אבני נזר אבן העזר שי

הבא להחמיר בדרבנן עליו הראי', מ"מ הבא לחדש קולא ודאי עליו הראי': ח) ועוד ראי' מתוס' יבמות (ק"ז:) בד"ה מכשירין בשנים ה"ה אפי' בחד אלא שצריך לעדות שמיאנה, הרי דאף להפקיע קידושי דרבנן צריך שנים: הדוש"ת הק' אברהם. סימן קפג ב"ה יום ד' בהעלותך תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב. לכבוד אהובי הרב הגדול חו"ב כש"ת מו"ה יוסף נ"י האבד"ק סראצק. דבר הגט שנמחקו אותיות מקצת תיבות, היינו שבתיבות ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין נמחקו אותיות עד שנתבטלו התיבות רק שספר נשאר שלם ושבוקין נשאר שלם, ורצון מעלתו להכשיר יען הוא מן הטופס, ואף שודין הוא מן התורף ממילא גם תיבות ספר תרוכין הם מן התורף, (ודעת תשו' הרשב"א בסי' תקצ"ח הוא דעת יחידית, ועי' תוס' ב"ב (קס"ב.) ובהג"א שם ובב"י סי' ק"ל בשם הרשב"ץ], מ"מ כיון שנשאר תיבות ספר שבוקין, השאר נחשב כמו טופס: תשובה א) לא נראה לי כלל כי איך נעשה קריאה ומשמעות חדש שלא הי' בשעת כתיבת הגט כי שבוקין לא הי' מצטרף בשעת כתיבת הגט לספר רק לאגרת, ואיך נצרפנו עתה עם ספר: ב) אך אף אם נשאר על ד"מ תיבות ספר תרוכין לבד או אגרת שבוקין לבד, מ"מ הי' מקום לחוש עפמ"ש הרשב"א בתשו' סי' אלף רל"ג דאת"ל המקדש במחובר אינה מקודשת, המקדש במחובר ובתלוש נמי אינה מקודשת יעיי"ש, ה"נ כיון שעשיית שליח להולכה הי' לגרשה בגט שיש בו ספר תרוכין וגם אגרת שבוקין ושניהם מתורף הגט, ונשאר רק אחד מהם לא יועיל כיון שכוונת המגרש הי' בשניהם: ג) אך יש לחלק דשאני התם שאין רצונה להתקדש רק בשניהם, אבל בנ"ד מה נ"מ לבעל אם יגרשנה בשניהם או באחד מהם, ויש לדמותו למתניתין דרפ"ב דביצה גבי עירוב תבשילין ואם שייר ממנו כל שהו סומך עליו לשבת ובגמ' כל שהו כזית כתחילתם] הנה דאף בשעה שהניח ואמר בדין יהא שרי לבשולי כוון לשיעור גדול, מ"מ גם השיעור קטן לבד מתיר, ואף שאין זה ראי' גמורה שאם הקילו בע"ת דרבנן מנ"ל להקל באיסור אשת איש החמור, מ"מ הדבר נוטה להתיר: ד) גם יש לומר כיון שגילה דעתו לגרשה, שוב מועיל מטעם זכי' וכמ"ש הרא"ש פרק האומר התקבל סי' כ', ואף שהר"ן ר"פ הנ"ל סוף ד"ה לפיכך סובר דאף שמינתה שליח בפירוש אינו מועיל מדין זכי' דלענין זכי' חיישינן לחזרה, מ"מ בנידון דידן י"ל דגם בעצמותו חשוב זכי' מאחר שיש לו אשה אחרת, ואי זכי' שלא יעבור בחרגמ"ה בכל יום וכמ"ש גם מעלתו לענין תיקון שלא מדעת הבעל, אך לדעתי לענין תיקון לא יועיל זכי' כמ"ש הרא"ש שם דלענין שליח כתיבה אינו מועיל זכי', וטעם יבואר לפנינו בעז"ה, אך לענין הנתינה כל שנשתייר מקצת שבו מפורש ענין הגירושין אף שנמחק ג"כ מה שמורה ענין הגירושין כשר, וכל זה כדי להתלמד במקום אחר, אך בנ"ד היא בכלל התורף כנ"ל בתחילת דברינו ולכאורה אין לו תקנה: ה) אך אפשר להתיר עפ"י דברי תשו' הרא"ש כלל ל"ה סי' ד' דאף לר' יהודה דבעי ודין, מ"מ אין צריך לכתוב ודין לשמה כיון שאינו רק משום הוכחה שבגט זה מגרשה, וע"כ הכותב טופסי גיטין א"צ לשייר מקום ודין, יעיי"ש, ודלא כהר"ן נדרים (ה.) והגט פשוט סי' קכ"ו ס"ק. ל"ט פסק ג"כ כתשו' הרא"ש הנ"ל ודלא כהר"ן עיי"ש, ולפי זה י"ל דה"נ סגי בשכותב הסופר אח"כ, הגם כי חילוק גדול יש דהתם כיון שהבעל ציוה לכתוב הרי את מותרת בגט זה שכתוב בו ודין, ועוד שנותן גט זה שכתוב בו ודין הרי מוכח שבגט זה מגרשה, אבל בנ"ד שאין כאן מעשה מן הבעל אחר כתיבת הסופר שלא מדעתו ועדיין אינו מוכח שבגט זה מגרשה, דמה לנו בגילוי דעת הסופר, אך י"ל דשוב כשר מטעם זכות לבעל, מאחר שיש לו אשה אחרת וכנ"ל, הגם דלכתיבת הגט לא מהני משום זכות כמ"ש הרא"ש הנ"ל, אך טעם דברי הרא"ש כתבתי בתשו' אחרת [והוא בסי' ] משום דבעל יכול לומר אח"כ לא בעינא לזכי' ולא חשוב מבורר לשמה, דשמא יאמר אח"כ לא בעינא לזכי', וכעין שכתבו התוס' [ ] דלא מהני ברירה לענין לשמה דבעינן מבורר בשעת כתיבה, וכבר כתב הר"ן במזכה ע"י אחר שדה לחבירו וקודם שנודע למקבל צמחו הפירות, הפירות לנותן, כיון שעדיין אינו מבורר וכיון שאינו מבורר הפירות עדיין להנותן, הנה דלא חשוב מבורר, וכיון דלא חשוב מבורר לא חשיב לשמה, אבל ודין לשיטת הרא"ש דלא בעי לשמה שוב מועיל מטעם זכי', ויש עוד לעשות סניף להתיר עפ"י תשו' הרשב"א הנ"ל, אך עיקר ההיתר הוא מטעם זכי' ו) ועל כן נ"ל שלא יתן הגט גם קודם התיקון, דיש לחוש לענין חדר"ג דרבנן הולכין אחר המיקל דספק כרבנן דלא בעי ודין, ואף המחמירים הוא רק מספק דלא איפשטא בגמ', ובדרבנן הולכין להקל, ושוב לא הוי זכי' מטעם שיש לו אשה אחרת, רק משום שהמינוי שליחות שמתחילה יהי' גילוי דעת עכשיו, והרי הר"ן ריש התקבל חולק על זה, ע"כ נראה לי לתקן ואח"כ ליתן: ז) ולענין מה דחשש מעלתו משום נכתב ע"י שנים דפסל בחלקת מחוקק משום דכתיב וכתב בלשון יחיד, אין בזה חשש, דכמו שאין חוששין לפסול שלא לשמה כמו כן לא נחוש בכתב שני קצת הטופס, ובעיקר פסול הח"מ בשנים משום דכתיב וכתב, הנה הפר"ח דחה אותו בשתי ידים שאין לחוש לדבריו אף לכתחילה, ותמה עליו דהא לר"מ עידי חתימה כרתי, והפירוש וכתב לדידי' היינו חתימת והיא בשנים, וכי תימא משום דלא אפשר ביחיד