אבני נזר אבן העזר נב

**(אבל אומדן דעת עדים אינו כלום כמ"ש הרמב"ם פכ"ד מהי סנהדרין, וא"כ אין כאן ועידי קידושין שהעדים אינם יכולים להעיד שנתקדשה והוי מקדש בלא עדים, דאף שהב"ד דנין שלשם קידושין נתן מ"מ עדים ליכא, וה"נ בזה, שהאב האמינתו תורה לומר זה בני, אבל דברים אחרים לא האמינתו תורה, וע"כ כיון שאפשר שזינתה עם אחר, אף דלא דיימא מעלמא, והדברים מראין שבנו הוא, מ"מ האב אינו יכול לומר זה בני, כיון שאין ברור שבנו, וזה הדין שכיון שלא דיימא מעלמא לא חיישינן אליו, זה לא שייך לאב, והרי דבריו של אותו פלוני רק שבא עלי', וע"ז אין אנו מאמינים לו כיון שאינו אומר זה בני, ע"כ הגהה:**( בנה, ולמה תהי' נאמנת, ועוד דאכתי קשה קושיא שני', דלא שייך בודקת ומזנה, ואם רוב ישראל לא תהי' נאמנת, ועוד דכתב הרמב"ם פט"ו הלכה י"א הלכה י"ב פנוי' שנתעברה ואמרה לכשר נבעלתי נאמנת אמרה לפלוני ממזר או נתין נבעלתי אינה נאמנת והוולד ספק ממזר, ונאמר ג"כ' מתוך שנאמנת לפסול עצמה נאמנת גם לגבי בנה: ח) והנה הה"מ כתב שם דווקא באומרת לכשר נבעלתי, דמן התורה ספק ממזר מותר לבוא בקהל נאמנת להתירו בקהל, אבל לעשותו ודאי ממזר להתירו בממזרת דהוא איסור תורה אינה נאמנת, וכן כתב הר"ן פרק עשרה יוחסין, ולכאורה תמוה דהא קיי"ל כר"ג בדיעבד שאם נשאת היא עצמה לכהן אפי' ברוב פסולים לא תצא ולכהונה הוא איסור תורה, וכן הוולד אף אם רוב גוים וחללים, מותרת לינשא לכהן, ואף דאיכא איסור תורה, ועוד מפורש בתוס' קידושין דטעם מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה משום דחזקת כשרות דידה מועיל לבתה ולא משום דרק איסור דרבנן: ט) והנראה בזה עפ"י דברי מהרש"א עירובין (כ"ה:) בד"ה קרפף בקרפף שנפרץ במלואו לחצר דלרבנן דס"ל קרפף וחצר שתי רשויות אויר חצר מייתרי לקרפף לשוויי' יותר מבית סאתים דסגי בלחי לצד החצר שיהי' גם הקרפף מותר, והקשה מהרש"א כיון דחצר לא נפרץ במלואו ואית לי' לחצר גיפופי, גם הקרפף יהי' מותר, דגיפופי יהי' במקום לחי, דקיי"ל נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי, דחצר קטנה שנפרצה במלואה לגדולה גם הקטנה מותרת משום דנראה מבחוץ וה"נ דכוותי', ותירץ מהרש"א דהתם לא מהני גיפופי לקטנה אלא משום מיגו דמהני לגדולה מהני נמי לקטנה, והכא הגיפופי אינם פועלים בחצר כי אם שלא יהי' נפרץ במלואו לקרפף שהרי אין לו שום חסרון אחר, ועל כן אי אפשר שיועילו הגיפופי לקרפף לגבי שלא יהי' יותר מבית סאתים, כי התועלת הלז אינם עושים כלל בחצר, ולא שייך לומר מיגו שמועיל לחצר מועיל להקרפף רק לענין שלא יהי' נחשב נפרץ במלואו להחצר שהיא מקום האסור לה, אבל האיסור יתור בית סאתים במקומו עומד: י) וכיוצא בזה אני אומר בנ"ד, דטעם מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה, דחזקת כשרות דידה וכן ברי דידה מהני לבנה, והיינו מטעם מיגו דמהני לגבי דידה, דאל"כ הא מנה לאבא בידך לא מהני, ואיסור קהל לא שייך גבי דידה רק לגבי בנה, ולא אמרינן מיגו בזה כדברי מהרש"א הנ"ל, ע"כ צריך טעם אחר דספק ממזר מותר מה"ת ובדרבנן נאמנת, וכיון שכשירה לקהל שוב מותרת גם לכהונה, דלענין כהונה איכא מיגו דמהימנא לגבי עצמה: יא' שוב ראיתי במקור הדין ברמב"ם שכתב הדין אפי' באשה שהלך בעלה למדה"י, ואף שבטוש"ע לא העתיקו רק אם אמר האב שאינו בנו נראה שאין חילוק ביניהם כנ"ל: הק' אברחם. סימן כח ב"ה יום א' בהר י"ט למב"י תרמ"ו לפ"ק פה סאכטשאב שלום לכבוד הרבנים החריפים השנונים מו"ה ישראל ניסן האבדק"ק ריזאן ומשנהו מו"ה ישראל נ"י חתן הגביר מ' משה בוכנער נ"י. מכתבכם הגיעני, ושורש השאלה, שהבעל אמר שאשתו סיפרה לו איך שגוי אחד זינה עמה והיא אומרת שלא אמרה לו, רק שנגע בה בבשרה כשהיתה ערומה, ורגלים לדבר שסיפרה לו שזינה עמה. והבעל אמר שהאמין לדברי' שזינה עמה, ומתוך דברי' ניכר שבשעה שסיפרה לו לא ידעה שיש איסור לבעלה כשזינתה, זה תוכן השאלה: תשובה א) הנה משום שויא אנפשה חתיכה דאיסורא אין לאסור, חדא דהא משנה אחרונה דנדרים דאינה נאמנת דחיישינן שמא נתנה עיני' באחר, ואף דמתני' באשת כהן שהודית שנאנסה, מפורש ברמב"ם פכ"ד מהלכות אישות הלכה י"ח ובטוש"ע סי' קט"ו סעיף ו' באשת ישראל שאמרה שזינתה ברצונה אף שמפסדת כתובתה חיישינן לעיני' נתנה באחר, שמתוך דברי' משמע שאינה יודעת שתאסר עליו, י"ל דאערומי מיערמא, וכמבואר בפסקי מהרא"י סי' רכ"ב, ועוד דלא שייך בזה שויא אנפשה חתיכה דאיסורא, שהרי היא כופרת, שלא הודית כלל שזינתה, ואין לומר דמ"מ הוא יודע שהודית, ואיך יהי' מותר לדור עמה להאכילה דבר האסור לה, ליתא, שדבר זה נסתר מתוך פסק מהרא"י סי' רכ"ב וכמו שיבואר לפנינו אות ואו בעז"ה: ב) אך עיקר הספק מחמת שאומר שהאמין ומאמין לדברי', והנה בסוף סי' קע"ח יש דיעות דלאחר שיש חדר"ג שלא לגרש בע"כ אינו נאמן לומר שמאמין לדברי העד וכופין אותו ומשמש עמה, וכן באומרת טמאה אני לך ואומר שמאמינה ושוב נתנה אמתלא לדברי', דשוב אין כאן משום שויא אנפשה חתיכה דאיסורא, רק משום לתא דידי' שמאמינה, וכיון דאיכא חדר"ג אינו נאמן דשמא נתן עיניו באחרת. אבל בלא נתנה אמתלא, הא פשיטא שאסורה, דשניהם שוי אנפשייהו חתיכה דאיסורא, רק די"א שמנדין אותו על שגרם לבטל חדר"ג, ולא קשה קו' הב"ש סק"ט יעיי"ש: ג) ובסי' מ"ח במי שאמר קודם שקידשתי את אשתי קידשתי את אחותה נאמן לאסור את אשתו עליו, וכתב הב"ש דבזמה"ז דאיכא חדר"ג אינו נאמן