אבני נזר אבן העזר ב

לה גט בע"כ, ובעלה טען שהיא זונה, ואחר פורים נסעה למרחקים ושם הי' לה ילד על פני השדה והרגתו, וביום שלאחריו נמצא הילד מגואל בדם בפי חזיר, ונלקחה האשה לבית הכלא כנימוסיהם ואחרי רב תחבולות שעשה אבי' הוציאה מבית הכלא וכשבאה לביתה תבעה שנית את בעלה, ושאלה רו"מ הלוא נתגלה הריונך וקלונך לעיני כל ומה לך עוד טענה על הבעל, והשיבה כי ממנו היא הרה שהי' עמו יחד מחוץ לעיר במקום סתר בנדתה כי אמר לה הבעל כי נדה מותרת לבן תורה, ובעל צוח ככרוכיא שלא הי' עמה מיום הפרדו מאתה וידע כי הוא מאיש אחר ואסורה לו, ואומרת אמתלא שאמרה תחילה שאינה מעוברת כלל כי הי' לה בושה לטעון ממך אני הרה, ודעתה הי' ליסע למרחקים לילד שם למכור בנה, ועתה נסבה סיבה שבעודה בשדה ילדה ומרוב הבהלה הלכה לביתה ולא חמלה על הוולד, וכבר אסרה רו"מ לבעלה ורוצה להתיר לבעלה לישא אחרת

תשובה

א) הנני למלא דבריו באיסור האשה, הא' כי אמירתה שלא הרתה הודאה שלא הרתה מבעל, כעין שכתב הנמק"י בפרק שנים אוחזין בטעם כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דאם הי' אמת שפרע הי' פוטר עצמו בטענת אמת כמו כן בנידון דידן, ואמתלא שאמרה אינה כדאי, וכבר כתב הרמב"ם סוף פ"ט מהלכות אישות דלא מקרי אמתלא אלא אם כן יש בדברי' ממש, וז"ל ואם לא נתנה אמתלא או שנתנה ואין בהן ממש הרי זו אסורה, והא האמתלא הזאת ודאי אין בה ממש, שאשה תכפור על וולד שיש לה מבעלה ותעשה מעשה זר כמוהו ולא כחשו על פני'

ב) וכיון דהוי הודאה שזינתה אין להתירה משום משנה אחרונה דנדרים דשמא עיני' נתנה באחר, חדא שהרי הבעל רצה לגרשה, ועוד דמה שמוכח מדלא טענה עדיף מאמרה בפירוש וכמ"ש המל"מ פ"ד מהלכות מלוה ולוה [סוף ד"ה וכתב בכ"ה בשם שה"ג] בענין אין אדם משים עצמו רשע, דאף שאין נאמנים לומר מזידין היינו, מכל מקום אם יש הוכחה מדלא טענו והתנצלו שוגגין היינו לשם מצוה נתכוונו, אנו דנין מכח הוכחה זו שמזידין הוי עיי"ש, והכי נמי בנידון דידן, ובתוס' כתובות (ט) ד"ה ואיבעית אימא וי"ל מדלא טענה שהיא מוכת עץ אין להסתפק בכך ולא אמרינן בזה שמא עיני' נתנה באחר כיון שאומרת שמותרת לו, ועיין בתוס' יבמות (קט"ז) סיוע לדברי המל"מ

ג) הב'. שהבעל אומר ברי שלא נגע בה והילד אינו ממנו, ואף האומרים שלאחר תקנת חרגמ"ה אין הבעל נאמן, הלוא כתב בהגהות מיי' הטעם דדומה למשנה אחרונה דשמא עיני' נתנה באחר ה"נ שמא עיניו נתן באחרת ואומר כן כדי שיוכל לגרשה בעל כרחה, א"כ דיו לבא מן הדין כו' דגם באשה אם יש רגלים לדבר שאומרת אמת נאמנת כ"ש בנידון דידן שנראה האמת אתו כי היא ממנ"פ מרשעת שעכ"פ שמשה בנדתה ומהיכי תיתי לחושדו שעבר על איסור נדה, ואף לחושדו שבא עלי' שלא, בבית דירה אין, כי ג"כ אסור מדרבנן סוף דבר אין ראוי להאריך באיסורה כי נראה כמו מושכל ראשון שהדברים נראין בעליל כי הרתה לזנונים וקלא דלא פסיק

ד) ועתה נדבר מענין היתר לישא אחרת בלא היתר ממאה רבנים ויעיין בספר חמדת שלמה סי' ד' דפסק דהיכי שנאסרה לו לא שייך כלל תקנת חרגמ"ה וא"צ מאה רבנים, והוכיח כן. וכתב שמצא כן בתשו' מהרי"ק יעיי"ש, ובתשו' עבודת הגרשוני אפי' רק היכא שמחוייב לגרשה מחמת דברים מכוערים א"צ ק' רבנים יעיי"ש, משמע אפי' עוד לא נאסרה בהחלט, ובנ"ד שנאסרה בהחלט הדבר ברור בעיני שאין בו משום חדר"ג, ויעיין בתשו' שאג"א החדשות בענין ארוסה שלא תיקן רגמ"ה, חולק על הב"ש ופירש דברי מהרי"ק ותוכן דבריו דבארוסה אם נדון חרגמ"ה שיהי' אסור באחרת ויהי מחוייב לישאנה, הנה חייבת את הבעל לישאנה ויתחייב בשאר כסות ועונה עיי"ש וכ"ש בנ"ד שנאסרת בהחלט, ואם אתה אוסרו לישא אחרת הרי אתה מעגנו בהחלט, ואם בארוסה שיהי' מוכרח מחמת עיגון לישא אשה שאין רצונו ולהתחייב בחיובים אתה אומר שלא תיקן רגמ"ה, כ"ש בזה שלא יהי' לו שום עצה לפטור מעיגון

ה) ולפענ"ד טעם מהרי"ק כיון שאין לה שום חיוב עליו לא שייך שלא ישא אחרת, ודווקא באשה דעלמא אסר רגמ"ה לישא אשה עלי' שתהי' לה צרתה, משא"כ בארוסה שאף אם לא ישא עוד אחרת אין לה כלום ואין האשה האחרת מפסדת כלום, וקו"ח בן בנו של קו"ח באשה שזינתה שחיוב עונה פשיטא דליכא שאסורה, ואף לא חיוב מזונות וכסות כדמתמה בפרק יש מותרות (פ"ה.) באלמנה לכה"ג בעמוד והוציא קאי מזוני אית לה, וכן פסק שם דאפי' לוותה ואכלה אין לה מזונות, וכ"ש בזינתה ברצון דאסרה עצמה בידים עליו דאין לה כלום עליו, ואין עוד תקנה לדבר זה, ואף האוסרין בארוסה משום דאפשר שישאנה משא"כ בנ"ד שאין לה תקנה, ואמנם שיש אחרונים אוסרים בהחלט בלא מאה רבנים, אולם אחרי שחדרגמ"ה הוא רק דרבנן וכ"ש בזמה"ז, ובדרבנן שומעין להקל

ו) גם י"ל לפמ"ש לקמן בעז"ה דבנ"ד ודאי אין איסור אלא בשעת הנשואין א"כ למה לי מאה רבנים דוקא, מ"ש מגט בע"כ דבמקום שמותר א"צ מאה רבנים, ע"כ דווקא בשתי נשים מחמירים באיסור עולם, משא"כ בזה שהאיסור רק על שעת נשואין מתירין לו קא מאה רבנים

ז) ולפענ"ד יש להמציא עוד היתר, ותחילה נבאר אם הא דגזר רגמ"ה שלא לישא על אשתו, אם לישא דווקא הא לארס שרי, או דילמא דאפי' לארס אסור, ובהשקפה ראשונה הי' נראה פשוט דלישא דווקא ואין לנו להוסיף על דבריו, אלא שהרב כנה"ג מספק עלינו וכתב בזה מחלוקת עצום, והוא ז"ל הכריע דאף לארס בכלל האיסור, וראייתו מדברי המרדכי שרצה לבטל קידושי השליח שקידשה לעצמו מפני שעבר על חרגמ"ה ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני' [שהי' לו אשה] ודחה דאפי' חייבי לאוין ושניות לעריות לא הפקיעו לקידושין, ומדרצה לבטל הקידושין משום חרגמ"ה מכלל דבקידושין לבד איכא חרגמ"ה, ועוד הביא ראי' מדברי התה"ד שכתב דבזמן הזה נשוי המתייחד עם פנוי' ליכא לספוקי בקידושין משום