אבני נזר אבן העזר תצד

למ"ד כתיבה לאו כדיבור לא מהני כיון דבעינן ביטוי בשפתים דווקא ועי' בנוב"י חיור"ד סי' ס"ו אף דבשאר דברים מהני בכתב ואפי' בגט מהני כתב פיקח, וע"כ אי לאו קרא דידות לא הי' מועיל כיון שאינו מפרש בשפתים, משא"כ בקידושין אי ידעינן שלכך נתכוין לא הוי דברים שבלב, ואפי' לדעת הרשב"א דעדות ידיעה בלא ראי' לא מהני בקידושין, מ"מ בדבר ברור חשוב עדים וכמ"ש הרשב"א בהן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה משום דהוי ודאי חשוב שפיר מקדש בעדים, על כן קאמר או דילמא ואת חזאי אמר לחברתה, ואף דהוי ידים מוכיחות שלכך נתכוין מ"מ כיון דאפשר ואת חזאי קאמר הוי עדות ידיעה בלא ראי' דלא מהני כמ"ש הרשב"א בנתן הוא ואמרה היא, ועל כן לענין קנין הכסף של חברתה שפיר מהני עדות ידיעה בלא ראי'. דבממון מהני ידיעה בלא ראי' ולענין קידושין יש יד, ואתי שפיר: סימן ת א (במכילתין שם) בגמ' אמר שמואל בקידושין נתן לה כסף ואמר לה כו' הרי את מאורסת כו' הרי זו מקודשת, ואיכא למידק אלישנא דהרי את מאורסת אמאי יועיל גבי יד, דהנה בנדרים (ואו:) כתבו התוס' טעמא דאיבעיא אי יש יד לקידושין דהא יד אינה אלא גבי הקדש וכתבו משום דמקודשת בלשון הקדש קאמר לה דאסר לה אכ"ע כהקדש, ולקמן (ז'.) ד"ה ונפשטו קידושי בכולה כתבו אבל אם הי' אומר מאורסת לא הי' מקשה ונפשטו בכולה דלאו לשון הקדש הוא, ולפי זה אמאי מייתי במימרא דשמואל לישנא דהרי את מאורסת דלאו לשון הקדש הוא ואמאי יועיל גבי יד: ב) ויש לתרץ דהנה מקשינן הוי' ליציאה ויליף גבי גירושין שמועיל יד מן קידושין ואח"כ יליף לשון דהרי את מאורסת מן גירושין, א"נ הויות להדדי מקשינן ויליף לשון דהרי את מאורסת מן לשון דהרי את מקודשת, ולפי"ז קשה אמאי כתבו התוס' דעל לשון דהרי את מאורסת לא מקשינן ונפשטו קידושי' דהא הויות להדדי מקשינן, ויש לתרץ דהתם יליף מגט דלא אמרינן בגט כשגרש חציו דנפשט בכולי', וכי תימא אמאי בגט לא אמרינן דנפשוט הגט בכולה דהא הוי' ליציאה מקשינן, דחציו השני שלא גרש הוא התפשטות המתפשטות ודו"ק: סימן תא א (שם) בגמ' למימרא דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים כו' קשה לי דבשלמא בנדרים דבעינן דיבור דווקא דגמרינן משבועה דכתיב לבטא בשפתים ולא מהני אפי' ידעינן כוונתו, ומה"ט לכמה פוסקים לא מהני נדר בכתב ע"כ צריך קרא לרבויי ידות, וכך הם דברי הרא"ש בפירושיו ריש נדרים עיי"ש, אבל בקידושין דאפי' מדבר עמה על עסקי קידושין מהני, ולא בעינן אמירה אלא לגלות שנתינה זו לשם קידושין הי' (ועיין בר"ן לקמן (ט') בענין בתך מקודשת לי בשטר ע"י עצמה] א"כ א"צ לתורת יד כלל ומהני אומדנא דמוכח שקידשה לעצמו דלא שביק אינש מצוה דרמיא עלי' וכמ"ש בתשו' הריב"ש, הובא בב"י, באחד שאמר הריני נותן לך בתורת קידושין דמהני כמו אחד מבנותיך דבוודאי כוון לקטנה דרמיא עלי', ה"נ בזה כיון דהוי דיבור שלם וא"צ לתורת יד, ודווקא בהרי את מקודשת ולא אמר לי דלא הוי דיבור שלם וצריך תורת יד ע"כ בעינן מוכיח עיי"ש, והא בקידושי כסף א"צ כלל לתורת יד, אלא שיהי' ידוע שנתן לה לקידושין כנ"ל: ב) ונראה ליישב עפימ"ש הרשב"א ז"ל בענין נתן הוא ואמרה היא דהוי רק ספק דרבנן וכתב הרשב"א דאף שאמרה היא תחילה והדברים מראין שלדעת אמירתה נתן, מ"מ הודאת עדים בעינן דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקידושין א"כ כיון שלא פירש ואפשר שלשם מתנה נתן ולא לשם קידושין כו' אין כאן עדות שמיעה ולא ראי' לשם עדות אלא שהם דנין כוונת הלב ואין כאן עדות, עד כאן, ביאור דבריו עפ"י דברי הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות שאלה ופקדון דאומדנא דעדים לא מהני ודדווקא אומדנא דדמין מועיל עיי"ש, וע"כ אף שהדברים מראין שלשם קידושין נתן מ"מ אין עדים בשעת קידושין, דעדים אינם אלא מה שהם רואים, ואף שיכולים להעיד המעשה שראו והב"ד ידונו שלשם קידושין נתן, מ"מ בשעת קידושין לא הי' עדים ודו"ק, וע"כ ה"נ לא מהני דוודאי קידשה לנפשי' כיון דמ"מ אפשר שקידשה לאחר שוב הוי מקדש בלא עדים כדברי הרשב"א כיון דמ"מ אפשר שלשם מתנה נתן אלא שהם דנין כוונת הלב לקידושין הוי מקדש בלא עדים ה"נ בזה:. ג) ובהכי ניחא ליישב קושיית התוס' בנדרים (ואו:) בהא דבעי יש יד לקידושין או אין יד היכי דמי דיהיב שני פרוטות לאשה ואמר לה הרי את מקודשת לי ואמר לחברתה ואת מאי ואת נמ' אמר לחברתה או דילמא ואת חזאי קאמר והקשו בתוס' אפי' בלא ואת חזאי נמי אי אין יד לא מהני כמו בנדרים בלאו קרא דאתרבי ידות עי"ש, ולפמ"ש מיושב היטב דבקידושין בכסף היכי דמוכח ואין לתלות בדבר אחר א"צ קרא כיון דמוכח שהנתינה הי' לשם קידושין, רק משום דאפשר ואת חזאי קאמר אלא שהעדים דנין כוונתו ואת נמי הוי מקדש בלא עדים, רק אי יש יד לקידושין מהני כיון דהוי כאילו סיים להדיא ואת נמי, ושוב א"צ לדון בדבריו כלל: ד) ובהכי ניחא ליישב עוד הא דקשה לי לדברי התוס' שם דיד לקידושין מהני כמו גבי הקדש כיון דבלשון הקדש קאמר לה עיי"ש, מ"ש מהא דאמרינן גבי חצייך מקודשת לי דלא אמרינן פשטה קידושי בכולה משום דדעתה מעכבת. והיינו דריצוי דידה לא פשטה בכולה משום דריצוי דידה לאו קידושין נינהו אלא דמשוית נפשה כדבר הפקר וכדברי הר"ן בנדרים (למד.) וה"נ הרי היא ג"כ אינה אומרת שמתקדשת לו רק שקיבלה בשתיקה וכהודאה דמיא על מה שאמר, ולענין ריצוי דידה אין יד, כיון דלא הוי קידושין אלא כמו הפקר וכנ"ל, ונשאר אמירתו דידי' בלא ריצוי דידה ולא מהני, וכמו חצייך מקודשת לי דלא מהני דין פשטה דידי' וכנ"ל, ולפמ"ש ניחא כיון דרק הוכחה דקיבלה לקידושין א"צ לתורת יד אלא משום דהוי כמקדש בלא עדים ולענין ריצוי דידה דלאו קידושין אלא כהפקר א"צ עדים ודו"ק: