אבני נזר אבן העזר שלח

אז שוטה הוא, משא"כ במגרש שיחול אח"כ הא חשבינן מעשיו בשעת נתינה ואז פיקח הי', ועוד קשה קושיית הרשב"א ממעת שאני בעולם: ט) אך להרמב"ם דבשניהם מה"ת הוי גט ואף שנחשב מעשיו בשעה שעושה השליח ואז שוטה חשבינן לי' כאלו עשה בדעת כמו שהשליח עושה בדעת רק משום גזירה שיאמרו כיון שחלות הגט בשעה שהוא שוטה מוכח ששוטה יכול לגרש, אבל במעת שאני בעולם שברגע אחרון אי אפשר לו לדבר, ואם הי' מדבר הי' נחשב גם אז פיקח וליכא גזירה וכשר גם לכתחילה כסברת ר"י הזקן: י) ולענין הלכה הנה הפר"ח דעתו לפסוק כהרמב"ם נגד הטור מחמת הראיות שכתב, אך מחמת שגם הריא"ז פוסק כטור ואינהו רוב, על כן פסק דהוי ספק מגורשת, ואנו שזכינו לדברי ר"י הזקן הוי תרי נגד תרי ושוב הלכה כהרמב"ם מחמת הראיות שהביא, וגם מחמת הראי' שהבאנו מירושלמי [ואמנם שבתורת גיטין כתב דמירושלמי משמע דמדאורייתא מדאוסר בקרבן ובתרומה, ולא ידענא, דיש לומר גם הם מדרבנן שיאמרו שוטה מפריש קרבן ותורם] ואף שהפר"ח כתב שגם מתשו' הרא"ש משמע דמדאורייתא מדכתב אינו גט וזקוקה ליבם, לדידי אין זה דיוק, דעל כרחין אינו בטל בוודאי דלמא תונבא נקט לי' ועל כרחין לאו בדווקא נקט ומשום דלדידן לא מייבמין, ואולי גם במדינתו הי' נוהגין כן עפ"י שיטת ר"ח שפסק כאבא שאול, וכן טעם שני שכתב הרא"ש שם משום חתם סופר ועד הוא רק להצריך חליצה: יא) העולה מזה דלדידן שנתגלה לנו תוס' מהר"י הזקן יש לנו לפסוק כוותייהו, וכיון שיש כאן עוד ספיקות שמא תונבא, ושמא לא הי' אז בשעת שינה דעתו משובשת יש להתיר במקום עיגון: יב) וראיתו למעכ"ת כתב ג"כ להתיר מחמת הספיקות, אך על היסוד דהסוברים מדאורייתא רק בשעת נתינה אבל לא בשעת כתיבה, לא משמע כן בטור שכתב ואם כתבוהו ונתנוהו בחליו אינו גט, ואי רק משום נתינה אפי' כתבוהו כשהוא שפוי ונתנוהו בחליו אינו גט, ולמה הזכיר כתיבה כלל, ובוודאי כוונת הטור ואם כתבוהו או נתנוהו בחליו והאי ויו ואו המחלקת וכן כתב הפרישה בפשיטות: יג) אך טעם הדבר למה פסול מדאורייתא בשעת כתיבה להסוברים דלא בעי שליחות בכתיבה, משום שדעתו שמתחילה אינו מועיל לשעת שטותו, וכמו שמדמה ירושלמי במגרש לאחר שלשים ונעשה קורדייקוס בתוך שלשים שדעתו ראשונה אינו מועלת לאחר שנעשה שוטה, וכן בקרבנות כה"ג שם בירושלמי אף דכהני שלוחי דרחמנא, והא דמעת שאני בעולם ישבוהו הט"ז והקרבן נתנאל שהכוונה מעת שאני בדעתי ויכולני לגרש אך לדעת הרמב"ם כתבתי שאדרבא למד מירושלמי שהכל מדרבנן]: יד) אך דעת הסוברים לפי גמרא דידן דווקא בשעת כתיבה פסול ולא בשעת נתינה צ"ע טובא דיציבא בארעא כו' וגם טעם הפנ"י אזיל לי' כמו שהקשה בתורת גיטין שהרי ראוי לנתינה על ידי השליח: טו) ונראה ליישב לדעת רא"ש בשם ר"י דבעינן שליחות בכתיבה, דהנה ענין שליחות מצינו בלשון נתינת רשות בתרומות פרק א' משנה א' נכרי שתרם את של ישראל אפי' "ברשות" וכו' וכן בפ"ג מ"ד אבל "הרשה" את בן ביתו וכו', וכן בנדרים (ל"ו) באומר כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום וכן בקידושין (ע"ט.) וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה, וכל זה במידי דהקנאה אבל במידי דמצוה שנצטוה שיעשה הוא מה יועיל הרשאתו לאחר ולא בדעתו הדבר תלוי רק בדעת המצוה, על כרחין לומר שלוחו של אדם כמותו שנחשב שעשה הוא, אבל כל הרוצה שמטעם הרשאה לא יועיל, וכן משמע בנדרים (ל"ה:) גבי הני כהני שלוחי דידן נינהו או שלוחי דרחמנא למאי נ"מ למודר הנאה אי שלוחי דידן אסור, וקשה הא יכול לומר כל הרוצה יבוא ויקריב דכהאי גוונא חשוב שליחות בתרומה ואעפי"כ מותר במודר הנאה כמבואר בסוגיא שם, אלא ודאי הקרבה מידי דמצוה לא מהני הרשאה: טז) נבוא לנ"ד, לדעת המצריכים שליחות בכתיבה יש לומר דכתיבה דלאו מידי דהקנאה דומה למצוה דלא מהני בי' הרשאה רק משום שנחשב שעשה המשלח, ועל כן כשהי' שוטה בשעת כתיבה מעשה שוטה לשמה לאו כלום. אבל נתינה גירושין מידי דהקנאה ומהני בי' הרשאה ונחשב מעשה השליח לא איכפת לן במה שהמשלח שוטה, מ"מ לדינא יש להתיר לפמ"ש דהלכה כהרמב"ם דמדרבנן ואף את"ל דהוי ספיקא דדינא כמו שתפס הפר"ח הו"ל כמה ספיקות בדאורייתא ובציר חד בדרבנן, ודומה להא דר' אושעיא פסחים (ט'), ואם יסכים עוד אחד מן הרבנים המפורסמים בהוראה אני נמנה עמכם להתיר: הק' אברהם. סימן ר ב"ה יום ב' נח תרס"ו לפ"ק פה האכששאב יע"א. להרב דשדה חדש בארץ רוסיא. שאלה באיש אחד מפלך בעסראביע שהלך לעה"א להמלחמה ונתן גט פטורין לאשתו על תנאי באם שלא יבא עד כ"א תשרי דשנת תרס"ו אזי יהי' חל הגט למפרע מזמן שנתן לה, ועתה נשאר חי רק שאנשי יאפאהן לקחו אותו בשבי' ואי אפשר לו לבוא לזמן הנ"ל והוא כהן, ע"כ כתב אגרת מכתב לאשתו שתבוא להרב לבטל הגט ולקרוע אותו, והשאלה אם יש להתירה לבעלה הכהן ודעת השואל להתירה מטעם כי שבי' הוא אונס דשכיח ולא שכיח. ובכל מקום אונס כזה יש בו טענת אונס, רק דבגיטין אין אונס בגיטין והוא משום אפקעינהו, וא"כ מדאורייתא מותרת לכהן, רק יש איסור דרבנן ובאיסור דרבנן יש לסמוך על דעת הבעל העיטור דמועיל ביטול אף על גט על תנאי עם מעכשיו כל זמן שלא נתקיים התנאי: תשובה א) גט זה כשר בלי פקפוק ואין שום צד היתר לבעלה הכהן, האחד דשבי' זו שנשבה ליאפאנים היא שכיח ושכיח, שכך נשבו כמה וכמה אלפים בידם, וכן להיפוך מחיל היאפאנים לרוסיא וכך דרך המלחמה, ולא