אבני נזר אבן העזר עא

סימן לג ב"ה יום ועש"ק שופטים תרנג" שלום לכבוד הרב החריף הבקי מו"ה משה מנחם נ"י האבד"ק יעזיף דבר האשה גומר בת דבלים אשר בעלה פירש ממנה שמונה עשרה שנים ולא רצתה לקבל ממנו גט פטורין, ובתוך הזמן היתה דיימא מעלמא וגם ילדה בת אשר היא ערך בת י"ד שנים, שלפי הנראה נולדה בזנות, אך ישיבתה, ודירתה הי' בין הגוים בכפרים, והבעל אומר שבוודאי אינה ממנו, כי לא הי' דר כלל אתה יחד במשך הזמן הנ"ל, רק אומר שנולדה מגוי אחד מכפר אשר עשתה עמו בפריצות גדול בפרסום, ועתה נתגרשה מבעלה, וטרם שנתגרשה קבע רווק אחד דירתו אצלה, ושלח לה כבודו קינוי ב"ד עפ"י שנים שלא תסתרה ש עמו ולא שמעו ונסתרו יחד, וכעת לאחר הגירושין הרווק אביק טובא בהאשה הנ"ל ורוצה לישאנה בהיתר, ואם לא יהי' אתה באיסור נדה ופנוי', ומצוה לחפש היתר, ע"כ השאלה: תשובה א) הנה ראשית צריך לברר איך הי' הסתירה, אם הי' הגפה במנעול, דא"כ הי' נחשב כיעור ליאסר לנחשד, אך אם הי' יחוד בעלמא בלא הגפה במנעול, רק באנו לאסור משום התראת ב"ד, יש צדדים להתיר, דהנה אופן ההתראה כתב הרמב"ם ז"ל קוראים אותה ואומרים לה אל תסתרי עם איש פלוני, ולא כתב ששולחים לה ב"ד כמ"ש בפי"ד מהלכות אישות גבי מורדת, מכלל דהכא לא מהני שליחות רק שתשמע מב"ד עצמו, ויש ליתן בזה טעם ג"כ לפי פירש"י דקינוי ב"ד משום זכי' ושליחות ומילי לא מימסרן לשליח, הגם דבאומר אמרו הוה ספק גירושין, והיש"ש מכשיר לגמרי באומר אמרו, וכיון דהטעם משום דהוי זכות לבעל וחשוב כאלו עשה הבעל שליח לקינוי, וגם מה ששולחין לה הוי זכות והוי כאלו עשה הבעל שליח לשלוח לה הקינוי, ודומה לאומר אמרו, מ"מ הלוא אנשים דעלמא שמקנין לה ודאי לא מהני, רק ב"ד דאתרבי מאיש איש, ולא אתרבי אלא הם שיכולים לקנאות ולא שיוכלו לעשות שליח, רק שתרצה לומר דזה ממילא ידעינן דשלוחו של אדם כמותו, וזה אינו דמילי לא מימסרן לשליח: ב) ואף דבגיטין (ס"ו:) אמר לשלשה תנו יאמרו לאחרים ויכתבו מפני שעשאם ב"ד דברי ר"מ, משמע שדרך ב"ד לצוות לאחרים, ועיין בחי' הר"ן, א"כ כשנתנה התורה רשות לב"ד לקנאות היינו לצוות לאחרים, ליתא דע"כ ר' יוסי דפליג שם ואמר אפי' אמר לב"ד הגדול שבירושלים כו' את"ל דמודה ר' יוסי באומר אמרו, צ"ל דסובר דאף שעשאן ב"ד לא חשיב כאלו אמר להם לצוות לאחרים, וא"כ בנידון דידן הוי מילי, ואם תאמר דפליג ר' יוסי אפי' באומר אמרו ולעולם ס"ל דכשעשאום ב"ד כאומר אמרו דמיא, וה"נ התורה נתנה רשות לעשות שליח לקנאות, ליתא כיון דמטעם זכי' ושליחות הוא ומילי לא מימסרן לשליח אפי' באומר אמרו ואי אפשר שנתנה רשות לב"ד לצוות לאחרים מטעם זכי' ושליחות למה דקי"ל כר' יוסי, וע"כ בדקדוק כתב רמב"ם ז"ל ב"ד קוראין לה, אבל שליחות לא מהני: ג) והנה כת"ר כתב ג"כ לבטל הקינוי כיון דמטעם זכי' הוא, וכיון שכבר נאסרה עליו מה תועלת לבעל בקינוי, והגם שלכאורה הוא טעות שהרי הועילה הקינוי לפוסלה מכתובתה, דבמה שנולד לה בת עוד לא נפסלה מכתובתה, דיכולה לומר נאנסתי, כמו בהנושא אשה ולא מצא לה בתולים ואומרת משארסתני נאנסתי דר"ג אומר נאמנת משום ברי ושמא וחזקת הגוף, ולא מצי למימר שמא ברצון דבזה ליכא חזקה, צ"ל משום דהוי כאומר איני יודע אם פרעתיך, וכן כתב בהפלאה בשמעתא דפתח פתוח, וה"נ דכוותה: ד) יש לומר דמצד הסברא אי אפשר שתתעבר אם היתה אנוסה מתחילה ועד סוף, רק שעדיין תוכל לומר תחילה באונס וסופו ברצון, דבזה תוכל להתעבר ועפ"י דין חשוב אונס. מ"מ נראה לי שבזה צריכה להביא ראי', וטעמא דידי, דהנה בב"ק (צ"ט) גבי טבח אומן שקלקל צריך להביא עדים שהוא מומחה כדי שיפטור מתשלומין, והיינו כיון דהמעשה ודאי רק שבא לפטור בטענת אונס צריך להביא ראי', וא"כ צ"ל קושיית הש"ס בפתח פתוח ספק ספיקא ספק אונס כו' וכן דברי רא"ש בשם ר' יונה שנאמנת לומר נאנסתי,. ולמה, הלוא הזנות ודאי ותצטרך להביא עדים על האונס כהא דטבח. אך התירוץ לזה, דאיסור סוטה במה שנתנה עיני' במה שאינו שלה, וכשהי' באונס לא התחיל האיסור, משא"כ במזיק יש מעשה חיוב: ה) ובזה ישבתי קושיית התוס' שהקשו בפחות מבת ג' נמי איכא ס"ס, ספק אונס, ואת"ל רצון שמא קטנה דפיתוי קטנה אונס הוא, ובמ"ש ניחא, דפיתוי קטנה אונס הוא היינו שמוכרחת להתרצות שאין לה דעת עצמה שלא להתפתות לאחרים, והרצון עצמו אונס כעין שכתב הרמב"ם בתחלתה באונס וסופו ברצון, שיצר האדם וטבעו כופה אותה להתרצות, כמו כן בקטנה מוכרחת להתרצות, והנה דין זה דרצון מחמת אונס לא חשוב רצון מלנערה לא תעשה דבר ילפינן לה, שהרי נתנה עיני' במה שאינו שלה והתחיל האיסור, רק דילפינן מלנערה לא תעשה דבר שעל מה שנתרצתה מחמת אונס אין לאוסרה, ושוב צריכה להביא עדים ע"ז שהיתה קטנה כמו בטבח, וכן בנידון דידן שנתעברה מזה ראי' שעכ"פ סופה ברצון שוב צריכה להביא עדים שהי' תחילתה באונס וכבר אבדה כחובתה: ו) ויש לומר דאף שהתוס' סוברים דספק קטנה חשוב ספק, היינו דרצון דקטנה לא חשוב רצון כמו שדעת חשו"ק אינו דעת בכל התורה, ולאו משום דהיתה מוכרחת להרצון, ובסופה ברצון ותחילה ספק גם התוס' סוברים דצריכה להביא ראי': ז) ויש לומר עוד, דבשכבר נאסרה עליו לא חשוב קינוי דבעל קינוי, דמה איכפת לי' במה שתזנה, כיון שכבר נפסלה מאתו, רק שמ"מ נאסרת אף בביאה שנ' שהרי נאסרת לבועל אף שלא מעלה בו מעל, דלא איכפת לי' עוד, מ"מ מעלה בהקב"ה, כמו שדרשו מאיש איש שמועלת בשתים באיש מלחמה של מעלה ובאיש שלמטה, אבל שיהי' הבעל מקנא זה אינו: ח) אך גם אם נאמר דלא חשוב קינוי עפ"י ד"ת, יש לדון לאוסרה על הנטען לפמ"ש בתשו' הרשב"א סי' אלף קפ"ז להביא ראי' דאין אשה נאסרת