אבני נזר אבן העזר תפח

סימן שצ א) (דף ג' ע"א) בתוד"ה ואשה, וא"ת כיון דאשה לא מקניא בחליפין אמאי אצטריך קרא למעט עבד עברי מחליפין תיפוק לי' דאיתקש עבד עברי לעברי' כו' וי"ל דרבוי קנינין גמרינן מהקישא ולא מיעוט קנינים, וקשה לי דהיכא ילפי ב"ש דאינה מתקדשת בפרוטה מקידושי יעוד ועל כרחין חשיב לה הקישא דמסברא אין יכול ללמוד דהכא לא שייך טעמא דגרעון, וצ"ל דבאמת היינו טעמא דב"ה דאף דבאמה עברי' מודו דבעינן שני פרוטות כמ"ש הרמב"ם פ"ד מהלכות עבדים הלכה ג' מ"מ באשה לא גמרינן למיעוט קנינים, ובחנם נתלבטו הכ"מ והלח"מ והמל"מ דעבד עברי ג"כ ניבעי שני פרוטות כיון דאיתקש לעברי', ולדברי התוס' הנ"ל ניחא דמיעוט קנינים לא גמרינן מהקישא, וצ"ל שקושייתם הא כל עיקר ילפותא דעבד עברי קונה בכסף מאמה העברי' ואי אפשר ללמוד יותר מקנין עברי' גופי' דהוא בשני פרוטות: ב) ובהכי ניחא תירוץ הכ"מ דיליף מכי תשיג מנמכר לנכרי, ולכאורה קשה ניליף מהיקש דלא מקניא בפרוטה ונילף נמכר לנכרי מנמכר לישראל דג"כ לא יקנה, אך להנ"ל ניחא דשוב הוי מיעוט קנינים ולא גמרינן מהקישא, ובאמת מוכח בש"ס דנמכר לנכרי סגי בפרוטה בשמעתא דמכסף מקנתו הוא קונה דפריך הש"ס אי דלית בי' שוה פרוטה כו' וצ"ל כנ"ל: ג) ובהכי ניחא ליישב קושיית הפנ"י במשנתינו דעל כרחין האי פלוגתא דב"ש וב"ה לענין קיבלה קידושין מאחר, דמדידי' פשיטא דצריכה גט דשמא שוה פרוטה במדי, ולפמ"ש ניחא דהנה על כרחין שמואל דחייש לשמא שוה פרוטה במדי כרבה ס"ל דלא בעי מידי דקיץ, דאל"כ נהי דבאמת שוה במדי ואף הכא הוי כסף כיון שיכולה להוליכו לשם, מ"מ לא הוי מידי דקיץ, כיון שאינו ידוע כאן ששוה במדי ואף שיכולה להוליכה שם ואז יהי' מידי דקיץ הא בכל שראי יכולה לשומו ואז יהי' קיץ), והנה רב יוסף יליף (ח'.) מהאי מכסף מקנתו ולא בתבואה וכלים דבעי שומא ורבה דחי דממעט חליפין או מידי דמקרבא הנאתה, ולב"ש לשיטתי' דאף מיעוט קנינים ילפינן מהקישא, א"צ למעט חליפין, דילפינן מאשה כקושיית התוס', וכן א"צ למעט מידי דמקרבא הנייתה, דאפילו תימא דהוה אמינא מידי דמקרבא הנייתה חשוב כמו דינר דלב"ש יליף עברי מעברי' דבעיא דינר כדי שתהא ראוי' ליעוד ונמכר לנכרי מנמכר לישראל כיון דלדידי' ילפינן מיעוט קנינים מהקישא] מ"מ אינו ראוי לגרעון כיון דנפדה בשוה כסף וא"צ ליתן לו אותו דבר גופי' וכ"ש דיכול ליתן לו מעות, ושוב לא הוי גרעון פרוטה, וכיון דבעינן שני פרוטות אפי' במידי דמקרבה הנייתה ממילא בקידושי אשה ילפינן דאפילו במידי דמקרבא הנייתה בעינן דינר, וה"ה בנמכר לנכרי מהקישא, וע"כ לב"ש בא קרא למעט מידי דלא קיץ ושוב לא חיישינן שמא שוה במדי כיון דלא קיץ ודו"ק., סימן שצא א) (דף ג' ע"ב) גמ' ואימא לדידה, נראה לפרש הקושיא שהיא עצמה תקבל קידושי' ג"כ, וראי' לזה ממה שדחו התוס' (ד') פירוש הר"ת דיציאה היינו בימי נערות והקשו התוס' דאכתי קשה ואימא לדידה, וכן דחו רש"י ותוס' פירוש זה בכתובות פרק נערה, ואם הפירוש דאבי' מקבל הקידושין רק הכסף לדידה, הרי למסקנא מאן דמקבל קידושין שקיל כספא כדאמר השתא אבי' מקבל קידושין איהי תשקול כספא: ב) ואף שזה פשוט כתבתיו מפני שראיתי באבני מילואים סי' כ"ז שיישב קושיית התוס' דהא דמקדשה בכסף ילפינן מכי יקח, ותירץ דלמאי דס"ד דאבוה מקדשה הוי לגבי הבת דהכסף לדידה נתינה בעל כרחה ובשוה כסף לא מהני לדעת מהרי"ט. ועל כן אצטריך קרא דויצאה חנם לרבות שוה כסף דומיא דפדיית אמה העברי' דמהני בשוה כסף עי"ש: ג) ודבריו תמוהים דהפירוש ואימא לדידה שהיא תקבל הקידושין, ואם יאמר מחבר הנ"ל שבאמת זה פירוש ר"ח, וע"כ פירש יציאה דכוותה ימי נערות, ואין להקשות ואימא לדידה, דממנ"פ אם היא תקבל הקידושין כבר משדה עפרון ואם אבי' יקבל שוב השתא אבי' מקבל קידושי' והיא תשקול כספא, א"כ למה צריך הש"ס להוכיח דאבי' מקבל קידושי' מאת בתי נתתי תיפוק לי' דאל"כ למה לי ויצאה חנם תיפוק לי' משדה עפרון, וביותר קשה מאי פריך ואימא הנ"מ קטנה כו' הא על כרחין קרא דויצאה חנם לנערה, דקטנה כבר שמענו מאת בתי נתתי דאבי' מקבל קידושי' וממילא הוא שקיל כספא ג"כ כתירוץ הש"ס וגוף קידושי כסף משדה עפרון למדנו וע"כ קרא דויצאה חנם לנערה, אלא ודאי האי פירושא ליתא: ד) ולפענ"ד נראה ליישב קושיית התוס' קצת על דרך המחבר הנ"ל, דהנה בהא דהשתא דאבי' מקבל קידושי' היא תשקול כספא רבו הפירושים ועיין ברש"י ובריטב"א ולפענ"ד נראה עפ"י מה דמבואר בפרק מי שאחזו (ע"ז:) בנתינה בע"כ בפניו פליגי תרי לישני, ובנתינה בע"כ שלא בפניו לכ"ע לא הוי נתינה עיי"ש, ועל כן אם נאמר דאבי' מקבל קידושי' בעל כרחה של בת והכסף לדידה הוי לגבי דידה נתינה בע"כ שלא בפני' דלכולי עלמא לא הוי נתינה: ה) והנה בהא דבעי למילף לקמן מבושת ופגם תמהו התוס' דהא בושת ופגם גופי' לא ידעינן רק משום דכסף קידושין של אב ולפענ"ד רש"י ז"ל יישב זה בפרק נערה דפירש דאי בעי מסרה למנוול ומוכה שחין לקידושי ביאה, והוא דהנה התוס' הקשו אהא דאמר בש"ס (כתובות מ"ו:) דקידושין מהפרת נדרים לא יליף דממונא מאיסורא לא ילפינן דקידושין הוי ג"כ איסורא, ותירצו דהוי איסורא דאית בי' ממונא, וזה בקידושי כסף ושטר דהכסף ושטר להאב אבל קידושי ביאה שפיר לילף מהפרת נדרים, ועל כן אף למאי דס"ד דנערה איהי מקבלת קידושי', מ"מ ביד האב למוסרה לקידושי ביאה, וזה כוונת רש"י ז"ל בפרק נערה: ו) ואין להקשות א"כ נילף כסף ושטר מביאה מדאיתקשי הויית להדדי כדיליף בפרק נערה שטר וביאה מכסף לפי האמת, דליתא, דקידושי ביאה הקנין עושה היא גופה רק שהוא מדעת אבי', ואיך נלמוד מזה כסף ושטר שאבי' יקבל הכסף ושטר, אך עכ"פ נוכל ללמוד שהיא תקבל הכסף ושטר מדעת אבי', ובזה לא נוכל