אבני נזר אבן העזר שלז

כלל, וממכילתא דויאמר יתרו אל משה בכתב שלח לו וודאי סייעתא לרמב"ן, והיינו שיתרו לא הי' עם משה במקום אחד שרצה להודיעו קודם בואו אליו שבא, ואי אפשר בדיבור כתיבתו זהו דיבורו, וכיון שמתוספתא אין סתירה וממכילתא יש סייעתא יש בזה סעד גדול לסמוך עליו במקום עיגון: יב) ולדינא על ידי כת"י לבד וודאי אין להתיר, וגם ע"י צירוף שכתבתי בתשובתי הקודמת להתיר ע"י ספק ספיקא לבי מהסס דרמב"ן שהתיר בכתב וגם התוס' מועטים מהפוסלים ובספק ספיקא בעינן שיהי' הספיקות שקולים, ואף שהרמב"ם התיר באלם אם כתב בידו כתבו ותנו גט לאשתי דקדק בספר מכתב מאלי' מלשון כתב "בידו" דהיינו שכתב בפני השלוחים והביא שכן דעת ריא"ז, אך כמדומה לי שפשט המנהג בזה להתיר וגם אני התרתי כן, ובספר בית ישראל בדבר הגט מסטאשיב נלמוד קולות בדין זה, אולם נאבד ממני ספר הזה, בק"ק ווארשא ודאי נקל להשיגו אם ישיגנו ימחול לשולחו לי על איזה ימים: דברי הדו"ש וש"ת מברכו בחג שמח הק' אברהם. סימן קצט ב"ה יום ה' י"ד למטמונים תרס"ה לפ"ק פה סאכטשאב. כבוד הרב הגדול חריף ובקי כש"ת מו"ה דוב מנחם נ"י האבד"ק זעמבראוו. דבר השכיב מרע שהוצרך ליתן גט לאשתו שלא תצטרך חליצה מאחיו שאינו ידוע היכן הוא, אך לפעמים לא הי' שפוי בדעתו ולא הי' אפשר לכתוב כל הגט כשהוא שפוי בדעתו, ונתיישב כת"ר לכתוב הגט כשהוא ישן וספק שמא שפוי בדעתו: תשובה א) הנה דעת הרמב"ם בפרק ב' מהלכות גירושין הלכה ט"ו דאם עשה שליח בעודו פיקח ואח"כ נעשה קורדייקוס וכתבו ונתנו כשהוא קורדייקוס אין פסולו אלא מדרבנן, אך בשוטה גמור דעת המחבר בש"ע סי' קכ"א סעיף ב' דאף לרמב"ם בטל מן התורה, אך כל האחרונים חולקים דלהרמב"ם הואיל ועשה שליח כשהוא פיקח הגט כשר מה"ת אפי' כתבו ונתנו כשנשתטה: ב) והנה בתוס' ר"י הזקן קידושין (ע"ח:) מפורש דאפי' בנשתטה אין פסולו אלא מדרבנן שלא יאמרו שוטה מגרש ואפי' ציוה לגרש כשהוא שוטה יאמרו שגיטו גט, ועל כן העלה בחולה, המדבר ועושה שליח ונתנו כשהוא גוסס כשר, דבזה אין לגזור אם נכשיר בנתנו כשהוא גוסס יכשירו כשעשה שליח כשהוא גוסס, דממ"נ אם ידבר ויעשה שליח כשהוא גוסס באמת יוכשר כיון שמדבר, ועל כן מיישב הא דהי' צלוב ורמז כו' יעיי"ש היטב בש"ס דפוס ווילנא: ג) ולפי זה צ"ל דהא דמקשה הש"ס גיטין (ע':) משחט בו שנים ורמז כו' דהוה ס"ל למקשן דצריך בדיקה, ויען מסתמא מתנוונה והולך ובשעת נתינה לא בדקוהו שפיר איכא גזירה שמא יעשה שליח בלא בדיקה, ומשני הכא דעתי' צלותא הוא, פירוש וא"צ בדיקה בשעה שרימז, ועל כן אף אם נשתבש אחר כך הא ליכא גזירה וכשר: ד) אך מקום מוצאו של הרמב"ם שאין פסול שוטה בשעת כתיבה וחתימה שבשעת מינוי שליחות הי' פיקח, אלא מדרבנן, נראה לי שראייתו מירושלמי ריש מי שאחזו בנתן גט שיחול לאחר שלשים ובתוך שלשים נעשה קורדייקוס תלוי בפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש, בדף הנ"ל באמר כתבו ותנו ואח"כ אחזו קורדייקוס דר"ל אמר כותבין ונותנין לאלתר ור"י אמר אין כותבין אלא לכשישתפה], וקשה דמה דמיון זה לזה הא טעמא דפוסל כמו שפירש"י משום דשוטה אינו מגרש, והיינו דשלוחו של אדם כמותו נחשב כאלו משלחו עשה ומשלחו שוטה, והתינח בשליחות דחשוב המשלח עושה בשעה שהשליח עושה, מה שאין כן במגרש לאחר שלשים דבסוף שלשים אין כאן שום מעשה והמעשה בתחילת שלשים ואז פיקח הי': ה) ותדע דהכי הוא דבשליחות נחשב מעשה המשלח בסוף ובעושה שיחול לאחר שלשים חשוב מעשיו בתחילה, שהרי לענין שבת כשאומר לגוי מערב שבת שיעשה בשבת אסור משום שהגוי שלוחו וכמו שפירש"י שבת (קנ"ג. ד"ה מאי טעמא) מאי טעמא שרי לי' רבנן ליתן כיסו לנכרי והרי הוא שלוחו לישאנו בשבת ואף שנותן לו כיסו מבעוד יום אסור משום שליחות דלחומרא יש שליחות לנכרי, וכמו שביאר הרב ז"ל מלאדי בש"ע שלו סי' רמ"ג, ואלו התורם מערב שבת שיחול בשבת מותר לכתחילה כדמשמע בעירובין (ל"ו) בלגין וביבמות (צ"ג.) בדר' ינאי, אלמא דבשליחות חשבינן מעשה המשלח בשבת בשעה שעושה השליח שליחותו, ואלו העושה מערב שבת שיחול בשבת חשבינן מעשיו מערב שבת בשעה שתרם: ו) ולכאורה יש לומר שגם בשליחות חשבינן מעשה המשלח בשעה שעשאו שליח, ומ"מ אסור אף כשעשאו שליח מערב שבת, שהרי על כל העושין מלאכה מע"ש והמלאכה נעשית בשבת הקשה הנמק"י ב"ק פרק ג' שיהי' אסור שהרי מכוחו נעשית בשבת המלאכה, ותירץ משום דחשבינן שבאותה שעה נעשה הכל, אבל בעשה שליח אי אפשר לומר שבאותה שעה שעשהו שליח נעשה הכל שהרי מחוסר מעשה השליח ואיך נוכל לומר שכבר נעשה בשעה שמינה אותו שליח (ועיין חת"ס חלק יור"ד סי' ש"כ] ולעולם גם בשליחות חשוב כאלו עשה בשעה שמינהו לשליח: ז) אך יש סתירה לזה מרמב"ן יבמות (צ"ג) בדר' ינאי שפירש שהפריש מערב שבת שבשעה שיבואו הפירות לידו בשבת יקיפם זה אצל זה בכדי שיהי' הרמה מן המוקף, ואז יחול ההפרשה שהפריש מע"ש, והתם ג"כ איך אפשר שנחשב בשעת הפרשה נעשה הכל, שהרי מחוסר הקפה ומ"מ מותר, וא"כ מדעשהו שליח מערב שבת מוכח דבשליחות חשבינן מעשה המשלח בשעה שעושה שליח שליחותו: ח) וא"כ איך מדמה הירושלמי להדדי הא בשליחות חשבינן מעשה המשלח בשעה שעושה שליח