אבני נזר אבן העזר שמ

בטלה כולה אפי' רבי מודה דאינו מבוטל אפי' בדיעבד כדפרישית לעיל עכ"ל, מבואר שכך כוונתם לעיל במה שכתבו פחות משנים היינו זה שלא בפני זה: ג) ובסי' קל"ד ברמ"א מפורש דצריך שנים על מודעא, אך דמועיל זה שלא בפני זה, והרב המערער נ"י הביא בעצמו דברי רמ"א אלו, אך כתב שבב"י בשם רמב"ן כתב שזה ספק, וליתא שהב"י בשם הרמב"ן במוסר מודעא בפניו ובפני ע"א: ד) ובעיקר דבר שבערוה בלא אתחזק כתב כבר בשב שמעתתא ראי' ברורה דאינו נאמן דהא יליף מממון ובממון אפי' להחזיק אינו נאמן שהרי כתב הרא"ש דעד אחד אינו נאמן במקום שמחוייב ואינו יכול לישבע עיי"ש, וגם מחלוקת הפוסקים בעד המסייע אם יכול לפטור משבועה, ותיפוק לי', דלהחזיק אפילו בממון נאמן, אלא ודאי פשוט דלממון אפי' אינו בא להוציא מחזקת ממון אינו נאמן: ה) מיהו בהא יש לומר דכיון שהתובע טוען ברי הו"ל העד המסייע ע"א בהכחשת בעל דין דלאו כלום הוא ואפי' באיסורין כמ"ש תוס' כריתות (י"א סד"ה ע"א אומר) וש"ך סי' קכ"ז סק"ב עיי"ש היטב, והוא מקרא דלא יקום עד אחד באיש, ותניא בספרי לקרבנות מנין ת"ל לכל חטאת ומינה גמרינן לשאר איסורין דבהכחשה, אך הא דע"א אינו נאמן כשהבע"ד טוען אינו יודע זה ילפינן מעל פי שנים יקום דבר דלא כתיב באיש ע"כ אפי' אין הבע"ד מכחישו אינו נאמן, (ודווקא בקרא דלא יקום דכתיב באיש הוא דאמרינן דווקא בשמעיד נגד האיש שמכחישו] ובזה אמרינן דווקא במעיד נגד חזקת ממון, כן יש ליישב קצת, מ"מ מהראי' שהביאו לדבריהם משומר שמסר לשומר דשם אין המפקיד טוען ברי ואעפי"כ אין שומר שני פוטרו משמע דס"ל אפי' אין התובע מכחיש אינו נאמן אפילו להחזיק, וכן להרא"ש הדותה, כראיית הש"ש: ו) ועוד יש ראי' גדולה בדבר שבערוה גופי' דאינו נאמן אפי' אינו בא להוציא מחזקתה מהא דיבמות (צ"ד) דמוכיח דע"א ביבמה נאמן דטעם ע"א באשה משום מילתא דעבידא לאגלויי, דאי אינו נאמן, דנאמנות ע"א משום דייקא וביבמה לא דייקא איך יהי' נאמן לומר מת בעלך ואח"כ מת בנך שמא מת הבן קודם ויבמה היא ולא דייקא לידע שהבעל מת קודם עיי"ש, וקשה טובא הא אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת כמו (בדף ל"א) בנפל הבית עליו ועל בת אחיו דחשוב בחזקת היתר לשוק ועיי"ש בתוס' משום דבמיתת הבעל לבד משתריא לשוק ובמיתת הערוה לא משתריא ליבם עד שימות הבעל עמה, ה"נ בנ"ד במיתת הבעל לבד משתריא לשוק ובמיתת הבן לא משתריא ליבם עד שימות הבעל עמו, וכיון דבחזקת היתר לשוק קיימא הרי העד בא להעמידה בחזקתה ומן התורה נאמן בזה להעיד מי מת קודם, ובעיקר מיתת הבעל הא נאמן מתקנת חכמים, ומה ראי' מייתי, אלא ודאי מוכח להדיא דאין נאמנות לעד בדבר שבערוה כלל, ואין להמלט מראי' זו רק לפירוש בעה"מ שם שהיא דעת יחידית, והרמב"ן השיג עליו, וכל המפרשים לא פירשו הסוגיא: ז) והנה האומרים דנאמן בלא אתחזק נשענים על הר"ן בסוגיא דקדשתי את בתי שכתב דהא דאין דבר שבערוה פחות משנים היינו להוציאה מחזקתה אבל זה שמעמידה בחזקתה אלא שאומר שנתקדשה לו אך נודע שדברי ר"ן אלו לכאורה סותרין לדבריו בגיטין פרק האומר בהא דעושה שליח לקדש לו אשה אסור בכל הנשים שבעולם, וכתב הרמב"ן שאם באו הקרובות לפנינו ואמרו לא נתקדשנו נאמנות דע"א נאמן באיסורין, והשיג עליו הר"ן דאין דבר שבערוה פחות משנים, הנה דאף שמעמידה בחזקת פנוי' שלה, ועל כרחין כוונת הר"ן בקדשתי את בתי כיון שנתקדשה והוא מברר למי דכהאי גוונא גם בממון נאמן כגון עד המעיד באבידה שהיא של פלוני דכתב הר"ן בחולין דנאמן: ח) והנה הר"ן עצמו בתשו' סי' מ"ג הובא בב"י סי' קל"ד שאין הבעל נאמן לומר שמסר מודעא שכיון שנתגרשה היא בחזקת פנוי' ואין דבר שבערוה פחות משנים אף שלפי דבריו לא נעשית פנוי' כלל כיון שבלא דבריו היא בחזקת פנוי' אין נאמן בפחות משנים, ה"נ בנ"ד באחד שאמר שביטל בעל הגט כיון שאמר כן לאחר שנתגרשה אינו נאמן ואפשר דהא דתוס' גיטין (ל"ב:) שהוכיח ממנו הפנ"י במעיד על הביטול קודם שנתגרשה דנאמן שלא יתנו לה הגט דעדותו אינו לאסור עכשיו את המותר, ואף שאחר הגירושין יצמח מזה דבר שבערוה לית לן בה כהא דאבתמודענא דאחוה דמיתנא הוא]: ט) וכבודו מייתי בשם הב"ש סי' קכ"ט ס"ק כ' בשם פסקי מהרא"י אפי' ע"א מעיד על שינה שם אביו פסול, לכאורה יש לפרש עפ"י דברי הש"ס ב"ק (קי"ד.) בנחיל של דבורים קנין דרבנן נאמן ע"א, ה"נ בפסול דרבנן, אך זה אינו דהתם אינו מעיד נגד אחד שיש לו בו קנין דאורייתא, אבל בזה שמעיד לפסול קו"ח אם יאמר שפסול מדאורייתא לא יהי' נאמן ואם יאמר לפסול מדרבנן יהי' נאמן אתמהה: י) אך נראה עפ"י דברי הר"ן ריש ב"מ דאפי' למ"ד עד מסייע אינו פוטר משבועה מ"מ נאמן להכחיש עד המחייב שבועה, ולא שיהי' לו לעד המסייע נאמנות אלא דמשוי לסהדותא קמא כמאן דליתא. וה"נ כיון דשם אביו כותבין עפ"י עצמו העד שאומר שאין זה שמו משוי לי' לאמירת הבעל כמאן דליתא. ואף דהר"ן לא כתב כך רק משום דלשבועה לעולם חשוב כבבת אחת, אבל באשה בזה אחר זה הא אמרינן פרק האשה שלום דלא תצא מהתירה, הא מחלוקת הפוסקים בעד פסול אמר מת ואח"כ לאחר שהתירותה בא כשר ואמר לא מת דלהרמב"ם אף אם נשאת תצא, וה"נ הבעל נגד העד המכחישו, ואפי' להרמב"ן והרשב"א דאפי' בכהאי גוונא לא תנא, יש לומר הבעל שהוא בע"ד לאשה עצמה האומרת מת דמי דאף רמב"ן ורשב"א מודים דאפי' לאחר שהתירוה נאמן עד כשר להכחישה, בהא נחתינן דאין סופר ע"א נאמן בדבר שבערוה: יא) אך בסי' מ"ז סעיף ג' ע"א אומר נתקדשה וליכא דמכחיש לא תנשא לכתחילה עכ"פ [עיי"ש] ב"ש סק"ג דאף דליכא דמכחיש לא תנשא כ"ש בנ"ד שבא להעמידה בחזקתה ראשונה שנאמן עכ"פ שלא תנשא לכתחילה, מיהו זה ודאי בעד כשר דווקא דאף בממון קם לשבועה על כן גם בדבר שבערוה נאמן שלכתחילה לא תנשא, וכן כתב רש"י קידושין (ס"תי בסוגיא דהמקדש בע"א דמ"ר חוששין לקידושין משום