אבני נזר אורח חיים תנח

באוכל נפש ממש כבישרא אגומרי. אבל אם לא הותרה רק במכשירין לא אמרינן מתוך. שיהי' מותר במכשירי צורך קצת: ג) אך יש להביא ראי' לשיטת הרמב"ן דבבישרא אגומרי ליכא כיבוי על כורחך מתוך דאמרינן בכיבוי נר לצורך דבר אחר. הוא מתוך שהותרה בגריפת תנור מכשירי אוכל נפש. הותרה נמי מכשירי דבר אחר. הרי דאמרינן מתוך ממכשירי אוכל נפש למכשירי צורך קצת. אך לשיטת הרמב"ם וסייעתו דאמרינן מתוך אפילו בדבר שאין בו צורך יום טוב כלל על כורחין דלא אמרינן מתוך ממכשירין. דאם כן מכשירין שאפשר לעשותם מערב יום טוב דאסור. נימא מתוך שהותר באי אפשר מערב יום טוב: ואף דמה שהוצרך לו עתה הי' אפשר מערב יום טוב הלא אפילו שלא לצורך כלל ביום טוב הותרה. ולמה יגרע במה שצריך ואפשר מערב יום טוב: ד) ולשיטת הפוסקים דלא אמרינן אלא בצורך קצת על כל פנים. כיון שצורך ההוא הי' אפשר לו לעשות מערב יום טוב. לא הותרה מלאכה בשבילו. אך להפוסקים דבלא צורך כלל אמרינן מתוך. אם כן למה יגרע במה שאפשר מערב יום טוב. אלא ודאי לא אמרינן מתוך אלא מגוף אוכל נפש וטעמא רבה איכא. דבשלמא גוף אוכל נפש דהותרה כמו שכתב הר"ן כיון דאפילו אפשר מערב יום טוב מותר על כן לגמרי הותרה אפילו שלא לצורך. אבל מכשירין דלא משתרי אלא באי אפשר מערב יום טוב. ורק דחוי לפי דברי הר"ן. וכן כתב הטור סימן תק"ט מכשירין דוחין יום טוב ואם היא שלא לצורך איך ידחה. ומפני מי ידחה. וכל זה לרמב"ם וסייעתו דאמרינן מתוך אפי' שלא לצורך כלל. אבל להפוסקים דבעינן צורך קצת. שפיר אמרינן מתוך אפילו ממכשירין. דכיון שנדחה משום אוכל נפש. שוב נדחה אפי' משום צורך קצת ועיין בזבחים (דף ל"ב:) למ"ד דחוי' בציבור. כל שכן דאמרינן הואיל ואשתרי אשתרי עיין שם: ה) ובזה נראה ליישב הא דביצה (דף י"ב:) הבערה ובישול אינה משנה ואם תמצא לומר משנה בית שמאי הוא. דאי ב"ה נימא מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. ותמוה פתח בתרתי הבערה ובישול וסיים בהבערה לבד והי' לו לסיים נימא מתוך שהותרה הבערה ובישול לצורך הותרו נמי שלא לצורך. ולפי מה שכתבתי נראה. דהנה דעת הרשב"א שבת (דף ל"ט.) דלא אמרינן הואיל רק למאן דאית לי' מתוך דמשום הואיל חשיב צורך קצת. ותמוה מהא דפסחים (דף מ"ז:) דמקשה מברייתא דמבשל גיד. ואי אמרת הואיל אהבערה לא לחייב הואיל וחזי לי' לצורכו. והא ברייתא ההיא על כרחך כבית שמאי דלית להו מתוך. כדמוקי לה בשמעתין. וצריך לומר דרשב"א סבירא לי' דבפסחים מאן דלית לי' הואיל סבירא לי' דברייתא דמבשל גיד כבית הלל דאית להו מתוך. אלא דמבשל גיד כיון שאין בו צורך כלל. כקושיית התוס' ביצה שם ותירוץ התוס' לא סבירא לי'. לא אמרינן בי' מתוך. ועל כן מקשה לרבה אהבערה לא ליחייב. דמשום הואיל חשוב צורך קצת וסוגיא דביצה כרבה דאית לי' הואיל על כן קאמר הבערה אינה משנה: ו) אך לכאורה זה אינו דאם כן מה קאמר הבערה ובישול אינה משנה. דמבישול אין קושיא כלל דבבישול ליכא צורך קצת. ולפי מה שכתבתי יש לומר דהנה קשה בכל הסוגיא דאמר הא מני בית שמאי הוא. טפי הוה לי' לומר הא מני ר' עקיבא הוא. דבית שמאי במקום בית הלל אינה משנה. מה שאין כן ר' עקיבא ועיין צל"ח ברכות (דף ל"ו:) סוף ד"ה ות"ל] וכבר נתעוררו התוס' בזה דהוא הדין דהוה מצי למימר ר' עקיבא הוא. דבריש פסחים מוכח דלא אמר מתוך שהותרה הבערה. אלא דנקט בית שמאי דמפורש בדבריהם ודוחק כמו שכתבתי. ועוד קשה לדעת רשב"א דמאן דלית לי' מתוך לית לי' הואיל. אם כן ר' עקיבא דאמר בהא דמסוכנת אפילו כזית חי מבית טביחתה. ולרבה דמתניתין על כרחין משום הואיל דמקשה מינה על ר' חסדא. אם כן מוכח דר' עקיבא אית לי' מתוך. דאי לית לי' מתוך אי אפשר לומר הואיל לרשב"א. הרי דר' עקיבא אית לי' מתוך ואיך אמרינן ריש פסחים דר' עקיבא לית לי' מתוך שהותרה הבערה כו' : ז)אשר על כן נראה דר' עקיבא ודאי לא פליג אדבית הלל דאית להו מתוך. לפי מה שהוכחנו לעיל סימן ת"ח אות ו' מירושלמי פרק קמא דמגילה דהבערה חשיב מכשירין וכדברי הרב המגיד ומותר לדידן דקיימא לן כר' יהודה רק משום דאי אפשר מערב יום טוב והוא רק דיחוי ולא הותר ולא אמרינן בי' מתוך, ולפי מה שכתבתי אות ד' דין מתוך ממכשירין תלוי אם אמרינן מתוך באין צורך כלל. ואי אמרינן מתוך באין צורך כלל לא אמרינן מתוך ממכשירין. ואי לא אמרינן מתוך רק ביש צורך קצת גם ממכשירין אמרינן מתוך. אם כן מוכח דר' עקיבא אית לי' מתוך אפילו באין צורך כלל: ח) והשתא מיושב הסוגיא כמין חומר הבערה ובישול אינה משנה כו' דאי סלקא דעתך בית הלל היא נימא מתוך שהותרה הבערה. ותמוה דפתח בתרתי וסיים בחדא. אך לפי מה שכתבתי באמת מבישול אין הוכחה דאין צורך כלל במבשל גיד. רק מהבערה מקשה דיש צורך קצת משום הואיל. אך מהבערה לחוד הי' יכול לתרץ ר' עקיבא הוא דלא אמרינן מתוך בהבערה, ולעולם כבית הלל. דר' עקיבא לא פליג אדבית הלל כנ"ל ולא הי' צריך לומר דבית שמאי הוא. אך הבערה ובישול אינה משנה. דאם תמצא לומר ר' עקיבא הוא דלא אמרינן מתוך בהבערה. אם כן מוכח דאמרינן בעלמא מתוך אפילו באין צורך כלל אם כן נימא מתוך בבישול. ואף דאין צורך במבשל גיד. וסיים דאי בית הלל נימא מתוך שהותרה הבערה כו' דאליבא דאמת סבירא להו להש"ס דלא אמרינן מתוך רק בצורך קצת כמו שהוכיחו התוס' מכמה סוגיות. ולא אמרינן מתוך בבישול גיד דאין צורך כלל. והבערה אמרינן מתוך אף דמכשירין דהא בהא תליא כנ"ל. רק הש"ס כלל בישול בראשית דבריו. דאם לא כן לא הי' ראי' מהבערה דבית שמאי ולא בית הלל דהוה מצי למימר בית הלל ואליבא דר' עקיבא ודו"ק היטב: ט) ולפי מה שכתבתי נראה ליישב שיטת רש"י שפירש באלא מעתה ליפלגו באבנים. דאף אי במתוך פליגו הוצאת אבנים מותר מן התורה אלא דרבנן אסרו. ולא פירש דאי במתוך פליגו הוצאת אבנים דליכא צורך כלל לא הותרה מן התורה. דאם כן קשה לר' עקיבא דאמר בהבערה לא אמרינן מתוך.