אבני נזר אבן העזר צה

איסור על המוכר למוכרו לאחר, שהרי אם רצה לא ימכור כלל, רק האיסור על אחר הלוקח, שאם לא יקחנו ממילא ימכרנו למצרן, וכמ"ש רש"י ב"מ (ק"ח) בד"ה נכרי יעיי"ש, וכיון שאין איסור לדידה רק לדידי', בדידי' הותר כי היכי דלא ליעבדי בה איסורא] וה"ה בשביל תקנת היתומים, שהרי אפטרופוס מותר להוציא עבדים לחירות בשביל תקנת יתומים, הרי שהותר העשה דלעולם בהם תעבודו בשביל תקנת יתומים, ונלמוד מזה מינקת חבירו: ה) ולדידי לאו ראי' הוא, דבאפטרופס ליכא העשה, שאף אם לא ישחררו לא יעבוד אצל האפטרופס, ואם משום היתומים הא בביטול מ"ע מותר להאכיל לקטן בידים כמ"ש בהגהות מיי' בשם מהר"ם,, הובא במג"א סי' רס"ט סק"א, דבביטול מ"ע ספינן לי' בידים, ועיין בתה"ד סי' קכ"ה: ו) וראיית החמדת שלמה מהא דמותר למכור מע"ש של יתומים משום הפסד יתומים, הנה ספר ח"ש אין אתי, ומצד הסברא אין לדמות כל הדברים, ועוד אינו דומה כלל, דבמע"ש של יתומים לא גזרו ולא נאסרו כלל, אבל בנ"ד הנשואין ענין בפ"ע ונאסר, ומנ"ל שנתירנו, בשביל תקנת יתומים, אבל התם המעשר הוא של יתומים ולא נאסר, ועוד דהא כתב בטור בשם בעל העיטור שמי שלא עירב ע"ת יכול לבשל בשביל מי שעירב דשלוחו של אדם כמותו ולאו איהו עביד לה רק המשלח שעירב יעיי"ש בסי' תקכ"ז, וכן הוא בש"ס מכות (ט"ז.) גבי בטלו ולא ביטלו דלא משכחת לה גבי אונס שגירש דאי שויתי' שליח לקבל לה קידושין מאחר לאו איהו עביד לה, וא"כ כשמוכרין המעשר כיון דבשביל שהוא זכות היתומים חל המכירה וקי"ל זכי' מטעם שליחות לא חשוב הוא העושה איסור רק היתומים, והא כתב רשב"א פרק חרש דאיסור דרבנן מותר להאכיל לקטן בידים לצורך הקטן: ז) ומשום שבועה ודאי אין להתיר כיון דאפי' נשבעה המינקת לא מהני דגזרינן אטו לא נשבעה, ותמיהני על מי שרצה להתיר בזה, דמבואר בתוס' יבמות (ל"ו:) בשם שאילתות דקידש מינקת יוציא בגט ואפי' כהן מפסדינן לה מיני', וכן הוא בגמ' שם בנשוי כהן דלא עבדינן לי' תקנתא, ולמה כל הצער הזה ישבע ויפטור, וכן משמע בסוטה (כ"ד.) גבי מינקת חבירו שמתה דיכול להפרישה ולהחזירה לאחר זמן, ואם איתא עדיפא הו"ל למימר דיש לה היתר לאלתר ע"י שבועה, אלא ודאי הני מילי בודאי, ואינו רק פריצת גדרן של חכמים, ומ"ר בשם ספר יהושע, הנה לא שמעתי מספר הזה כלל: ח) ומ"ש עוד לדמותה למופקרת דיש מקילין ליתא מכמה טעמים, חדא דמי יימר שזינתה, ואף שהם מודים, לא מפיהם אנו חיים, ואין אדם משים עצמו רשע, ועובדא בפנוי' שהי' לה ולד ומניקתו, ועוד דמהר"י מינץ לא התיר רק בצירוף הטעם שדומה לגרושה יעיי"ש, ועוד דכבר כתבתי דטעם מהר"י מינץ לא שייך אלא במזנה שהאיסור רק על הנושא ולא עלי', אבל אלמנה מי יפקיע איסורה שבידה שלא לינשא ולא לזנות: ט) מלבד כל אלה אין דעתי נוחה להתיר אשה זו כי פתחת פתח לעוברי עבירה, וכל מרשעת תאמר כי אם לא נתיר לה תאבד עצמה לדעת ותעזוב היתומים, ע"כ אני אומר תאבד הוא ואלף כיוצא בה ותקנת חכז"ל לא תמוט, ועיין בתשו' דבר שמואל סי' פ"ב: נאום הק' אברהם סימן נ ב"ה אור ליום ועש"ק בלק תרנ"ד לפ"ק כו סאכטשאב. שלום וישע רב לכבוד אהובי מחותני הרב הגדול המפורסם חריף ובקי החסיד ירא אלקים כש"ת מו"ה משה פנחס נ"י האבד"ק קוטנא יע"א. דבר הפנוי' מעוברת אשר הוא והיא מודים ורוצה לישאנה, אך יש הכחשה ביניהם בזמן, זו אומרת מששה שבועות היא מעוברת, והוא אומר מד' שבועות שבא עלי': תשובה א) הנה בירושלמי פרק עשרה יוחסין הל"ב גבי אסופי, אביו ואמו מעידין עלי' כב' עדים הן, וע"כ אפשר לדמותו לעדים המכחישין זה את זה בחקירות שעדותן בטילה, ולדעת הש"ך חו"מ סי' ל"ח דבהכחשה בזמן פסול רק משום עדות שאי אתה יכול להזימה, וזה לא שייך באביו ואמו, אך אין דעתי בזה מוסכמת, בפרט בדין זה שאם האמת כדבריו במה שאמר שבא עלי' מד' שבועות, והאמת כדברי' שמעוברת מששה שבועות, ע"כ מאחר הוא: ב) אך יש לנו צירוף המתירים במזנה, ובנ"ד עדיף משם, שע"י הנשואין לא תבוש עמו שמוחזק שמבעלה, משא"כ אם לא תנשא לו קרוב הדבר שתאבדנו כאשר קרה כמה פעמים, וכל התקנה בשביל טובת התינוק, וכאן זה טובתו, לזאת הנני מסכים להתיר שישאנה בחזקת שממנו היא מעוברת: והי' בזה שלום מאת מחו' הדו"ש וש"ת הק' אברהם סימן נא ב"ה יום ד' בלק תרנ"ו לפ"ק פה סאכטשאב שוכ"ט לכבוד אהובי ידיד נפשי הרב הגאון המפורסם כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י האבדק"ק קונצק. א) דבר מה שרוצה לחדש דבמה שאסרו משום לא פלוג לבד הוא איסור קל ומותר במקום מצוה, יש להעיר מהא דאסרו ב"ש לסמוך שלמי חגיגה ביו"ט, אף דהגזירה שמא יחתוך זמורה, ובסמיכה לא שייך גזירה זו כלל, רק משום לא פלוג, והוא בכלל איסור אין רוכבין על גבי בהמה, וכל תשמיש בכלל רכיבה ועלי' וכמ"ש הרא"ם בס' יראים דכל תשמיש רוכבין ועולין קרינן בי', ואף שאין בה הגזירה צ"ל דלא פלגו: ב) וא"ת משום דלית להו לב"ש תיכף לסמיכה שחיטה והי' יכול לסמוך מאתמול, ה"נ לפי דבריו