אבני נזר אבן העזר תכו

כמה שנים כו' דעת בעה"מ דבעדות שבשטר לא שייך הזמה דחיישינן שמא אחרוהו וכתבוהו, ועוד דלעולם אין הזמה לשלם ממון אלא בעדות על פה, ופירש הר"ן משום דהזמה חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו, ונראה דהוי כהכחשה, אמנם דעת הב"ח דהראשונים נפסלין אלא שאין משלמים, והכריע הש"ך כן מדאמרינן בפרק אלו ד' מיתות ואי ס"ד בדרישה וחקירה היכי אמרינן שמא אחרוהו וכתבוהו, והעלה דאין שום חולק על בעה"מ: ב) והנה הראב"ן דף קי"ג פירש דא"כ הוי עדות שאי אתה יכול להזימה וא"כ מוכח דגם בעדות שבשטר שייך הזמה דוודאי משום פסול העדים לחוד לא מקרי עדות שאי אתה יכול להזימה, וכן מוכח בב"ק (ע"ה:) גם הוכחתו אינו מובן: ג) ונראה דהנה הש"ך בסי' ל"ג העלה דגם בעדות ממון בעי עדות שאי אתה יכול להזימה והא דכשר בלא דרישה וחקירה דתלינן דמסתמא ידעו ולא בעינן רק שהעדים יהי' ראויין להזמה, וצ"ל דבדיני נפשות חיישינן שמא אינם יודעין עדים שבשטר: ד) והנה בסי' מ"ו פסק המחבר דאם העדים שכחו ההלואה דהוי מפי כתבם כיון שהעדים אינם ראויין להעיד, ולפי זה קושיית הגמ' דאף דבעדות שבשטר לא בעי שיהי' ראוי להזימה כמו עדות בן גרושה ובן חליצה כיון דלא שייך בי' הזמה וכמ"ש התוס' ריש מכות, מ"מ אי בעי דרישה וחקירה, והיינו משום דחיישינן שמא שכחו הזמן, א"כ ניחוש שמא שכחו הזמן ושוב אינם ראויין להעיד על פה והוי מפי כתבם, ולפי זה ראיית הש"ך נכונה דאי אמרת שאין המזימין נאמנים על עדות שבשטר, א"כ אף אם לא בעי דרוח"ק תהי' העדות על פה עדות שאתה יכול להזימה שהעדות שבשטר תסייע להם והמזימין לא יהיו נאמנים נגד עדות הראשונה, ודומה למ"ש הריטב"א במכות גבי מקצתן רואין אלו את אלו דאם שנים רואין אותם והם לא הוזמו דאין הראשונים נפסלין דהוי כעדות מוכחשת, אלא ודאי שנפסלים רק שאין משלמים, ואם יעידו על פה ויוזמו ישלמו: ה) אמנם נראה לפרש דברי הר"ן משום דהעדים אינם כותבים זמן הלואה רק הכתיבה ואם יזימו אותם יהי' הכחשה והזמה דהוי הכחשה כמבואר ברמב"ם ריש פי"ח מהלכות עדות ועיי"ש בלח"מ שפירש משום דהזמה חידוש, וזה דעת הר"ן: ו) וכל זה אליבא דאמת דלא בעי דרוח"ק אבל אי בעי דרוח"ק ע"כ צריכין לכתוב זמן הלואה ואם לא נכתב רק זמן אחד ע"כ שההלואה והמקום ביום אחד ושוב אין לחוש שמא אחרוהו והבן: סימן רסט א) (דף כ"א ע"א) בגמ' אמר אביי לכתוב חתימת ידי' אחספא כו' קשה לי אכתי נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דחד סהדא דעל פי חתימתו שחתם תחילה ועל פי עדותו שהעיד עכשיו על חת"י של חבירו נפיק נכי ריבעא דממונא, וי"ל דלא אמרינן נפיק נ"ר דממונא אלא בשעת קבלת עדות וחת"י שהעיד תחילה לא עכשיו מקבלין דתחילה הי' כמו שנחקרה עדותו בב"ד ואז לא הי' נכי ריבעא דממונא, וקיום של עכשיו אינו על הממון רק להכשיר השטר, ולפי זה נראה דעדים שהעידו ובאו שנים ופסלו אחד בגזלנותא דיכול חבירו ועד שלישי להזימם: סימן ער א) (שם ע"ב) בגמ' אמר רב ספרא כו' שלשה שישבו לקיים את השטר כו' הנה בהא דצריך שלשה לקיים השטר אפילו מכירים בעצמם חתימת העדים לכאורה קשה לפמ"ש הריב"ש דקיום שטרות מהני אם העידי קיום שולחין כתבם לב"ד א"כ בתרי סגי, שהב"ד שיבוא השטר לפניהם יקיימוהו על פי שנים אלו, והט"ז בסי' מ"ו תירץ דאה"נ אם הב"ד שיבא השטר לפניהם מכירים חתימת הדיינים בתרי סגי, אבל אם עדים אחרים מקיימים חתימתם אם המה רק שנים הוי עד מפי עד עכת"ד, וצריך להבין שהרי העידי קיום יכולים להעיד שזה חתימת שני הדיינין, וכיון שנתאמת לב"ד שזה חתימתם יכולים לקבל עדותם לקבל השטר: ב) וצ"ל כיון דכתיב דבר ולא חצי דבר וכ"ש אם אינו דבר כלל, וכל זמן שלא קיבלו עדותם שזה חתימת עידי השטר, הרי העדים שמעידים שזה חתימת הדיינים כאילו מעידים על מה שאינו דבר כלל ואינו עדות, רק לאחר שקיבלו ב"ד עדות הדיינים תאמר שלמפרע הוי עדות על דבר וליתא, שכל זמן שלא נתקיים אצלם שזה חתימת הדיינים אינם יכולים לקבל עדותם לקיים השטר, ושוב הוי עדותם על קיום הדיינים כמעידים על מה שאינו דבר כלל, דאין לומר שיקבלו העדות של שני הדיינים על תנאי אם יתאמת אח"כ שזה חתימתם, דכה"ג לא הוי קבלת עדות דעדות היינו הגדה כדכתיב בקרא אם לא יגיד, והוגד לך, ובשמעתין דמקיימא הגדה כו' והגדה היינו שיראו לב"ד שכך המעשה, כדמתרגם התרגום יגיד יחוי, וכל זמן שלא נתאמת לב"ד שאינו מזוייף לא נתברר להם הענין ולא מקרי הגדה ודו"ק, ומדברי הט"ז אלו שהאחרונים הסכימו אליו למדנו דין זה: ג) ובזה נראה ליישב קושיית התוס' בהא דמסיק הש"ס לעיל אלא א"ר אוקי תרי להדי תרי כו' ופירש"י ונ"מ דאי תפס לא מפקינן מיני' והקשו התוס' הא קי"ל תקפו כהן מוציאין מידו, ובהנ"ל יש ליישב, דהנה ידוע מחלוקת הפוסקים בתרי ותרי דיש אומרים ספיקא דאורייתא וי"א ספיקא דרבנן, ולפענ"ד נראה דוודאי הוי ספיקא דרבנן כדמוכח בפרק ד' אחין בבר שטיא זבין תרי אמרי כשהוא חלים זבין ותרי כשהוא שוטה, ואף דהסוברים ספיקא דאורייתא אומרים דתרי מפקי מחזקה כפירש"י עירובין (ל"ה:) י"ל כמ"ש הר"ן ז"ל ריש שנים אוחזין דאף להפוסקים עד מסייע אינו פוטר משבועה מ"מ משבועת ע"א פוטר דעד ועד כמאן דליתי' כיון שבא עד שני קודם שנעשה מעשה על פי ראשון, ואף דעד שני אין לו נאמנות לפטור, מ"מ מבטל עדות הראשון, וכן י"ל בתרי ותרי דכת שני' מבטלת עדות ראשונה וליכא תרי דמפקי מחזקה, אבל אם כשבאה הכת שני' כבר נעשה מעשה על פי הראשונה דכת ראשונה נשאר עדות רק דהשני' יש לה ג"כ נאמנות לא מוקמינן אחזקה דכת ראשונה מפקי מחזקה (וכאשר הצעתי הדברים לאיש אחד אמר לי שבזה מיושב קושיית הדברי אמת בהא דמקשה הש"ס