אבני נזר אבן העזר לו

כהרמב"ם דפטור טומטום משום ספק אשה, הנה לפענ"ד נתברר פרט הזה בעז"ה: יב) ובענין מה שכתבתי דכיון דספק ממזר מותר מתורת ודאי, שוב לא אזלינן בתר רוב כמו ערלה בחו"ל, ודחית דילמא שם כך נאמרה הלכה, ואני השבתי דבטעמא תליא מלתא, והבאתי הדמיון מבכורות ומנדה, וכפי הנראה הסכמת בזה, האומנם כי יש לחלק בין הנושאים, דהתם לולא הביטול אין כאן רוב טהרה שמתבטל בו הטומאה, וכן להיפוך בתחווד רקב. אבל הכא שהרוב הוא שהמעשה כך הי', מ"מ אפי' תימא דלא אזלינן בתר רוב ויהי' מותר, עכ"פ איכא רוב שכך הי' המעשה, ממילא אין כאן ספק ואסור, מ"מ כיון שמצינו בספק ערלה שני הקולות יחד ספיק לי ואנא איכול וגם שאפי' רוב לאיסור מותר, יש לומר דהא בהא תליא וכסברתי שהתורה אמרה אחרי רבים להטות, היינו כשיש צד אחד זכאי אחד חייב, או אחד אסור אחד מותר, אז הרוב מטה הקו המשקל לצד אחד, משא"כ אם בלא הטי' אין כאן ספק, והדין ברור: יג) ומצאתי עוד דמיון כיוצא בזה בתוס' עירובין (מ"ו.) בענין הלכה כמאן דמיקל באבל אפי' ביחיד במקום רבים, וכתבו התוס' דאפי' ביום ראשון שהוא מה"ת, ואינו מובן הסברא, אך לפי דברינו ניחא, דהנה בנזיר (מ"ט.) דאי כתב (רחמנא) לאביו הי"א היינו דלא מטמא לי' משום דחזקה בעלמא, ואינו מובן דממנ"פ אם אינו אביו אינו כהן, וכבר הקשה כן חכם אחד להרשב"א ז"ל בתשובה סי' כ"ז, אולם לפמ"ש הרמב"ם דענין שהכהן מטמא לקרובים הוא דמצוות אבילות דוחה הטומאה, וכיון דקי"ל באבל לקולא, א"כ באביו דספק הו"א דניזיל לקולא ואפי' באמת אביו כיון שהוא אינו יודע, וכמו בלא נודע לו שמת דלא חל אבילות עליו, ה"ה באינו יודע שהוא אביו, וע"כ לא שייך לומר ממנ"פ, דשמא באמת אביו והוא כהן מוזהר על הטומאה ומ"מ האבילות לא חל עליו, ואינו דוחה טומאה, וזה סברת התוס' כיון דבאבל אפי' באמת הוא לצד החומר אינו חייב עליו, ע"כ לא אזלינן בתר רוב וכסברתי הנ"ל: יד) מה שכתבת דהלימוד מלא יבוא הוא גז"ש, כל שכן דמסייעת לי שהדבר פשוט בכל הש"ס אין גז"ש למחצה, ועיין בתוס' זבחים (נ'.) בד"ה דכ"ע, ובלי ספק אגב שיטפא כתבת דבר זה: בנך הדוש"ת הק' אברהם. סימן כ ב"ה אור ליום ועש"ק ויק"פ במחובר תרנ"ג לפ"ק סאכשטאב. שוכ"ט לכבוד הרב המאה"ג חריף ובקי ידיו רב לו מו"ה יחיאל מיכל נ"י האבד"ק מינצק. הנה זה איזה אשר הגיע מכתבו בדבר הלכה, אך הי' לפני תשובות אשר קדמו לו בענינים עמוקים חמורים ודרכי להשיב ראשון לשואל ראשון ואח"כ הי' לי טרדה בעסק אשר לא יכולתי להשמיט, עתה פניתי מעט והנני להשיבו: בדבר איש אשר הי' לו נפוח בביצה הימנית, והרופאים אמרו כי נצרך לעשות לו ניתוח. וכן עשו, חתכו הביצה הימנית וקשרו החוטין והניתוח הי' טוב, ובתוך הביצה הי' מוגלא רבה ורקבון בשר מאוד ונפות גדול, והנה ענינים אלו כבר הלכו בו הנמושות, וגם אני כתבתי בזה תשובה ארוכה בעודי בנאשעלסק [והוא בסי' ] ע"י מעשה שאירע שם ועתה אבוא בקצרה: א) הנה ראש המתירים הוא ר"ת שפירש הא דר"י בנו של ריב"ב דאמר מי שאין לו אלא ביצה אחת כשר, בנחתך השני בידי אדם דאי בידי שמים אפי' אין לו ביצה כלל מותר, וע"כ בידי אדם ואעפ"כ מותר וגם ראינו בני אדם שכורתין ביצה אחת ומולידין והרא"ש והסמ"ג כתבו בזה הלשון ויש לו רפואה ופעמים שמוליד, ובירושלמי משמע דהלכה דכשר אלא שאינו מוליד, והנה הרמב"ן והרא"ש הקשו על הר"ת דבירושלמי מבואר דר"י בנו של ריב"ב מיירי בידי שמים דאמר שם אית תנא תנא פצוע דכה בידי שמים כשר ואית תנא תנא פסול, מאן דאמר כשר ר"י בנו של ריב"ב, ומ"ד פסול כרבנן, הרי להדי' דמחלוקתם בידי שמים: ב) וביש"ש מיישב שהרי סיום דברי הירושלמי א"ר אחא קומי ר' זעירא כולה כרבנן, פירוש דרבנן לא פסלי אלא בידי אדם, ואף לפי"ז אין ראי' מירושלמי הנ"ל, דיש לומר דרבנן מיירי בידי אדם, ור"י בנו של ריב"ב בידי שמים. אך כבר השיב ר"ת ע"ז. דא"כ מאי איריא בעל ביצה אחת אפי' אין לו ביצה כלל יוכשר, בשלמא למה דס"ד דרבנן פליגי, י"ל דנקיט בעל ביצה אחת דאפי' הכי רבנן אוסרים, אך אם נאמר דרבנן בידי אדם ור"י בנו של ריב"ב בידי שמים ולא פליגי למה נקט בעל ביצה אחת, ע"כ דר"י בנו של ריב"ב מיירי בידי אדם עכ"ד היש"ש: ג) ולא נתבררו דבריו, דבשלמא אם הי' חכמים חולקים בהדיא על דינו של ריב"ב הי' מקום לומר דנקט ביצה אחת משום חכמים, אבל ז"א שאינו מבואר בדברי חכמים מחלוקת על ריב"ב, רק מדאמרי אפי' נפצע אחת מהם, ואף אם הי' ר"י בנו של ריב"ב אומר באין לו ביצה כלל, הי' מובן דחכמים אוסרים אפי' יש לו ביצה אחת, וא"כ כל הוכחת ר"ת מדנקט בעל ביצה אחת, ע"כ בידי אדם תסוב על הירושלמי, וגם עיקר פירושו דוחק דתחילה פירש ירושלמי בידי שמים ולבסוף בידי אדם, ובאמת מסיום דברי הירושלמי אין להעמיד יסוד, וכמה פירושים נאמרו בזה, ורמב"ן בספר הזכות פירש המסקנא פליגי במחמת חולי: ד) אך לבי אומר לי דלר"ת הגירסא ירושלמי בחילוף, וזה מצוי מאוד בירושלמי שהקיע מחליף הגירסא ופעם ראיתי דלתוס' מוחלף הגירסא אף שהרמב"ן הביא הירושלמי כמו שהוא, ולפענ"ד הדין עם התוס' כמו שיבואר לפנינו בעז"ה, כתר לי זעיר] וכך צריך לכתוב, מאן דאמר פסול כר"י בנו של ריב"ב, מ"ד כשר כרבנן, והיינו משום דבהיתר בעל ביצה אחת כתבו הרא"ש והסמ"ג דיש לו רפואה ופעמים שמוליד, ובירושלמי משמע שכשר אלא שאינו מוליד עכ"ל, ונ"ל הפירוש הא שכתבו ופעמים שמוליד היינו אף בלא שנעשה לו רפואה