אבני נזר אבן העזר צד

שמניקתה ג"כ לפעמים, וכיון שהמינקת יש לה בעל ואם תתעבר המינקת לא יהי' מקום להניקה רק אצל אמה ואסורה להנשא שמא תתעבר גם היא ויבוא הולד לידי סכנה: ב) אך יש לומר דמה שהדין שאם מכירה כופה ומניקת מפני הסכנה, משום שאם תפסוק מלהניקו אחר שהכירה, נמצא שהביאתו בידים לידי סכנה במה שהניקתו עד שהכירה ושוב פסקה, משא"כ זה שמה שלא תרצה לינק אצל אחרת הוא מחמת שמכירה את המינקת ולא מחמתה, מנ"ל לחייבה להניקה, אך כבר האריכו האחרונים וביחוד הנוב"י דמה שהתיר ר"ש הזקן בגרושה הוא רק משום שיש לו אב שממסמס לי' בבצים וחלב, וזאת שאבי' אינו משגיח עלי' כלל כמבואר בהשאלה, אזיל טעם ההוא: ג) אך לכאורה י"ל דלהפוסקים האוסרים בגרושה שמכירה, ע"כ לא ס"ל שאביו ימסמס בביצים, דא"כ אפי' במכירה נמי, דהא באלמנה שמחוייבת להניק מ"מ מקשה הש"ס ותתביענהו ליורשין, הרי דטעמא דמסמוס מועיל אפי' במקום שחייבת להניק, ע"כ דס"ל דבגרושה שאינה עם הולד אצלו לא אמרינן דתמסמס לי' וגם לא תתבענו כיון שאסורה להיות עמו במבוי, ומ"מ בשאינה מכירה מתירין, ע"כ ההיתר אפי' במקום דלא שייך מסמוס: ד) אך אין זה ראי' דשפיר י"ל דההיתר באינו מכירה משום דמסמוסי לי', ומ"מ כשהניקתו עד שהכירה לא סמכינן על המסמוס, דהא ודאי המסמוס אינו תיקון ברור, שאם הי' תיקון ברור למה כופה ומניקתו, תאמר לו עליך החיוב מסמס אותו, אלא ודאי שאינו תקנה ברורה, וכשהניקתו עד שהכירה והביאתו בידים לסכנה לא סמכינן על מסמוס, וחיוב יותר עלי' ממה שהחיוב על אלמנה, ומ"מ אף בגרושה שלא הכירה אין היתר רק משום דאב ממסמס לי', א"כ בנ"ד אין היתר לישא אותה: ה) ומ"מ אין תפיסה על הרב המסדר שהוא אמר שרק היא מותרת לינשא, והא ודאי בדידה אין איסור, דאי בעיא תשמיט דד מפיו, ומי שירצה לישאנה יעשה שאלת חכם, וכה"ג מצינו גבי דינא דבר מיצרא, דאין איסור על המוכר למכור לאחר כיון שבידו שלא למכור כלל, רק על הלוקח שימשוך ידו ויקחנה זה, וכן בנידון דידן על האשה אין איסור, שהרי בידה שלא להניקה כלל, רק על הנושא, שאם לא ישאנה ממילא תניק אותה, וכיון שמקום האיסור אינו רק עליו, מה שהתיר לה כדין אמר, מ"מ אין להתיר לישא אותה כנ"ל: דברי הדו"ש הק' אברהם. סימן מט ב"ה אור ליום ג' משפטים בונה ירושלים לפ"ק פה סאכטשאב. שלום להאי צורב, עוסק בחוקי חורב מוהר"ר מרדכי מנחם נ"י דומ"ץ בק"ק ווארקא יע"א דבר האלמנה שנשארה מעוברת עם חמשה ילדים קטנים בלי רכוש, זולת חוב שהי' לבעלה מאה ועשרים רו"כ, ותיכף אחר מיתת בעלה התעסקה במלאכת אפי' ע"י פועל אחד אשר עבד במלאכה הנ"ל, והנה אחר עבור שני ירחים ממיתת בעלה נשמע קלא דלא פסיק שיש לה קירוב דעת מאוד עם הבחור הפועל הנ"ל, ועתה זה כד' חדשים אשר ילדה האלמנה הנ"ל בת, ולא הניקתה רק ב' או ג' ימים, כי לא הי' לה חלב רק מעט מזעיר, וגם הי חלושה בטבעה, ונתנה את בתה למינקת ושיעבדה את חוב הנ"ל לשכר הנקה, ועתה הם מודים שזינו עוד בעודה מעוברת, והיא רוצית להנשא אל הפועל הנ"ל, ואנשי העיר אומרים כי אם יתוודע להם שאי אפשר לישאנה עד עבור כ"ד חודש תאבד עצמה לדעת ר"ל או שתרחיק נדוד והילדים הנ"ל ימותו ח"ו ברעב והדבר נוגע ממש לסכנות נפשות: תשובה א) הנה מעלתו צידד כל צדדי היתר שיש בנידון זה הא' שלא הי' לה להניק רק מעט מזעיר אשר לא תוכל להחיות בזה הוולד ובשב יעקב מתיר בזה, הב' משום שהוא תקנת היתומים, ובשבות יעקב התיר בזה והחמדת שלמה מסייעא לי', הג' שהפועל התחייב א"ע בשבועה ע"ד רבים ליתן שכר הנקת הוולד: ב) והנה היתר הראשון אינו נראה, כי כל ג' חדשים משפסקה להניק קרוי' מינקת, כי לא אבד חלבה כמבואר בפוסקים בשם הגאונים, וידוע כי התינוק לאחר שלשה חדשים יוכל להתפרנס בקינדערמעהל בתנאי שיהי' לו מעט הנקה (פעם אחר בבוקר, ופעם אחת בערב וכל היום נותנים לתינוק לאכול קינדערמעהל מלבד זה) כי טבע חלב הנקה לעכל המאכל, ויש מדינות אשר נותנים להניק לתינוק רק פעם אחת בבוקר פעם אחת בערב, וכל היום נותנים לתינוק לאכול קינדערמעהל, מלבד זה, הלוא מבואר בפוסקים דבעינן פסקה חלבה בחיי בעלה דווקא, והטעם בזה ברור דחיישינן שמא תעשה פעולות לפסוק חלבה, ואפי' מת ס"ד בגמ' לאסור גזירה שמא תמיתנו, אלא דמסיק לא עבידי נשי דחנקן לבנייהו, אבל בזה שפיר גזרינן, ובשב יעקב הי' המעשה שהיתה מוחזקת בהילדים ראשונים שלא הי' לה חלב להניק אותם יעיי"ש: ג) היתר הב' מחמת תקנת היתומים, אינו דומה כלל לנדון השבות יעקב, כי שם הי' המעשה שעשיר רצה לישאנה והוא יפרנס היתומים, וע"כ מותרת להנשא לו משום תקנת יתומים, אבל בנ"ד שאין תקנת היתומים רק מחמת זדון לבה שאם לא נתיר לה תברח עם הפועל, וזה אין היתר אלי', שהרי בידה שלא להנשא לפועל ולא תרחיק נדוד:. ד)והנה בשבות יעקב הביא ראי' לסברתו להתיר משום תקנת היתומים ממהר"י מינץ שהתיר במופקרת, מהא דאיתתא דעבדי בה אינשי איסורא וכפה רבה לשחררה, ואף דאיכא עשה דלעולם בהם תעבודו, ה"נ התיר איסור מינקת חבירו (ולכאורה קשה כנ"ל דמ"מ לדידה איך הותר איסור מינקת דאי בעיא לא עבדה איסורא אף אם לא תנשא, אך לק"מ דכבר כתבו ז"ל דמזנה דומה לגרושה, דאין חיוב עלי' להניקו, אלא דקי"ל כר"ת דאפי' בגרושה אסור מינקת חבירו. אך נראה ברור ושוב מצאתי בנוב"י ובחת"ס] דגרושה אין איסור לדידה, כיון שאף אם לא תנשא, בידה שלא להניקו, רק האיסור על הנושא אותה, כיון שאם לא ישאנה בטח תניקהו, ודומה לדינא דבר מיצרא שאין