אבני נזר אבן העזר שב

לנו לחוש שתסע אחר כך למקום דירתו. ע"כ אין חשש גם מצד זה: ח) עוד יש לנו לומר שכל שנכתב שם שיש לו באותו מקום אין חשש לעז אף אם נכתב שם אחר שאין יודעין בו שהרי לכתחילה פורטין כל השמות שיש להם בכל המקומות, ואם אין יודעין במקום כתיבה ובמקום נתינה שיש להם שמות אחרים נאמר שיהי' לעז אלא ע"כ כיון שנכתב שם שיודעין בו ג"כ ליכא לעז: ט) הנה כתבנו כמה, טעמים להכשיר הגט שתנשא בו לכתחילה אף אם הי' הבעל בחיים חיותו, ובנ"ד שהבעל מת אך שלא הניח בנים, יש לנו היתר אחר מלבד הנ"ל, דהנה יסוד החשש משום הקדמת המאוחר כתב בגט פשוט שהגט פסול, ופסול היינו מדרבנן כמ"ש הרמב"ם, גם המחבר דקדק בלשון בין פסול לבטל ואינו גט, או חשש לעז מצד מקום דירת הבעל והוא ג"כ דרבנן כמ"ש התוס' (כ') ועיין פנ"י שם ובפרק השולח (ל"ד:) וכיון שכל החשש לפסול דרבנן ולא נתבאר בפוסקים בגט פסול מדרבנן ומת בלא בנים אם תצטרך חליצה, ובס' קע"ג סעיף ט"ו הי' לאחיו באשתו ספק גירושין ומת חולצת ולא מתייבמת ובפסול דרבנן לא ראיתי כעת שידברו בו, אך את זה ראיתי ברא"ש פרק בית שמאי סי' ה' ביתומה בחיי האב שהחזירה ומת שהיא גרושת אחיו מה"ת ונשואה דרבנן ומת תמה הרא"ש למה חולצת הואיל וערוה היא מה"ת, ותירץ משום דאיכא מאן דלא ידע בגירושין ואתי למישרי יבמה לשוק, וה"נ בנ"ד שגרושת אחיו מה"ת אף אם הגט פסול מדרבנן היא ערוה מה"ת ופטורה מן החליצה [ועיין מ"ש בזה להרה"ג מקונצק שליט"א בסי' ובסי' ]: י) הגם שיש לנו לומר דכשם שחששו ללעז שיאמרו דאין הגט מבעלה ואשת איש נשאת בלא גט כמו כן יש לחוש ללעז שיאמרו יבמה נשאת לשוק בלא חליצה, וכבר אמרו בש"ס ריש האשה בתרא מכדי א"א דאורייתא ויבמה דאורייתא מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת, אך רש"י ז"ל פירש שם דזה דווקא בספק אבל בהרחקה שפיר מחלקינן בין איסור לאו לאיסור כרת, ויש לומר דלעז נדמה להרחקה ולא לספק, ועוד הוכחתי בתשובה [סי' ] דאפי' בספק לא אמרינן מה לי כו' אלא כשאנו מתירין אותה אפילו לכהונה. אבל בכעין נ"ד שההיתר מפאת הגירושין שאסורה לכהן אינו דומה לאיסור א"א ולא משום חומר האיסור אלא משום מעלת יוחסין חשש ממזרת, אבל וולד יבמה כשר אפי' לכהונה, רק, אם תנשא היבמה לכהן שהוולד ממנו, מביאה שני' ואילך חלל כמ"ש הרמב"ם פי"ט מהלכות איסורי ביאה הלכה ה' ואיכא גם ביבמה מעלת יוחסין, אבל בגרושה שלא תנשא לכהן והוולד כשר לכהונה כמו מכהן מביאה ראשונה ליכא מעלת יוחסין ולא מחמרינן אפי' בספק, והרי לא מצינו שחששו רק בלעז ממזרות לא בכעין נ"ד דליכא לעז ממזרות ולא חללות: מכל הני טעמי אני מסכים להתיר אשה ההיא מכבלי העיגון אם יסכים עוד גדול אחד: הק' אברהם. סימן קעו ב"ה יום ועש"ק וישב תרנ"ז פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד הרב החו"ב מו"ה נח נ"י האבד"ק בארנוב. דבר האיש שאחר איזו ירחים מנשואיו ראה שאשתו נופלת בח"נ ר"ל ואומר שקרובי' אמרו לו שזה אינו ח"נ רק צער עיבור, ובכל זאת לא קירב אלי' עוד והיתה מעוברת, ואחר לידתה שראה שעדיין בעלת ח"נ נפרד ממנה לגמרי אפי' בחדר אחד וקודם לכן הי' להם שלום בעיני הבריות] והוולד הלך לעולמו והוא יושב בדד כחמש שנים, והבעל הביא עדים שקודם נשואין הי' בעלת ח"נ אך שלא נודע מחמת שהיתה דרה בכפר מקום שאין בני אדם מצויים ועכשיו אין לה ווסת לנכפתה ונופלת בשווקים, ועתה הבעל רוצה לגרשה והיא איננה רוצה לקבל הגט בשום אופן: תשובה א) הנה בתשו' הרא"ש רמ"ב דנכפה הוא מן המומין הגדולים מאד שכופין אותו להוציא אפי' למה דקי"ל כחכמים דרשב"ג וכ"ש שכופין אותה לקבל הגט, שלא תיקן ר"ג לאלם כח האשה מכח האיש והובא בש"ע סוף סי' קי"ז, ובח"מ כתב דלמה שהובא בסי' קנ"ד דעת רבינו יואל דנכפה לא הוי מום גדול לכפותו לגרש ממילא גם אותה אין כופין: ב) אבל הב"ש כתב דאפי' למ"ד לקמן סי' קנ"ד נכפה אין כופין היינו בדידי' דאשה ניחא לה בכל דהו, אבל בדידה דהוי מום כופין אותה, ותמוה לי שהרי רבינו יואל הוכיח מדלא מנה נכפה באיש בין המומין [היינו הגדולים דקטנים לא נמנו] ש"מ באיש לא הוי מום, היינו שאינו מום גדול שיכפו אותו ולא הוי רק מום קטן דבדידה הוי מום ולא באיש, וכיון דחשוב רק מום קטן, הלא כתב רמ"א דבמומין קטנים אין כופין אותה, וכן משמע שם בתשו' הרא"ש דבמום קטן אין כופין אותה עיי"ש בתשובה שאחר זה שכתב דלא קיי"ל כרבינו יואל דנכפה לא הוי מום באיש, מבואר דלמ"ד דלא הוי מום באיש גם לדידה אין כופין, שו"ר בהפלאה שהשיג כן על הב"ש: ג) מ"מ נ"ל לדינא דברי ב"ש נכונים, דהנה קשה לי עוד על הב"ש סי' קנ"ד שכתב שאם הי' בו מומין קטנים תחילה ולא ידעה הוי מקח טעות, וקשה מדברי רבינו יואל שבמרדכי בהא דנכפה הוי מום באשה דמ"מ באיש אין להחשיבו מום דאיתתא בכל דהו ניחא לה, והא דבאשה הוי מום היינו בהי' בה קודם ולא ידע, דע"ז איתא בש"ס דהוי מום והוי מקח טעות, משמע דכוותה באיש בהי' בו ולא ידעה לא הוי מקח טעות, וכן משמע בשטמ"ק דבמתני' דהאיש שנולדו בו מומין אין כופין אותו להוציא, כתב הטעם משום דאנן סהדי דאשה ניחא לה בכל דהו דאיש קפיד אמומין כו' אבל אשה לא קפדה אמומין עכ"ל, ממילא מטעם זה לא הוי מקח טעות, והרי הא דאיש קפיד אמומין לא מצינו בגמ' לענין מקח טעות, נשמע דאשה דלא קפדה לא הוי מקח טעות וקשה אב"ש: