אבני נזר אבן העזר כב

נאמן ע"א כדאיתא בב"ק (קי"ד:) גבי נחיל של דבורים, ואף דהתם דווקא שבעלים מרדפין, י"ל דהיינו דווקא באשה וקטן חסל"ת כדמקשה ואשה וקטן בני עדות, ואהא משני שבעלים מרדפין ואשה וקטן מסל"ת, אבל עדות גדול דעדיף ממסיח לפי תומו דאינו כשר אלא לעדות אשה י"ל דלא בעינן מרדפין וכ"ש לדעת היש"ש דלא בעינן מרדפין רק להוציא מיאוש בעלים אבל אם יכולין לברר שלא נתייאשו אפי' באשה וקטן לא בעינן מרדפין, וכ"ש שנאמן גדול, וה"ה בדבר שבערוה בדרבנן. ועוד דבדרבנן יש לסמוך על הפוסקים בלא ידע השליח יש שליח לדבר עבירה: ח) אך מ"מ הואיל וכתב הש"ך טעם ראשון שגם בלא ידע שייך טעם דברי הרב כו' וא"כ גם באיסור דרבנן לפי דברי מהרי"ט יהי' בטל מדאורייתא, ע"כ נכון שלא יגרש ע"י שליח בלתי אם יהי' שני עדים מעידים לפני ב"ד של שלושה בכל משפטי עדות, ואם אי אפשר למצוא עדות ברורה כזה ואי אפשר לגרש כי אם ע"י שליח, לא יתירו האשה לשוק עפ"י לה רק אליו לישא אחרת וכשתרצה להנשא יתן לה גט נאום הק' אברהם סימן שוא ב"ה יום ב' נצבים תרנ"ט לפ"ק פה סאכטשאב. שלום לכבוד הרב המאה"ג חו"ב מו"ה אברהם חיים נ"י אבדק"ק טשעכיוו. בבואי לביתי מערינסדארף מצאתי במכתבים שהביאו לי עכשיו מהבי דואר שהי' צרורים ומונחים שם ובתוכם מכתב כת"ר. בדבר אשה אשר בעלה הי' בעבודת הצבא ולאחר שנה בא לביתו ושמע שאשתו הרה 'לזנונים ובא הבעל לב"ד ושלחו אחרי' לגבות העדות בפני' ולא באה, והעידו שני עדים שלא בפני' אך בפני הבעל שרואים אותה בכל יום וכפי דעתם היא בחודש השביעי או השמיני כאשר רואים אותה בגידול בטן, גם אמרו שראו מאתה דברים מכוערים וכן ה' קלא דלא פסיק בכל העיר, למחרת באה האשה, וכל הנשים שהי' עמה אז בבית שפטו שהיא בחודש הח' והיא כמעט שלא הכחישה אותם אך שאמרה אם יתן לה בעלה איזה מאות רו"כ תקבל גט פטורין, אח"כ נסעה האשה ליאליסיוועט וכפי הנשמע ילדה שם וגם שם עשתה דברים מכוערים, אח"כ הרחיקה האשה נדוד ועקבותי' לא נודעו זה יותר משלש שנים, ועתה נסתפק כבודו אם נוכל להתירה בלא מאה רבנים והאריך: תשובה א) הנה אף אם הי' עדים גמורים על זנות, ראיתי בתשו' תפארת צבי סי' מ"ו שכתב לדעת הח"מ והב"ש סי' קי"ט דצריך היתר מאה רבנים, עיינתי שם וראיתי שהם כתבו בשמצוה לגרשה ואינה רוצית לקבל גט, והיינו בעוברת על דת או אפי בעדי כיעור, אבל לא בזנתה ממש, והנה במומרת מבואר סי' א' דמנהג אויסטרייך לזכות לה גט ובני ריינוס לא קפדי, ובמקום שאין מנהג אין להחמיר והנה לדידן צריך עיון אם המנהג כבני אוסטרייך אי כבני ריינוס, ואת"ל כבני ריינוס אם צריך מאה רבנים: ב) והנה בפסקי מהרא"י סי' רנ"ו ז"ל אבל בריינוס לא קפודי ונושאין אשה אחרת בלי גירושין דס"ל אהכי לא תיקן הגאון. מבואר דלא פליגי אזיכוי לומר דלא תקנתא היא רק שאין מצריכין כנ"ל הטעם, וכן משמע בתה"ד סי' רלז שמביא ראי' ממנהג אוסטרייך, ולא מותיב ממנהג ריינוס, ש"מ בזיכוי לא פליגי, ואם איתא דלריינוס בעי מאה רבנים טורח זה למה, הא אפשר בזיכוי, ועוד דלא שייך כלל לומר היתר מאה רבנים במקום דאיכא תקנתא בזיכוי למה יתירו איסור בחנם, אלא וודאי ס"ל שאין זה בכלל החרם כלל, וכ"כ מהרי"ק שורש קמ"א וז"ל במקום דאיכא מנהג נהרא נהרא כו' אבל וכו' ועוד דפשיטא דלא מקרי נושא שתי נשים אלא כשהראשונה מותרת לו אבל וכו' פשיטא דאין זה אשתו לענין זה, ממילא פשיטא דאין צריך שם התרה: ג) ולענין אם אנחנו שאין אנו ולא מריינוס אם המנהג במדינתינו לזכות, הב"ח סי' ע"ח ז"ל אם שני עדים מעידים ששבאי לקחה לו לאשה והבינו מדברי האשה שאינה חפיצה שיפדוה, ודאי נבעלת ברצון ואינו חייב לפדותה ומותר לו לישא אחרת וא"צ לזכות לה גט ע"י אחר הנה שבמדינתינו א"צ לזכות כי אין פה מנהג כאוסטרייך, וכבר מתבאר דבמקום שאין מנהג כאוסטרייך א"צ מאה רבנים ומזה מבואר דכשזינתה ודאי א"צ היתר מאה רבנים ולא זיכוי: ד) ויש לומר עוד דאפי' למנהג אוסטרייך דמצריכין לזכות, דווקא במומרת דמבואר ברמ"א סי' ז' בהמירה וחזרה ויש לה ע"א שלא נטמאת מותרת כשבוי' מבואר דאין איסורה אלא מדרבנן כשבוי', ואם הי אסורה מה"ת לא הי' ע"א נאמן בה, ובכתובות (כ"ד:) במשנה פירש"י דבשבוי' הקילו להאמין בה ע"א, ש"מ איסור מומרת שחזרה אין מה"ת, וא"כ מקרי מה"ת שיש לו שתי נשים. ודעת הש"ך חרם דאוריתא, ואף דבזמה"ז אינו אלא מנהג, מ"מ המנהג כמו שהי' האיסור תחילה אף במומרת שלא לישא אחרת עלי' רק בהיתר מאה רבנים. אבל ביש לה עידי זנות נראה כ"ע מודים: ה) אך בנ"ד שלא קיבלו העדות בפני' רק ששלחו אחרי' ולא באה, יש מקום עיון, והנה דעת הרא"ש ב"ק (קי"ב:) דאף במקום אונס אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד רק בשלחו אליו ולא בא דאז הוא פושע. אבל הרשב"א שם דעתו כהראב"ד דבמקום אונס שהי' הוא או עדים חולים מקבלים עדות שלא בפני בע"ד, והוקשה לו התורה אמרה והועד בבעליו ותירץ דעיקר קרא גבי שור דהוא כדיני נפשות דכמיתת הבעלים כך מיתת השור, ובדיני ממונות אסמכתא בעלמא מדרבנן ובמקום אונס לא תקנו, אבל הרא"ש בתשו' הובא בב"י סי' ל"ח ז"ל אבל אם הי' חולה כו' ושלחו לו ולא בא כיון דאיכא הפסד לתובע והתרו בו ולא בא הפקיעו ממונו עכ"ל, ומשמע דהני תרתי פלוגתא חדא נינהו, דמשום דס"ל לרא"ש דרק מטעם הפקר ב"ד, והתינח בפשע הנתבע, אבל לא פשע למה יפקיעו ממונו. אבל