אבני נזר אבן העזר שה

כבודו, וע"י השני דברים יש להתיר, כי עיקר הדיעה שסובר שמינוי השליחות והסופר שלא בפניהם לא מהני הוא הרמב"ן ז"ל, והוא סובר דבכתב ידו מהני, אך הגם דהכתב מהב"ד צריך קיום ובטח לא יהי' במחניכם מי שיקיים חתימתם , אך כיון דהקיום הוא רק מדרבנן, נוכל לסמוך על דעת הסוברים דכתב ידו מהני, אך אם אולי לא ירצו העדים ליסע למקום שיש שם ב"ד, יאמר הבעל בפני שלשה, וביום, דליהוי להו תורת ב"ד, והם יכתבו לכבודו את הדיבורים אשר דיבר לפניהם, כי אם יהי' רק שנים ויכתבו, אז יהי' עדות מפי כתבם, אך היותר טוב שיסעו למקום שיש שם ב"ד ויעידו בפניהם והם יכתבו עדותם: ב) אך מה שכתב כבודו כי איש אחד הפחיד אותו שאם לא יגרש ימסור אותו להממשלה, בזה יש חשש גדול שלא יהי' גט מעושה, כי לדעת רוב הפוסקים הפחדה וגיזום הוי אונס אף שלא עשה לו מאומה, עיין ספר מכתב מאלי' שער ז' סי' ת"י וכנה"ג אהע"ז סי' קל"ד בהגהת ב"י ס"ק ס"ד, הגם שגט מעושה בישראל כשר, אך זה דווקא בב"ד כמבואר בגיטין (פ"ח.) דמקשה מהא דלפניהם ולא לפני הדיוטות, ומשני אנן שליחותייהו קעבדינן, מוכח דעישוי שלא בב"ד פסול, ואף שהוא כדין, שהרי עפ"י דין הוא מחוייב לגרשה, ובתוס' ב"ב (מ"ח) כתבו דעפ"י דין הוא כמכר ותלוה וזבין זביני' זבינא, אך התוס' שם בד"ה דבר תורה תירצו דכיון שע"י עכו"ם ניתנו הוי שלא כדין, היינו כיון דהעישוי היא שלא כדין, וא"כ ה"נ ביחיד כיון שעפ"י דין אין יחיד יכול לכוף הוי עישוי שלא כדין: ג) אך דברי התוס' צריכין ביאור, דאף דהעישוי היא שלא כדין, הא הנתינה היא כדין דמן הדין הוא מחוייב ליתן לה גט, אך נראה הפירוש בתוס' דמיירי שהיא מסרתו בידי עכו"ם, וכיון שהיא עשתה שלא כדין, הוא מותר ג"כ לעשות עמה שלא כדין, ואינו מחוייב מן הדין לגרש, משא"כ הכא בנ"ד שהיא לא עשתה מאומה, רק שאחר מפחידו חשיב שפיר כדין וגמר ומגרש וכשר אף ביחיד כמו תלוה וזבין: ד) אך מפני סברא כזאת לא נוכל להתיר דבר שנוגע לאיסור אשת איש החמור, גם חוץ החשש דגט מעושה יש עוד חשש, דניחוש שמא יבטל הגט או ימסור מודעא, דבשלמא כשנותן מדעתו לא חיישינן לזה, דמהיכי תיתי לומר שהוא חוזר ממה שעשה מדעתו, אבל כשהוא נותן מחמת פחד שפיר יש לחוש לביטול הגט ולמסירת מודעא ע"כ מוכרת האיש שהפחיד אותו לאמור לו שהוא מניחו, ואף אם לא יגרש לא ימסור אותו להממשלה, ואם ירצה לגרש הרי טוב, ואם לאו אזי יכתוב לי פעם שנית ואתיישב עוד בדבר אם להתיר במקום עיגון: הק' אברהם. מסודר בדפוס של ר' העניך פאלמאן. בפיעטרקוב. סימן קעט ב"ה יום ב' תשא תרנ"ז לפ"ק פה סאכטשאב. לכבוד אהובי ש"ב הרב המאוה"ג החריף הבקי שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה שבתי נ"י הכהן אבדק"ק פינטשוב. בדבר הגט שנמצא שינוי בשם אבי המתגרשת שעלייתו לתורה וחתימתו הי' ארי' צבי ובפניו הי' קוראין אותו ליבוש ושלא בפניו ליבוש העשקא, ובגט נכתב ארי' צבי דמתקרי ליבוש הירש, [שהי' קוראין אותו כך לתורה ושכך הי' חתימתו אינו מפורש בשאלה אך בתשובת מעלתו כתוב כן, ואני משיב אם הוא כן]: תשובה א) תחילה נחקור אם יש חשש בשינוי שם אבי' אף לפסול תורה, והנה בתשו' הרא"ש פוסל שינוי שם אביו משום הרואים שיאמרו שאינה מגורשת ששם אביו של בעלה אינו כך, ובתשו' רעק"א הובא תשובה מבית מאיר שסובר שזה פסול תורה יען שמשמעות הגט שאין זה בעלה, ודווקא בחשש ערעור הוא דהוי דרבנן, ובתשו' רע"ק משיג עליו מרא"ש פרק השולח בהי' לו שני שמות אחד במקום כתיבה ואחד במקום נתינה דצריך לכתוב שניהם מפני הרואים ומ"מ אינו אלא מדרבנן עיי"ש, ולדידי משום הא לא אריא, דהתם בכותב שם מקום נתינה עכ"פ במקום נתינה מבורר שזה בעלה, וכן בכותב שם מקום כתיבה עכ"פ במקום כתיבה מבורר שזה בעלה ואף בני מקום נתינה כשיחקרו במקום כתיבה יתוודע להם שזה בעלה ומה שנדמה להם שאינו בעלה היא מחמת טעות שאינם יודעים שם מקום כתיבה, משא"כ בשינה שם דירה או שם אביו: ב) והנה פרטי צדדי התירי אשה הזאת, אחד מ"ש מעלתו דאפשר שם העריסה הי' הירש ונשתקע לא חשוב משום שם צבי ושם העשקא, אינו טענה, דוודאי אם לא הי' נקרא העשקא יש לומר כל צבי קורין אותו הירש, ע"כ לא חשוב נשתקע, אבל זה שקורין אותו העשקא מהיכי תיתי שיש לו עוד שם אחר הירש, גם שם העשקא אינו מורה כלל שיש לו שם הירש מאחר שקורין אותו לתורה וחותם בשם צבי, וזה פשוט, ועוד מהיכי תיתי לומר שמעריסה הי' קורין אותו בשם הירש, ופשוט שמעריסה קורין בשם הקודש לבד וקצת שקורין חסר תיבה] איך יקראו אותו הבריות סתם, ודאי כינו שמו העשקא כמו שנקרא עתה ומהיכי תיתי לחוש שנשתנה הענין: ג) גם מה שדימה שמי שהי' שמו נפתלי ומחמת חולי נשתנה שמו נח נפתלי ונכתב במקום שידוע שינוי שמו וכתבו נח נפתלי ונשלח למקום אחר שלא ידעו, ודעת רב אחד שאם קיבלה הגט במקום שלא נודע שמם כלל כשר (והפנ"י חולק עליו] וה"נ באמעריקע לא נודע כלל ששם אבי' העשקא, אינו דמיון כלל, דהתם באמת שמו נח נפתלי וכדין נכתב רק מצד גריעותא דמקום נתינה לזאת דעת הרב הזה כיון שאין כאן שם מקום נתינה ששם לא היו יודעים כלל שמו שוב