אבני נזר אבן העזר עה

מסרב שלא ליתן, ואילו הי' אנוס שלא הי' יכול ליתן לו לא הי' עושה לו דבר, הנה שאינו מציל עצמו כלום בנתינה רק בשלילה שאינו מסרב, ע"כ לא גמר ומקני, אבל אונסא דנפשי' שדחוק למעות הוא מציל עצמו מדוחק בהמכירה ורוצה בהמכירה, וזה פשוט, וגדולה מזה כתב הב"י סוף סי' ר"ה דכשאנס רוצה להורגו והוא אומר טול קרקע זו ותניחני גמר ומקני אף שבא מחמת האנס, רק משום שמציל עצמו בנתינה שבלא השדה הי' רוצה להורגו, ואין ראי' משם, מ"מ יש סברא לומר כן: יא) שוב ראיתי שזה אינו, שהרי כתב במישרים נתיב כ"ג חלק ת', הובא ב"י סי' קנ"ד, בשהה עשר שנים ולא ילדה יש פלוגתא דרבוותא אם כופין בשוטים ויש להחמיר שלא לכוף בשוטים דלא ליהוי גט מעושה, והא בשהה עשר שנים אפי' רוצית לדור עמו לא שבקינן ואין האונס בא מחמתה, ואעפי"כ יחשב גט מעושה, וזה ברור: יב) רק זאת נראה לי דלכוף שלא לדור עמה אין בו חשש גט מעושה, מ"מ הואיל בכנה"ג יש בו מחלוקת אין רצוני לסמוך עלי בדבר חמור כזה, זולת אם יסכים עוד גדול אחד: יג) סיומא דפסקא שאם יש קצת רגלים לדבר שאויבים אפקוהו לקלא אין לאוסרה עליו, רק מצוה עליו לגרשה ואף בע"כ, ואי אין רגלים לדבר אוסרין אותה עליו, אבל אין כופין על הגירושין רק שלא לדור עמה, וזה אם יסכים גדול אחד: ידידו דו"ש וש"ת הק' אברהם סימן לו לרב אחד. א) בדבר הנחשדת, הנה לא ראיתי בזה יותר מע"א בכיעור, ואפי' אם הבעל מאמינו כבי תרי, ובתשו' מיי' סי' כ"ה דע"א בכיעור ומאמינו כבי תרי חייב להוציאה, זה לפי שיטתו שאפי' הבעל ראה הכיעור נאסרת עליו כמ"ש הרא"ש בשם רבינו מאיר בעל התשובה ההוא, אבל לדידן שהאוסרים בכיעור לבד הוא הט"ז וסייעתו משום שהרא"ש הסכים לאסור בכיעור לבד אפי' יש לה בנים, והרי הרא"ש כתב דווקא בעידי כיעור ולא בראה הבעל הכיעור, ומה שמאמינו להעד לא עדיף מראה בעצמו, וזה פשוט: ב) אך יש לעיין אם מ"מ מצוה לגרשה [ואין בו משום חדר"ג] שהרי פשוט בפוסקים שאפי' עוברת על דת בלא התראה אף שאם רצה לקיימה מקיימה, מ"מ מצוה לגרשה ואין בו משום חדר"ג, וה"ה ראה בעצמו דמצוה לגרשה, דלא תהא שמיעה גדולה מראי', מ"מ י"ל במאמין כבי תרי דאפי' בזנות ממש אינו חייב רק לצאת ידי שמים, בכיעור אינו חייב כלל לגרשה: ג) מיהו לדעת הט"ז סי' קט"ו במאמין כבי תרי מה שאין כופין אותו משום שיכול לומר עכשיו אינני מאמין, אבל אם באמת מאמין אסורה עליו כמו בעדים ממש, וכן משמעות ראב"ד סנהדרין פרק זה בורר, הובא בשלטי גבורים שם שאלה לראב"ד עיי"ש, וכן בהשגת ראב"ד פ"ד מהלכות קרבן פסח הלכה א' שלא השיג על הרמב"ם רק באינו מאמינו יע"ש, א"כ ה"ה במאמין לכיעור דחייב לגרשה: ד) מיהו יש חולקין על הט"ז בפרט בזמה"ז שיש חדר"ג ואינו נאמן לומר שמאמין, הגם שהרמ"א סי' קע"ח כתב דיעות בזה, הנה הדעת שנאמן ציין מהרי"ק, ובמהרי"ק לא כתב רק באמרה טמאה אני לך דשוב אינו משועבד לה, ומה שציין רמב"ם תמוה, שהרי הרמב"ם לא הזכיר כלל דין חדר"ג וכיוצא בזה השיג הח"מ על הרמ"א סק"ג, ע"כ נראה שאין לשואלו כלל אם מאמין לו רק לפסוק סתם שמותרת לו והדברים ברורים ופשוטים: ה) אך מחמת שהבעל אומר שבעצמו ראה שיש לה קירוב הדעת גדול עם בחורים וביותר עם הנחשד דומה למשחקת עם בחורים שאם הי' עדים ע"ז הי' מותר לגרשה בע"כ, רק משום שאינו נאמן איכא חדר"ג, ע"כ אם הבעל ירצה לגרשה יודיעני ואתיישב שנית בדבר: הק' אברחם. סימן לז ב"ה יום ועש"ק ויקהל תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב. החוה"ש לכבוד אהובי הרב הגדול המפורסם חו"ב מו"ה יחיאל משה נ"י האבד"ק מלאווי. יקרתו הגיעני ואתמול פניתי לעיין בדבר אשה שישבה כעשר שנים בחזקת פנוי' ולפני ג' שנים נשתדכה לאלמן אחד ועשו חופת נדה בביתה ולמחרת האיש הלך לביתו, וכאשר שמע כת"ר מנשואי' שלח לדרוש ולחקור אחרי' ונמצאו עוררים על גירושי' אשר לא נתגרשה כד"ת מבעלה הראשון הדר סמוך ללונטשיץ ושלח מעלתו מכתב להרב מלונטשיץ באשר גם היא אמרה שנתגרשה בע"כ ולא הי' אצל הגט רק הבעל ושני עדים והבעל כבר נשא אשה ולו בנים ממנה, והרב מלונשטיץ לא קרא היטב במכתבו שכבר נשאת וסידר לה גט אחר כד"ת: והנה כבודו מסופק אם נאסרה לשני כדין המבואר בש"ע בנשאת בטעות שנמצאת אשת איש אפי' לא נבעלה תצא מזה ומזה, אך יען שהי' חופת נדה בלא יחוד והיתה גרושה דאינו קונה רק ביחוד הראוי לביאה כמבואר בש"ע סי' ס"ד סעיף ה', והנה נתקדשה לבד ומותרת לחזור לו וה"ה שמותרת לשני ע"י גירושי ראשון עכ"ד, ורוצה לעמוד על דעתי: תשובה א) הנה גוף הדבר מחלוקת האחרונים, ודעת המקנה דלדידן שעושין חופה בכלונסות ואוכלין אח"כ יחד בחדר אין חילוק בין בתולה לאלמנה, אך אף אם באלמנה אין קונה רק יחוד או אף גם לאומרים רק ביאה ממש אין זה ענין לענין שלא תאסר, דמה שנאסרת בחופה לבד לאו משום קנין הוא, דמה קנין חופה יש לו באשת איש אף מדרבנן הלוא אינו זוכה בה בשום דבר,