אבני נזר אבן העזר רלז

אפי' הי' פוסקין שצריכה גט לא ה' חשיב נעשה מעשה כמו שלא חשוב נעשה מעשה מה שחייבוהו לישבע, ואפי' לדעת הטור דפוסק בסי' קע"ח גבי עד סוטה דאף אם בא השני קודם שנפסק הדין הרי הראשון כשנים ולא משוי להראשון ע"א בהכחשה, אך שאני עד סוטה שנאמן הראשון מדאורייתא, משא"כ בעד מיתה דהיא מדרבנן צריך דווקא שהתירוה, כמו שחילק בזה הב"ש סי' י"ז ס"ק ק"ט, וא"כ ה"נ גבי עידי קידושין דמדאורייתא צריכי דוח"ק רק דמדרבנן מהני בלא דרוח"ק והוי רק נאמנין מדרבנן, וממילא כשבאו עדים השניים קודם שאסרוה, ולדעת הר"ן הו"ל גם אחר שאסרוה משוי להראשונים עדים בהכחשה והוי רק ספק ואוקמה אחזקת היתר: כג) אך עיקר דבר זה אם נדמה תרי ותרי לעד ועד תלוי במחלוקת רמב"ם עם רמב"ן ורשב"א. דרמב"ם סובר עד אומר מת ועד אומר לא מת שבאו בבת אחת היא ספק אשת איש כמו בתרי ותרי ואם נשאת לאותו העד ואומרת ברי לי לא תצא, ורמב"ן ורשב"א חולקים דע"א בהכחשה לאו כלום הוא, וע"כ לרמב"ן ורשב"א אין לדמות תרי ותרי לעד ועד, דשאני עד שני דמשוי לראשון ע"א בהכחשה דלאו כלום, ע"כ אף שאין לשני נאמנות, מ"מ ראשון אין לו נאמנות דהוה ע"א בהכחשה דלאו כלום, אבל שנים אחרונים לא משוי לשנים הראשונים כמאן דליתא, דהא קמן בתרי ותרי יצאה מוודאי, ע"כ נשאר נאמנות לראשונים, וכיון שהשנים בלא דרוח"ק אין להם נאמנות נשאר עדות ראשונים ודאי לא ספק, אך להרמב"ם שגם עד ועד הוי ספק מ"מ אמרינן שני משוי לקנא ע"א בהכחשה שלא יהי' לו נאמנות ודאי גם בתרי ותרי נאמר דשנים אחרונים שלא הי' להם דוח"ק משוי לראשונים שלא יהי' להם נאמנות ודאי רק ספק ואוקי איתתא בחזקת פנוי', והנה בש"ע סי' י"ז כתב דעת רמב"ם דיעה ראשונה שהיא עיקר ממילא ההיתר טוב, מ"מ קשה לסמוך ע"ז למעשה, וכי בשביל שאנו מדמין כו': כד) אך העיקר נראה דהנה ענין דרישה וחקירה הוא כדי שיהי' יכול להזימה ובעינן שיהי' כל שבע חקירות ראויין להזמה כדאיתא פ"ק דפסחים, זה מעכב אפי' בדיעבד דעדות שאאילה"ז לא הוי עדות וילפינן לה מחקירות, ועוד צורך דוח"ק שמא יכחישו זה את זה וע"כ בד"נ בודקין אף בדיקות אף שאין הזמה תלוי' בהן ואם אמר איני יודע עדותן כשירה מ"מ בודקין אותם, ונראה דרק מה שלולא החקירות הי' עדות שאאילה"ז מעכב (אבל] (אף) זולת זה הוא רק לכתחילה אבל בדיעבד אין מעכב [ולפניני אביא ראי' לזה] וכ"כ במנחת חינוך בענין באיזה שמיטה דלאחר חורבן שאין מונין שמיטין ויובלות בטח לא ידעו העדים זה כלל רק משום דיכול להזים בלי חקירה כיון שאמרו באיזה שנה רק לכתחילה חוקרין אולי תטרף דעתם ויודו ע"י ריבוי חקירות או יכחישו זא"ז, אבל במקום שאי אפשר אינו מעכב: כה) ונראה שאפי' הי' אפשר ולא חקרו אינו מעכב בדיעבד כמו שיבואר לקמן, וע"כ בעידי ביטול הקידושין דא"צ דוח"ק רק משום שמתיר איסור מיתה ופטור ממיתה וכיון שהוא להתיר לא שייך דין הזמה בזה כלל ואפי' מלקות כיון שאין מחייבין בזה רק אדרבה מפינין ופוטרין ממיתה, ולא שייך בזה והצדיקו את הצדיק, וא"כ לא בעינן בזה אתה יכול להזימה. כמו בעדים המכחישים ואומרים לא הרג דפוטרים אותו ממיתה אף דלית בי' דין הזמה, וכתירוץ הב' בתוס' מכות , ועדיף מינה, כיון שאין באין לחייב, וע"כ מה שלא דרשו וחקרו אותם אינו מעכב כלל: כו) וראי' לזה דבמקום דלא בעי יכול להזים אין דו"ח מעכב מתשו' רשב"א ח"ג סי' קי"א בעידי קידושין דלא בעי דוח"ק וסוקלין ע"י עדים אלו אם זנתה] ותמוה כיון דמדאורייתא בעי דוח"ק [כמפורש בתשובה ההיא שהביא הגמ' דגיטין דישנו בב"ד הדיוטות דשליחותייהו עבדינן, היינו כשם שתקנו לענין הדיוטות כן תקנו לענין דלא בעי דוח"ק] אך אפשר ליסקל מי שפטור מדאורייתא, אלא ודאי במקום דלא בעינן יכול להזימה אין דוח"ק מעכב, והיתר א"א דלכ"ע לא בעי יכול להזימה אין דוח"ק מעכב, וקצת ראי' ג"כ דאל"כ קשה לר"ט דס"ל בודקין עידי נפשות בדוח"ק, והא עד מפי עד מועיל בעדות אשה והא עד ראשון לא נחקר, אלא ודאי בדיעבד אינו מעכב, אלא דהא יש לדחות דמחלוקתם קודם שהחזיקו כיש מפרשין שברמב"ן, ותשו' הרא"ם וסדר אלי' רבה וזוטא, אך הראי' מהרשב"א נכונה: מכל הני טעמא אני מסכים להתיר האשה לבד כמה פקפוקים במעשה הקידושין עצמם, אך יען שפיסול עדים לבד מספיק לא עיינתי יותר: נאום הק' אברהם. סימן קלו ב"ה יום ה' י"א למב"י בונה ירושלים לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד הרב החריף הבקי מו"ה יצחק נ"י האבד"ק פיאנטניצע. חפשתי היום בין הכתבים ומצאתי מכתב כבודו מזמן כביר, ויען הייתי מוטרד יצא הדבר מלבי, כעת הנני להשיבו: בעובדא שאחד שאל מאשה שיש לה בעל טבעת קידושין שלה בלא ידיעת הבעל וקידש בה ארוסתו בחופה וקידושין, לאחר איזה ימים נודע להבעל והסכים למעשי', ומעלתו מסתפק אם יועיל ריצוי בעל למפרע, כיון שטבעת קידושין שלה כמ"ש בחו"מ סי"נ והיא כנכסי מלוג שלה שהם שלה, אלא שהבעל מוציא מיד לקוחות, אבל כשאינו מוחה חל הקנין למפרע: תשובה א) הרמ"א סי' כ"ח ז"ל שאל כלי מאשה שיש לה בעל חוששין לקידושין אעפ"י שכל מה שקנתה אשה קנה בעלה ולא שאל מן בעל, תשובת רשב"א עכ"ל, והנה יש בדבר איזה שינוים מתשובת רשב"א, האחד, דהתם אמרה הבת הרי לך טבעת ולא הזכירה לשון שאלה, והב', דהרשב"א חשש לבטל הקידושין דמן הסתם כל תכשיטין שביד האשה הם של בעלה ואין לה רשות בהם ליתנה לאחרים, מ"מ מידי