אבני נזר אבן העזר פה

אמרינן, היינו הכל עם החזקת ממון, אבל בנידון דידן המיגו גרידא (לא זכיתי להבין דהכא נמי איכא חזקת כשרות, אולי ע"י הטיול יצאה מחזקת כשרות, ומ"מ אכתי י"ל שיש לה חזקת טהרה לביתה וצ"ע, המגיה] אפשר גריעה מחזקת עיר ואפי' לראב"ד לא יועיל: ז) אך מדברי רמב"ם והמחבר סי' פ"ד גבי פוגם שטרו שאם הוא תוך זמנו אינו נשבע כתבו שאם תבעו תוך זמנו אינו נשבע, מבואר שאם תבעו אחר זמנו אף שטוען שפרע תוך זמנו נשבע, ומשום דאית לי' מיגו שהי' אומר שפרע לאחר זמנו, ושם אי אפשר לצרף החזקת ממון שהרי החזקה שטרך בידי מה בעי עדיפא מחזקת ממון, שהרי אינו נאמן לומר פרעתי במלוה בשטר, ושוב לא יועיל המיגו לבד נגד החזקה אין אדם פורע תוך זמנו, אלא ודאי המיגו לבד מועלת: ח) עוד ראי' מש"ך כללי מיגו סעיף י' שהוקשה לו מסי' קכ"ה דאין הלוה נאמן לומר חפץ שבידי של פלוני הוא, דחזקה מה שביד אדם הוא שלו, ואפי' במיגו אינו נאמן, הנה דלא אמרינן מיגו במקום חזקה עיי"ש, ואם איתא דאף לאותו צד דאמרינן מיגו במקום חזקה הוא רק משום חזקת ממון, הרי הפלוני אין לו חזקת ממון שהחפץ ביד הלוה, (ואדרבה החזקת ממון מורה יותר שהוא של הלוה] אלא ודאי אי אמרינן מיגו במקום חזקה המיגו לבד מועיל, ומה שהוקשה לי מהא דמיגו להוציא לא אמרינן, יש לומר לפמ"ש הש"ך סי' ק"ח סק"ז דמיגו דאי בעי אמר פרעתיך לאחר זמנו הוי מיגו דפה שאסור יעיי"ש, ומיגו דפה שאסר אי משכחת לה להוציא אפשר הוה אמרינן, ועוד דנ"ד הוי מיגו בעיקר חזקה, אך בש"ך סי' ע"ח סק"ה משמע דאפי' בכהאי גוונא הוי ספיקא ועיי"ש בשטמ"ק דלא דמי למיגו בעיקר נאמנות דחזקת תוך זמנו אלים טובא, ובחזקה או דאין מוציאין ממון ולא אלים, שוב נאמנת משום מיגו בעיקר חזקה: ט) עוד יש מקום עיון לפי דברי הריטב"א והנמק"י יבמות סוף פרק בית שמאי וז"ל וא"ת אמאי צריכה גט תהא נאמנת במיגו דאי בעיא שתקה וכו' וי"ל וכו' לאחר ל' חזקה שבעל ובמקום חזקה לא אמרינן מיגו, ואע"ג דבב"ב לא איפשטא אי אמרינן מיגו במקום חזקה או לא, התם ממונא הכא איסורא, ועוד אין כל החזקות שוות עכ"ל, והנה לפי תירוץ הראשון נפל ההיתר בבירא, דההיתר משום מיגו, והא גבי איסורא לא אמרינן במקום חזקה, הנה הש"ך וכנה"ג בכללי מיגו לא הביאו כלל תירוץ זה, אך גם לפי תירוץ זה אין ענין לנ"ד, דהנה החילוק שבין ממון לאיסורא פשוט דמיגו לא עדיפא מחזקה רק שקולין ובממון אינו יכול להוציא מספק, ובאיסור ספק איסורא לחומרא, והנה בנידון דידן שלא ידעו הזנות אלא מפי', ואינה נאמנת לגבי הבעל דמשועבדת לו אין דבר שבערוה פחות משנים, אף דאפי' למשנה אחרונה בכה"ג ודאי לא חיישינן לעיני' נתנה באחר שהדברים אין מראין כך, הנה בטמאה אני לך ורגלים לדבר דקי"ל נאמנת דבהכ"ג לא חיישינן לעיני' נתנה באחר, מ"מ כתב בפסקי מהרא"י סי' רכ"ב דאינה נאמנת רק לגבי נפשה דשויא אנפשה חתיכה דאיסורא, והכא נמי אינה נאמנת על הזנות אלא משום דשויא אנפשה חתיכא דאיסורא, ואף שאומרת מותרת אני שאנוסה הייתי, כמו כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי, וחשבינן לי' הודאת בע"ד שלא פרע, וה"נ בשוי' אנפשה שהוא מתורת הודאת בעל דין נאמינה על הזנות ולא נאמינה על האונס, מ"מ אינה נאמנת רק לגבי עצמה, ובתרי ותרי ונשאת לאחד מעידי' ואומרת ברי לא תצא כיון דספק והם טוענים ברי אין מוחין בידם, ה"נ כיון שאומרת ברי שאנוסה אין מוחין בידה, והיא אינה נאמנת לגבי' שזינתה, ובהא דריטב"א ונמק"י אף שהיא אומרת ברי שלא נבעלתי, מ"מ יהי' אסור לאחר לישאנה מספק, אבל הכא על הבעל אין איסור כלל, ובאמת אם הי' הבעל אומר שעל הזנות מאמינה ועל האונס ספק, ליתא לתירוץ זה, בכהאי גוונא טוב שלא לשואלו כלל, כיון שדברי הריטב"א והנמק"י לא הביאוהו הש"ך וכנה"ג והנמק"י בעצמו כתב עוד תירוץ, וגם בש"ס לא מצינו הא דמהימן רק בודאי איסור ולא בספק, ע"כ אין נכון לשואלו כלל בזה: י) אך להרמב"ם יש להסתפק, ולכאורה יש לפשוט גם להרמב"ם, שהרי בפ"ב (שם) היא אומרת אנוסה הייתי והוא אומר פתיתי אותך נשבע שבועת התורה על דמי הצער שהודה במקצת, ומינה דייק המל"מ דמדלא חילק בין בעיר בין בשדה דחזקה זו אינה פוטרתו משבועה, ואילו במיגו מסקנת הפוסקים דווקא מיגו דהעזה לא אמרינן לפטור משבועה, אבל מיגו סתם פוטרתו משבועה, וכפשטא דמימרא דרבה מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע חזקה אין אדם מעיז, ש"מ מיגו עדיפא מחזקה דעיר, אך לכאורה זה אינו דהא לרמב"ם קיימינן, והוא ז"ל סובר פ"ב מהלכות שכירות דלא אמרינן מיגו לפטור משבועה כלל, ואין ראי' מדחזקת עיר לא מהני לפטור דגריעא ממיגו דהא לרמב"ם גם מיגו אלימתא לא מהני*): **( הגהה ולפמ"ש יש ליישב דעת מהרא"ש שהובא במל"מ דחזקת העיר מהניא לפוטרו משבועה, והשיגו במל"מ מהרמב"ם, ולפמ"ש הרמב"ם לטעמי' מיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן דאפשר לברר בשבועה, וה"ה חזקה, אך למסקנת אחרונים דמיגו לאפטורי משבועה אמרינן ה"ה חזקה, מיהו עולה בזכרוני שהש"ך כתב מיגו לפטור מהיסת לכולי עלמא לא אמרינן, ע"כ הגהה:**( יא) מיהו לטעם הש"ך סי' רצ"ו בטעם מיגו לאפטורי משבועה לא מהני יעיי"ש, ליתא לדברים אלו, ושפיר יש להוכיח גם להרמב"ם דמיגו עדיפא גם מחזקה זו ודו"ק, ובתשובת הרשב"א סי' אלף קפ"ט מבואר דנחשב ספק אונס אף בעיר, מבואר דס"ל לא אמרינן חזקה זו אף באיסורא, ואף שבכנה"ג רצה לדחות דכוונת רשב"א אונס טעות שסבורה זה בעלה, לשון רשב"א לאנוס אותה לא משמע הכי כלל, כן נראה לצדד היתר בזה שלא להוציא אשה מבעלה, ואם יסכים אחד מגדולי המורים מטינא שיבא מכשורא: סימן מג שאלה אשת איש שהעידו עלי' שהיתה נסתרת עם איש אחד שהי' בין אנשי חיל וכעת הוא בביתו, ועדותם הי' שאחד העיד שראה אותם דרך חלון שנכנסה לשטאל והדלת הגיפו אחריהם, והכניסה הי' זאח"ז תיכף ומיד והי' שם בערך שלשה רבעי שעה והעד השני העיד שעד הראשון קרא אותו ואמר לו שילך אל השטאל לראות מה שם והלך ורצה לפתוח ולא יכול