אבני נזר אבן העזר רנב

סימן קמה שם (נ"ח.) בתוד"ה ונקה וא"ת ונוקמא כו' וי"ל כיון דבשעת השקאה יודע שבא עלי' באיסור אפילו בא עלי' שוגג לא חשוב מנוקה מעון, ואינו מובן דאדרבה כשיודע הוא מתחרט ועושה תשובה, וידוע דברי רבינו יונה בטעם חומר אשם תלוי בכסף שקלים על חטאת בת דנקא משום שחטאת נודע שחטא ועושה תשובה, והרי קי"ל חטאת אינו מתכפר בלא ידיעה מתחילה: ב) ויש לפרש דשוגג שאין ידוע לו אי אפשר שלא יבדקוה המים, שאם כן לעולם לא יהי' בירור שטהורה, דשמא חטא בשוגג ושגיאות מי יבין, אבל בנודע לו שפיר אפשר שלא יבדקוה ובאמת אם נודע לו לא ישקנה, כן יש לפרש דבריהם, מ"מ דוחק לומר בשביל שוגג יחשב אינו מנוקה מעון, דעון היינו מזיד כדאיתא ביומא (ל"ו): ג) ולפענ"ד נראה ליישב דהנה כל הפלפול הזה שבגמ' אלא כו' כשמשקה לה כשהיא נשואה מי בדקי לה מיא, הוא להיכיח דאפי' חופה לבד בלא ביאה מהני לפסולות (דאלו ביאה מהני לפסולות גם לשמואל כמ"ש בחי' רמב"ן] והשתא אפי' תוקמה שבא עלי' בשוגג שלא ידע עדיין שנסתרה יהי' מוכח דחופה לבד מהני לפסולות דאי אפשר דחופה לא קנתה רק ביאה, שהרי לפי דעתו שלא ידע מסתירה כבר קנה אותה בחופה, ובשעת ביאה הא לא נתכוין לקנותה, שחושב שקנאה מכבר, ודומה לעודר בנכסי הגר וסבור שהוא שלו דלא קנה: ד) ואין לומר משום שהיא ידעה מסתירה נתכוונה להקנות אליו בביאה, והיכי דאיכא דעת אחרת מקנה לא בעינן כוונה לקנות, ובחופה לא איכפת לן בכי יקח ולא כי תקח כמ"ש לעיל בחי', דאדרבה אם נטמאת לא תרצה להקנות אליו בביאה כדי שלא יבדקוה המים ודברים שבלב לא מקרי, דאדרבה הדברים שבפה שאינה מקנה עצמה אליו עכשיו בביאה שכבר נקנתה אליו בחופה, רק שאנחנו נאמר כיון שנודע לנו הסתירה שודאי הקנתה עצמה אליו, נאמר דאדרבה משום זה לא הקנתה עצמה אליו ודו"ק היטב: ה) ונראה דתוס' לפי שיטתם בקידושין ( ) דעולא דמפיק גז"ש מסוטה ס"ל אין חופה לפסולות מוכח דביאה אף שלא ידע מסתירה קונה אף למ"ד אין חופה לפסולות, דאל"כ גם ע"י גלגול לא יוכל להשביע, שהרי אם נטמאה באירוסין והוא נשאה ולא ידע ולא קנה לה גם בביאה ואין ההשקאה כלום כיון שאין ההשקאה תחת אישה, אלא ודאי דביאה אף בלא ידע קונה גם לשמואל, אך לשיטת רש"י וכן לשיטת רשב"א שם דעולא לא בעי לאוקמי שבא עלי' ארוס בבית אבי' עיי"ש, נוכל לומר שגם עולא על כרחין ס"ל יש חופה לפסולות, ונוכל לומר דביאה בלא ידע אינה קונה לשמואל, ומיושב קושיית התוס': מסודר בדפוס של ר' העניך פאלמאן, בפיעטרקוב. סימן קמו הלכות כתובות ב"ה יום א' פקודי תרס"ה לפ"ק פה סאכטשאב כבוד הרב הגדול חו"ב מגזע היוחסין מו"ה אפרים שלמה זלמן נ"י האבד"ק ליפנא. אשר מסתפק אם כשכותבין כתובה מחרש, אם לכתוב שב"ד מחייבין מתורת אפטרופס או שחרש עצמו מתחייב, מהא דירושלמי גיטין פרק ה' הלכה ח' בן בתירא אומר חרש קופץ ונקפץ שוכר ומשתכר וכשם ששוכר פועל כמו כן כששוכר האשה: תשובה א) לדידי הדבר פשוט שב"ד מחייבין אותו, והא דגיטין כמה תשובות בדבר, הא' דלא קיי"ל כבן בתירה גם בקופץ ונקפץ, ועוד דבן בתירא לא אמר אלא במטלטלין, דהא דקופץ ונקפץ דמפורש במשנה שהיא במטלטלין הכא נמי ששוכר פועל לתקן לו כלי וכיוצא, וכתובה שיעבוד קרקע וכמ"ש התוס' יבמות (קי"ג.) ד"ה מאן חכים: ב) ועוד דכתב הר"ן פרק התקבל דאין הקנאה לקטן שהגיע לפעוטות אלא במה שהגיע לידו או במה שנותן ליד אחר אבל שאר קנינים כגון אגב וחליפין ושטר לא עיי"ש, וה"נ שוכר היינו שהפועל מתקן לו כלי ומחזירו לידו, לא כן אשה שאינו מגיע ליד החרש שדינו כדין הפעוטות] כלום וגם האשה אין לה מעות מאתו רק שטר כתובה, ע"כ ברור שרק הב"ד מחייבין אותו, ועיין הנוסחא בצ"צ ס"ח, הובא בפ"ת סי' קכ"א סק"ז: הדו"ש הק' אברהם. סימן קמז השמטה להלכות פו"ר. ב"ה יום א' במדבר שלום וכ"ט לכבוד ידידי הרב המאה"ג החריף הבקי החסיד מו"ה אברהם דוד נ"י אבד"ק לוטמורסק. בדבר השאלה גם דעתי מסכמת עם כת"ר שיכול לישא אשה אחרת בלי היתר מאה רבנים והרי דברי הב"ש סי' א' ס"ק כ"ג ברור מללו דבמקום שהדין לגרשה מותר לישא ב' נשים בלי היתר מאה רבנים דמדמה היתר שתי נשים לגט בע"כ, ומזה הוכיח הב"ש לנישתטית רק שסיים הב"ש מהב"ח שקבלה בידו והיינו בנשתטית אבל לא במקום שהדין לגרשה וכ"ש בנידון דידן, גם ראייתו מתשו' ב"ח נכונה הוא, ועוד יש להוסיף טעם להתיר, דהנה בארוסה אם אינה