אבני נזר אבן העזר תמו

סימן שב א) (שם ע"ב) בתוד"ה ואלו שאין להן קנס, דמשום גזירה שלא תנשא לכהן עשאוה כבעולה לכל דברי', קשה לי דהתינח שבוי' אבל גיורת ומשוחררת דאפי' נתגיירו ונשתחררו פחות מבת ג' פסולות לכהונה ואף אם לא תעשנה כבעולה לא תנשא לכהן והדרא קושיא לדוכתא: ב) ונראה דהנה צריך להבין קושיית התוס' מהא דשבוי' מותרת לכהן, דשאני התם דבחזקת היתר עומדת, אבל אין יכולין להוציא ממון בחזקה גרידא, וצריך לפרש קושייתם כיון דהיא טוענת שבתולה היא והוי חזקה וברי דמוציאין דקי"ל כר"ג במשארסתני נאנסתי, ובריש האשה שנתארמלה אם הי' ברי ושמא היתה היא נאמנת, ואף שאם הי' טוען ג"כ ברי שמצאה בעולה הי' פטור לא חשוב מודה בקנס במה שאינו אומר ברי להיפוך דמ"מ עכשיו לא מפיו אנו מחייבין אותו, וכל זה בשבוי', אבל בנתגיירה לא חשוב ברי מה שאמרה שלא נבעלה בגיותה כדלעיל סוף האשה שנתארמלה דאף שנאמן להעיד בגדלו מה שראה בקטנו, מ"מ נכרי ונתגייר אינו נאמן דכיון דנכרי הוה לא דייק: סימן שג א) (דף ל"ט ע"א) בגמ' בא עלי' ונשאת לעצמה, נ"ל דלמסקנא דווקא נערה שנשאת אבל קטנה הא לא נפקא מרשות אב לגמרי לשיטת רש"י יבמות (ק"ט.) ובטוש"ע סי' קע"ג דאב מקבל גיטה של קטנה נשואה: סימן דש א (שם ע"ב) בתוד"ה אין ואומר ר"י וכו' וכן במיאון אבי', לכאורה נראה לפרש דכי היכי דמיאון דידה מהני בעודה נערה ה"נ מיאון אבי' כשבגרה, וכן פירש מהר"ם ז"ל ובהפלאה, אבל אין זה סברא דמיאון דידה מהני בעודה נערה משום דחיוב קנס אבי' מינה זכי בשעת העמדה בדין, שהרי לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת היא לעצמה, וע"כ כיון דהיא לא ניחא לה בנשואין לא נפטר ממנה במה שנשאה שאין זה טובה אצלה, אבל כשבגרה מה שייכות אבי' לקנס: ב) ועיקר התימה בזה, דהא בברייתא אחד האונס ואחד המפתה בין היא בין אבי' יכולין לעכב, ואי אמרת דאבי' יכול לעכב אפי' בבוגרת ה"נ באונס, וא"כ איך מפרש אביי שלא יהי' חוטא נשכר כיון דבגרה הרי הי' יכול לישאנה בלא דעת אבי' בלא החטא ואינו נשכר בחטא: ג) ועוד דהא עיכוב דידה בנערה באונס היינו שלא יהי' מחוייב לישאנה כשממאנת כמ"ש הר"ן ז"ל, אבל אינה יכולה למחות באבי' שלא ישאנה לו, וה"ה עיכוב דאבי' בבוגרת, וא"כ הא דאמרת שיכול לעכב לאו גריעותא הוא לגבי' רק מעליותא שלא יהי' מחוייב לנושאה כשאבי' ממאן אבל לא גריעותא דאם רוצה לינשא לו יכול לישאנה בלא, דעת אבי' ומאי שלא יהי' חוטא נשכר יש בזה: ד) ע"כ נראה ברור דהא דכתבו התוס' וכן במיאון אבי' היינו שיתחייב קנס, ומה שתמה בהפלאה דא"כ לא הי' צריכין התוס' לחדש דמיאון דידה מהני בנערה שישלם קנס אף נושאה, דאיכא למוקמי בבוגרת, ומה שהקשו דפשיטא שלא יהי' חוטא נשכר הרי מיושב דצריך קרא שמשלם קנס, לא קשיא, דבאמת זה להתוס' מסברא כיון דחיוב קנס עיקר לדידה ואבי' מינה זכי והנשואין אינם טובה לדידה, ע"כ אינו נפטר בנשואין, ואין זה סברא רחוקה לדחוק בשביל זה דבבגרה איירי, וקושיית התוס' הי' רק למה דסליק אדעתייהו דעיכוב היינו לעיקר הנשואין, אבל למה שפירשו דלענין קנס הוא שפיר יש לומר כן מסברא: סימן שה א) (דף מ' ע"ב) בגמ' אמר ר"ח מ"ט דר"מ אמר קרא ולו תהי' לאשה במהוה עצמה הכתוב מדבר, קשה לי דהא קי"ל כר' יוחנן דאמר נערה אבי' מקבל קדושי' ולא היא, וא"כ אפי' נערה אינה יכולה לקדש עצמה: ב) וצ"ל דבגמ' מפרש הטעם וחילוק בין קידושין לגט דגט מכנסת עצמה לרשות אבי' וניחא לי' לאב, משא"כ בקידושין שמפקעת עצמה מרשות אבי' ולא ניחא לי', ופירש הרמב"ן ז"ל כיון דניחא לי' לאבי' הויא כשלוחו של אב שמנתה תורה שליח כיון דניחא לי' לאב, וה"נ ניחא לאב שתהי' שלוחו ותהי' יכולה לקדש עצמה כדי שלא יפסיד הקנס: ג) ובהכי ניחא מה דקשה לכאורה דנהי דולו תהי' לאשה ליתא בקטנה דאינה מהוה עצמה, מ"ת למה לא יהי' לה קנס, מ"ש מממזרת וחייבי כריתות דאף דלא קרינא בה ולו תהי' לאשה יש לה קנס אף לר"מ, דהא מתני' דאלו נערות יש להן קנס ממזרת וחייבי כריתות מוקמינן לה כר"מ, וא"כ מנ"ל בקטנה שלא יהי' לה קנס, ולהנ"ל ניחא, דאל"כ לא משכחת לה גם בנערה מהוה עצמה לאיש כיון דאף אם לא תוכל לקדש עצמה יהי' לה קנס, ואזדא סברא הנ"ל דניחא לי' לאב: ד) ולפי זה לרבנן גם מצות ולו תהי' לאשה איכא בקטנה דלדידהו דיש קנס גם בקטנה אזדא סברא דניחא לי' לאב וגם נערה לא מהוה עצמה ואיכא עשה בקטנה כמו בנערה: סימן שו פרק נערה שנתפתתה א) (דף מ"א ע"ב) במתני' לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה, בירושלמי פליגי אם קנס אינו זוכה עד שעת העמדה בדין או למפרע הוא זוכה, ומקשה למ"ד למפרע הוא זוכה אמאי הרי הן שלה ומשני מדכתיב ונתן לאבי הנערה אינו זוכה עד שעת נתינה דהיינו העמדה בדין: ב) ולפענ"ד הי' נראה ליישב עפ"י גמ' דידן עפ"י מה דאמרינן לעיל (ל"ו:) דלר"ג דקי"ל כוותי' כולהו בספק מוכת עץ הן דחביטי מיחבטן, וביארנו שם דכל הנערות יש להם קנס משום דאיהי טענה ברי