי בלשון חכמים עיין שם. והנה מבואר דיותר יש להשלים התענית בחנוכה ופורים ממה שיש להשלים בערב שבת. ועל כל פנים כשאינו משלים בחנוכה ופורים או ביום טוב שלנו לא ישלים בערב שבת גם כן. ולפי סברת הגמרא כל שכן הוא. ואם כן יקשה לר' יוסי דמדמה תשעה באב שחל בערב שבת לחל בשבת דמפסיק מבעוד יום. הכי נמי ישלים בערב שבת. ממילא לפי דברי הפוסקים הנ"ל דשאני דין תשעה באב הנדחה משאינו נדחה לגבי יום טוב שלנו דמדחה את הנדחה אבל לא את שאינו נדחה וק"ו מזה לשבת. ואם כן כיון שאם הי' משכחת תשעה באב שנדחה בערב שבת לא הי' משלים מקל וחומר מיום טוב שלנו כנ"ל. הוא הדין כשחל תשעה באב שנדחה ביום א' שאינו מפסיק בשבת מבעוד יום. והא לא מצינו בזה מחלוקת. ואם כן יקשה לר' יוסי דהא שמעת מינה שאין לדמות יוצא משבת שהרי אינו מעונה לנכנס. וממילא שאין לדמות נכנס ליוצא. וכדברי האמרו לו. א"ו אין חילוק כלל בין תשעה באב שנדחה לתשעה באב דעלמא. וגם בתשעה באב דעלמא ביום טוב שלנו אינו משלים: ג) ומה שלר' יוסי בתשעה באב אינו משלים ביום טוב שלנו ובגזירת בית דין על הציבור משלים בחנוכה ופורים נראה לי דהיינו טעמא שהרי אין בית דין מתנין לעקור דבר מה"ת בקום ועשה. וזה בתקנה קבועה לדורות. אבל בהוראת שעה מתנין. הנה דבהוראת שעה יש לתקנות בית דין כח של תורה מה שאין כן בקבוע לדורות. וטעמא רבא איכא שאם יהי' לתקנה לדורות דין תורה. יהי' תוספת על המצוות או גרעון במצוות ויעבור בבל תוסיף או בבל תגרע. ועל כרחך בגזירת בית דין שהוא לצורך שעה יש לו דין תורה על כן אמר ר' יוסי מתענה ומשלים בחנוכה ופורים אף דתשעה באב אינו משלים ביום טוב שלנו. משום דהוא רק דרבנן. ובתשעה באב שחל בערב שבת דאמר ר' יוסי גם כן מתענה ומשלים אף דרק מדרבנן. מכל מקום הואיל שהוא תענית שעות משלים והוא הדין בתשעה באב שנדחה מפסיק בשבת שלפניו מבע"י וא"ש: ד) והנה אף לפי פירושי יש מקום לחלק בין תשעה באב דעלמא לתשעה באב שנדחה והוא לפי מה שכתב הט"ז סימן תקנ"ד דתשעה באב חשוב דברי קבלה דכד"ת דמי. אבל תשעה באב שנדחה ודאי הוא רק דרבנן. שהרי רבי ביקש לעקור תשעה באב שנדחה ואמר הואיל ונדחה ידחה. ועל כרחך שאין זה מעיקר תקנת הנביאים. על כן נדחה מפני יום טוב שלנו. אך לפי זה יש להקל בשאר תעניות שלא להשלים ביום טוב שלנו. כיון דברצו תליא מילתא. דמהאי טעמא היקל ר"ת ליולדת בצום גדלי' וכמובא בט"ז שם: ה) אך מה שכתב הט"ז דתשעה באב הואיל ולא ברצו תליא חשוב ד"ק הנה ברשב"א מגילה (דף ה':) וריטב"א ראש השנה (דף י"ח:) דמעיקר ד"ק גם תשעה באב ברצו תליא וחכמים שלאחריהם תקנו בט"ב הואיל והוכפלו בו צרות וגם תשעה באב עצמו דרבנן. לפי זה יש להקל גם בתשעה באב עצמו ביום טוב שלנו כגון לאבי הבן ומוהל וסנדק שלא להשלים: ו) ולכאורה יש מקום להקל גם לכל בני הסעודה על פי מה שכתבו התוספות שם שהקשו שהרי ראב"צ הי' כהן ואיך הי' מבנימין. ותי' דאולי אמו היתה מבנימין או חתנם הי' והי' עמהם בסייעתם. משמע דאף שהוא לא ירש הזכות מקרבן עצים. מכל מקום כיון שעשו יום טוב זבח משפחה והי' עמהם גם הוא לא הי' משלים. אך יש לדחות דשאני התם שהוא יחיד ובטל אצליהם שהי' רבים.