אבני נזר אבן העזר רסא

סימן קנג שנית להרה"ג הנ"ל בענין הנ"ל. א) ביאור הדברים הנ"ל, היכי דבשעה שנשאת היתה ג"כ עתים חלומה ועתים שוטה מותר לגרשה ולית בה משום גרירה, דהנה להבין דעת קדושים תקנת רבותינו, וכבוד חכמים חקור דבר למה חששו לתקנת האשה שלא ינהגו בה מנהג הפקר, ולא חששו לתקנת הבעל שאין אדם דר עם נחש בכפיפה, וא"ת שיכול לישא אחרת, הא כל כמה דאגידה בי' לא יהבי' לי' אחריתי, ומה"ט כופין לגרש מי ששהה עשר שנים ולא ילדה, וגם לאחר חרגמ"ה בזמה"ז דמבואר בכל הפוסקים דאסור, ולמה, ולדעת ראבי"ה דאין מתירין חרגמ"ה כלל, וכן דעת מהרש"ל בתשו' סי' ס"ה, ואעפי"כ אסור לגרש משום גרירה, וקשה איך לא חיישינן לתקנת הבעל ולמה יחמירו עליו לבטל פו"ר בשביל האשה וכי אומרים לאדם חטוא כדי שיזכה חבירך: ב) אשר ע"כ נראה דמאחר שהאשה כל זמן שיש לה בעל היא משומרת (אי משום איסור אשת איש שחמורה גם על הפרוצים כשיטת הה"מ, אי משום שיש לה בעל לפרנסה ולא תהי' מוכרחת להפקיר עצמה בשביל פת לחם כשיטת ת"ה] וכשמגרשה מסלק ממנה השמירה, הוא נותן מכשול לפני רבים, כמו מגלה בור מכוסה ברה"ר, והרי הוא עושה איסור בידים בגירושין, ותקלת הרבים יהי' תלויין בו, ומוטב שיבטל מפו"ר בשב ואל תעשה, מלהכשיל את הרבים: ג) הגם שלכאורה אינו דומה למגלה בור מכוסה, שהרי אין שמירתה אלא ממנו, והוא אינו מחוייב לשמרה ומותר לגרשה, והוא רק מסלק עצמו משמירתה, ואלמלא הוא לא היתה משומרת, ואין לה נזק ממנו, שהרי בלעדו אינה משומרת: ד) וכחילוק זה מצינו בתב"ש סי' ג' באוחז סכין בידו ופותח ידו והסכין נופל לא חשוב עושה מעשה, ולא הוי כמסלק דף והמים מגלגלין הגלגל שהסכין דבוקה בו ושחטה כשירה, דשאני התם שהעיכוב לא הי' מכחו רק הי' מעוכב ממקום אחר והוא עשה הפעולה שהסיר העיכוב, ובלעדו לא הי' נשחט א"כ מפעולתו נשחט [ואפי' הוא עיכב המים בדף ואח"כ הסיר עיכובו ושחטה נמי כשר, שהרי בעיכובו נתאספו המים יותר והלכה אח"כ בכח יותר והו"ל כחו] משא"כ בנידון דידן שלא עשה שום פעולה ובלעדו פשיטא שהי' נשחט מש"ה לאו כחו הוא עכ"ל, וחילוק זה ממש בנ"ד דפותח בור ומגלהו הוא מסלק המעכב שממקום אחר חשוב כמעשה דידי', משא"כ בנ"ד שמסלק רק שמירתו לא חשוב מעשה דידי': ה) אך הנה בערכין (כ':) המשכיר בית לחבירו ונתנגע אעפ"י שחלטו כהן אומר לו הרי שלך לפניך, נתצו כהן חייב להעמיד לו בית, ופירש"י דמזלי' דמשכיר הוא דנחשד על הגזל או צרת העין, וכן מבואר בתוס' שם דמפרש לה בבית זה, וע"כ הא דחייב להעמיד לו בית הוא מטעם דרש"י, הנה דמה שנעשה ע"י מזלו חשוב כעשה בידים, וכשהפילו בידים חייב להעמיד לו בית כמבואר ברמב"ם, וא"כ בנ"ד נמי דנסתחפה שדהו, ופירש"י בכל מקום מזלו גרם חשוב כעושה מעשה שעל ידו נשתטית ואח"כ מגרשה הרי הוא מכשיל: ו) ואף שא"צ ראי' לזה דכה"ג חשוב מכשיל, יש ראי' ג"כ מהא דכתב התב"ש שם במניח ידו נגד אמת המים וסותם עד שמתאספים המים יותר ואח"כ סילק ידו חשוב עושה מעשה כנ"ל, וה"נ נשתטית ע"י ואח"כ סילק השמירה חשוב עושה מעשה, ואפי' לדעת הר"ן בנדרים פרק השותפים דמפרש לה בבית סתם הר"ן הביא הגירסא מ"מ נראה שהי' לו הגירסא כמו שהוא בספרים שלנו נתצו] ומשמע דס"ל דמזלו גרם לא חשוב כבידים, מ"מ בנ"ד דשמירתו אינו בידים רק ממילא במה שהוא בעלה וכשבא לה נזק על ידו ממילא במזלו, מחוייב שתהי' נשמרת על ידו ממילא עכ"פ ולא יגרשה, ודווקא בשוכר להעמיד בית אחר בידים אינו מחוייב שהרי לא נתץ הבית בידים, אבל הוא שמחייבין אותו רק שלא יגרשנה ותהי' נשמרת על ידו ממילא, וזה שפיר מחוייב כיון שבא הנזק על ידו ממילא ודו"ק: ז) ולכאורה יש להקשות ולדחות דאימא מזל דידה גרם שנשתטית וכמו בנפל הבית דיוכל המשכיר לטעון מזל השוכר גרם, אך י"ל דבשוכר כשמזל שניהם יחד גרם, ודאי אין המשכיר חייב דיכול לומר לשוכר את אפסדת אנפשך [ודווקא בנתנגע דכתיב ובא אשר לו הבית, והוא רק בחול מי שהבית שלו] והוי שני צדדים לזכות המשכיר, שאם במזל השוכר לבד או במזל שניהם פטור מלהעמיד לו בית, משא"כ בנ"ד שהתקנה אינה לטובת האשה לבד אלא לטובת הפרוצים שלא יכשלו בה, וכשבא במזל שניהם יחד, ובמזל אחד מהם לא היתה נשתטית מחויייב לשמרה דקי"ל בשבת (צ"ג.) זה אינו יכול וזא"י חשוב כל אחד כעושה מעשה, ואפי' לר"ש דפליג מ"מ בנזקין פשיטא דכל אחד משלם מחצה עכ"פ, וא"כ חשוב כמכשיל הרבים ואף דמשום לתא דידה יכול לומר את הוא דאפסידת אנפשך] והא ודאי אין לתלות דבשביל כל אחד מהם לבד היתה נשתטית דהא מהיכי תיתי, דאם בשביל אחד נשתטית מה"ת שבשביל השני לבד ג"כ נשתטית, נמצא יש כאן שני צדדים שחשוב כעושה מעשה, ע"כ אסור לגרשה, וכה"ג חילקו התוס' לענין פרוץ כעומד ודו"ק: ח) ולכאורה יש להקשות על מ"ש דנשתטית מזלו גרם, וא"כ ה"ה מתה, דהאשה מתה בעון בעלה כדאמרינן אין אשתו של אדם מתה אלא א"כ מבקשין ממנו ממון ואין לו. הרי דאשתו מתה בעוונו, ולמה אשה שמתה אנשי' לא תנשא עוד, וקי"ל מזל גורם, ואילו איש שמתו נשיו אינו מונע מלישא, ואי באשה שמתה מזלו גרם יחשב קטלן כמו האשה שמתו אנשי' דחשיבה קטלנית: ט) אך בירורן של דברים הוא מ"ש הרא"ש בתשו' בענין מזלה גרם שפרנסת האשה מבעלה, וע"כ מזלה גרם שנגזר עלי' שתהי' עני' כל ימי' יע"ש, וע"כ זה החילוק דהבעל אינו שדה של האשה ומיתת הבעל אינו עונש על האשה בעצם שנטלו ממנה את שלה ותתכפר במיתתו. רק בזה שהוא עני' על ידי מיתת הבעל, אבל איש שמתה אשתו שנטלו ממנו מה שהוא שלו, וע"כ אם מתו נשיו הכי נאמר שבשביל שנטלו ממנו שתים יטלו ממנו עוד אחת, שעל עונש רב כזה לא הוחזק, הרי א שהוא חייב