אבני נזר אבן העזר תקכד

מדר' אלעזר דאשה יודעת והוא הדין דבפטר חמור יודעת ומיקדשא משום דיכולה לפדותו לאלתר והא ודאי חשוב ממון גמור כיון דיכול להתירו באותו זמן ובאותו מקום, ומזה נלמד למע"ש דמיקדשא משום דיכולה לחללו לאלתר על מעות והמעות יהי' מותר בהנאה כיון דלא בעי כסף צורה כנ"ל ואתי שפיר: ז) איברא דהא ליתא שהרי הלקוח בכסף מעשר שנטמא יפדה בכסף צורה, וע"כ אסור בהנאה, וה"ה דמי מעשר, שאין חילוק בין דמי מעשר בין הלקוח בכסף מעשר אלא שזה קדושת הגוף לאוכלו בעצמו ודמי מעשר לדמים, אבל מ"מ מה שאסור בזה אסור בזה, ואי אפשר שיהי' הלקוח אסור בהנאה והדמים מותרין, שהרי כל קדושת הלקוח מחמת הדמים, ועוד שהרי הדמים חל עליהם קדושת המעשר שאסור בהנאה, וע"כ גם הדמים אסורין בהנאה, ומה שקיל שא"צ לחללן על כסף משום שעיקרן לקנות מהם מאכלים בירושלים ע"כ גם חוץ לירושלים יכול לקנות אוכלין להוליכן לירושלים וכמ"ש התוס' קידושין (נ"ה:) וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דאיך מתקדשת במע"ש חוץ לירושלים: ח) אך לק"מ דהא מרי' דהאי דינא דבמע"ש קידש ר' יהודה דס"ל הלקוח בכסף מעשר שנטמא יקבר והקשה בש"ס זבחים (מ"ט.) איך טפל חמור מן העיקר ומשני משום דלא אלים למיתפס פדיונו, הרי דלקוח קיל קדושתו ממעשר עצמו, וא"כ שפיר י"ל דלקוח בכסף מעשר מותר בהנאה, דהא לא שייך בה כסף צורה דלא אלים כלל למיתפס פדיונו, ואף דגוף המעשר אסור בהנאה, הרי הלקוח קיל לר' יהודה משום שהוא טפל למעשר שני שקדושתו מכח המע"ש וה"ה הדמים שמותרים בהנאה שהרי מתחללין על כל מאכל בלא כסף צורה ועומדין לקנות מהם מאכל דמותר בהנאה כנ"ל, ואי אפשר שיהי' דמי מעשר חמור ממה שקונה עבורם, שהרי כל מצוותם שיקנה מהם אוכלין, וכיון שהאוכלין עצמם מותרין בהנאה כ"ש הדמים וכדאיתא בקידושין (נ"ד.) בממון שירי לשכה הואיל וניתנו לחומת העיר ומגדלותי' וחומת העיר ניתנו ליהנות בו גם הדמים מותרין עיי"ש, וה"נ בדמי מעשר הואיל והלקוח בדמי מעשר מותר בהנאה חוץ לירושלים גם הדמי מעשר מותרים: ט) מעתה מיושב ההוא דסנהדרין (קי"ב:) דשם עיסה של מע"ש ר"מ פוטר וחכמים מחייבין ולא נזכר ר' יהודא, והרי חכמים ס"ל הלקוח בכסף מעשר שנטמא יפדה, ולדידהו הדמים שמחלל אסורין בהנאה וא"כ לא הוי המעשר רק גורם לממון כר"ל דלאו כממון דמי, דאין לכסף אלא מקומו ושעתו, וכיון שבמקומו אין לו היתר לא חשוב רק גורם לממון, וכמו בחמץ של הקדש כיון שבאותו זמן אין לו היתר, וניחא תירוץ הש"ס שהעלהו לירושלים ונפלו מחיצות, דבזה כיון שיש לו היתר במקומו ע"י העמדת מחיצות שפיר הוי ממון כמו פטר חמור כיון שיש לו היתר במקומו ע"י פדיון, וכן מע"ש לר' יהודה דס"ל הדמים מותרים בהנאה כנ"ל, וכל זה משום שיש לו היתר באותו זמן ובאותו מקום: י) ובהכי ניחא פרש"י פרק לולב הגזול (ל"ה) בהא דאמר שם מע"ש בירושלים אליבא דר"מ ממון גבוה, ופירש"י ר"מ בקידושין דאמר לא קידש, ולכאורה מה זה ראי' הא בקידושין במע"ש שחוץ לירושלים קאי מדאמר ר' יהודה בשוגג לא קידש משום סרחה דאורחי', ור"ח מחלק בהא דסנהדרין בין חוץ לירושלים לתוכה, אך לפי דברינו ניחא דטעמא דר"ח משום דלא הוי אלא גורם לממון כמו חמץ של הקדש במועד, והרי ר"מ ס"ל ב"ק (ע"א:) גורם לממון כממון דמי, ואי בירושלים הוי ממון הדיוט ע"כ גם חוץ לירושלים חשוב ממונו ואתי שפיר: סימן תנד א) (דף נ"ד ע"א) בתוד"ה מועלין וא"ת והיכי מצי לתרום מעתיקין לק"ב הא בעינן תרומה חדשה כו' ולפענ"ד נראה ליישב עפ"י מה דאמרינן בכתובות (ק"ו:) דכלי שרת אין באין אלא מתרומת הלשכה דצורך קרבן נינהו ושם בגמ' כתנאי דר' ישמעאל קאי כוותי' דאמר מותר תרומה לכלי שרת, ומבואר דמ"ד כלי שרת באין מתרומת הלשכה היינו ממותר תרומה, וכ"כ התוס' שם בד"ה תנא עיי"ש, ומותר תרומה פירש"י הנשאר בקופות בר"ח ניסן שמכאן ואילך אין לוקחין אלא מתרומה חדשה, ומבואר דכלי שרת באין מתרומה ישנה: ב) וטעמא נ"ל שהרי הכלי שרת קיימים לשמה שנים ואח"כ הם מתרומה ישנה, וע"כ אי אפשר לעשות הכלי שרת מתרומה חדשה, דאין לומר שראוי ליקח גם הכלי שרת מתרומה חדשה כיון דצורך קרבן נינהו והקרבן מתרומה חדשה גם הכלי שרת דלצורכם יובאו מתרומה חדשה, שע"כ הקרבנות משנה הבאה שאין באים מתרומה דהיום והכלי שרת יהי' מהיום, ע"כ גם בתחילה עושים אותם מישנה: ג) [ואין לומר דכשיבא ר"ח ניסן יחללו כל הכלי שרת ויקנו אותם מתרומה חדשה, שהרי משנה פי"ב דמנחות כלי שרת אין להם פדיון ועיי"ש בתוס' דלר' נחמי' דקי"ל כוותי' הוא מה"ת דאין להם פדיון משום דקדשי הגוף נינהו, והרמב"ם פסק ג"כ דמה"ת משום דאין בהם העמדה והערכה]: ד) והי' הטעם מה שיהי' סוף סוף כיון דכלי שרת שדינם מתרומת הלשכה ובתחילה השקלים והתרומה באים לכך כשרים מהישנה, וה"ה לר"מ משיירי הלשכה ישנה, ע"כ שפיר מועלין לר"מ מתקלין עתיקין, שהרי ראויין לכלי שרת שבתחלה הופרשו לכך, ולרבנן אין מועלין בהן משום דשירי הלשכה נינהו והכלי שרת באים ממותר תרומה לא ממותר שירי הלשכה, אבל לר"מ דשירי הלשכה דינו כתרומה דראוי להרים מהם רק שאתה בא לפוסלו משום דישנה, שפיר ניחא שהרי ראוי לכלי שרת שכשר מישנה: ה) והירושלמי שמקשה בהיכל והעזרות למה מועלין בהם הלא הם מכמה שנים, ולא משני דמ"מ ראוי לכלי שרת, משום דקאי התם אברייתא דס"ל כלי שרת ממותר נסכים באים ולא ממותר תרומה עיי"ש, ובכתובות שם מוקי לה כתנאי ע"כ שפיר מקשה הירושלמי: ו) ועל תירוצי התוס' ק"ל דתירוץ ראשון מבואר שנסתר מירושלמי, ותירוץ השני דכיון