אבני נזר אבן העזר יח

א) תשובה. הנה בפסקי מהרא"י סי' רנ"ו ז"ל אבל בריינוס לא קפדי ונושאין אשה אחרת בלי גירושין, דס"ל אהכי לא תיקן הגאין מבואר דלא פליגי אזיכוי לומר דלאו תקנתא הוא רק שאין מצריכין כנ"ל הטעם, וכן משמע בתה"ד ס' רל"ז שמביא ראי' ממנהג אוסטרייך ולא מותיב ממנהג ריינוס ש"מ בזיכוי לא פליגי, ואם איתא דלריינוס בעי מאה רבנים טורח זה למה, הא אפשר בזיכוי, ועוד דלא שייך כלל היתר מאה רבנים במקום דאיכא תקנתא בזיכוי, דלמה יתירו איסור בחנם, אלא ודאי ס"ל שאין זה בכלל החרם כלל, וכן כתב מהרי"ק שורש מ"א וז"ל במקום דאיכא מנהג נהרא נהרא וכו' אבל אנו וכו' ועוד דפשיטא דלא מקרי נושא שתי נשים אלא כשראשונה מותרת לו אבל וכו' פשיטא דאין זה אשתו לענין זה, ממילא פשיטא דא"צ שום התרה: ב) ולענין אם אנחנו שאין אנו מאוסטרייך ולא מריינוס אם מנהג במדינתינו לזכות, וכת"ר הביא דברי מהרש"ל ודברי הט"ז דמבואר מדבריהם שמנהג לזכות, אך הב"ח סי' ע"ח ז"ל אם ב' עדים מעידים ששבאי לקחה לו לאשה והבינו מדברי האשה שאינה חפיצה שיפדוה ודאי נבעלת ברצון ואינו חייב לפדותה ומותר לו לישא אחרת וא"צ לזכות לה גט ע"י אחר וכו' הנה שבמדינתינו א"צ לזכות, כי אין פה מנהג כאוסטרייך, וכבר נתבאר דבמקום שלא נהגו כאוסטרייך א"צ מאה רבנים: ג) והנראה לי בטעם מנהג אוסטרייך שחששו לדעת ר"ת שהביאו תוס' כתובות (ג:) בבת ישראל שהמירה ובא עלי' גוי מותר אותו גוי לקיימה לכשיתגייר דלא שייך אחד לבעל ואחד לבועל, כביאת בהמה, ולפי זה כיון שמסתמא זינתה עם עכו"ם ולא עם ישראל ח"ו ולא נאסרת לבעל אם תחזור בתשובה עדיין חשובה אשתו כיון שיש לה עוד היתר, אך התוס' השיגו על פיר"ת מכמה משניות וסוגיות: ד) והנ"ל בזה שגם ר"ת מודה שנאסרת לבעל, אך לבועל הנכרי מותרת לכשיתגייר, הגם דמטעם דביאתו כביאת בהמה אין לחלק לכאורה בין לבעל בין לבועל, כמו שאבאר והנה תחילת דברי ר"ת דאין חייבין מיתה על ביאת נכרי הם דברי רמב"ן במלחמות ס"פ בן סורר וז"ל הנבעלת לכותי אין שם מיתה ולא כרת אעפ"י שהיא אשת איש משום דאשת רעהו כתיב וכו' ובחי' הר"ן שם דפטורא מדרשא דאשת רעהו ולא אשת אחרים עיי"ש, האומנם כי י"ל דלא אמעוט רק אשת גוי, דזה סברא דגוי אין לו אישות כל כך, אבל אשת ישראל נבעלת לגוי מה סברא זו, ע"ז אמר ר"ת שגם בזה יש סברא דביאתו כביאת בהמה ושפיר מימעט מאשת רעהו, וכיון שזכינו שאין בה מיתה וכרת כדברי רמב"ן הנ"ל הגה"ה הגם כי לכאורה יש מקום עיון בכרת הלוא ביבם קטן שבא על יבמתו דאין חייבין עלי' מיתה מכי ינאף אשת איש פרט לאשת קטן, מ"מ כתב הרמב"ן סוף פרק האשה רבה ופרק ה' דנדה דמדאורייתא קני' לכל דבר לפטור אשתו מן היבום וליורשה וליטמא לה, ואם לא הי' חייבין עלי' כרת הי' קידושין אחרים תופסין בה ואין זה קנין גמור, ואיך נפטרה מן היבום, אלא ודאי חייבין עלי' כרת רק ממיתה נתמעט, ולמה לא נאמר כן גם באשת אחרים, דאף דנתמעטה ממיתה לא נתמעטה מן הכרת ואכתי גילוי עריות הוא, אך דברי רמב"ן ברורים שגם בפ' אחרי גבי לאו וכרת כתיב ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך וגו' ועמיתך פרט לגוי כמו בפ"ב דבכורות (י"ג:) לעמיתך אתה מחזיר אונאה ואי אתה מחזיר אונאה לגוי, ובפרק הזהב (נ"ט) שבועות (למד) עמיתך עם שאתך בתורה ומצוות, והנה נתמעט אשת גוי או אשת ישראל לגוי, ובסוף הפרשה כתיב עלי' כרת, הרי שגם מכרת נתמעט ע"כ הג"ה] קשה האיך תיאסר לבעלה בביאת גוי, הלוא בפ"ב דסוטה (י"ח) שומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה משום דאין בה כרת ואין הולד ממזר וה"ה בגוי דאין בו כרת ואין הולד ממזר ממנו: ה) ויותר קשה לדעת האבני מילואים סי' ט"ז סק"א ישראלית נבעלת לגוי אסורה מה"ת ודווקא גוי' לישראל בצנעה אין בו לאו מה"ת, אבל ישראלית לגוי בלאו [הצרה אבל אין לומר משום דעת הר"ן פרק הנשרפין ישראל בגוי בצנעה אסור מה"ת ובכרת וגזירת חשמונאי הי' ללקות משום נשג"ז דאיכא אינשי שאינם עומדין על עצמן מיראת כרת רק מיראת מלקות, ובפרהסיא לא הוצרך שבלאו הכי יהי' מתייראים מקנאים שפונעין בו בפרהסיא, אבל איסור וכרת גם בצנעה, דליתא דהא הר"ן ס"ל דישראלית לגוי הואיל והולד ישראלית כמותה אין קנאין פוגעין בו ואינה בכרת ע"כ הג"ה] א"כ אין איסור אשת איש לגוי שג"כ אינו בכרת כנ"ל חל על איסור גוי, דקל על חמור אינו בכולל ואשת איש קל דיש לו היתר, אבל גוי לא חשוב יש לו היתר בגירות, דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ואין לומר דזה חשוב מוסיף, דמתוך שנאסרה משום אשת איש לגבי ישראל נאסרת נמי לגוי, דליתא דלדידה כולל היא דמתוך שנאסרה משום אשת איש בישראלים נאסרת נמי משום א"א בעכו"ם וכמ"ש הרמ"ע בתשו' דבעריות מה דהוי מוסיף לזכר הוי כולל בנקיבה (ומה דהוי כולל לזכר הוה מוסיף בנקיבה], וכיון שלא חל איסור א"א להבעל לגוי איך תאסור בביאתו: ו) וצ"ל לדברי מהרי"ק גבי אסתר אף דמצוה רבה עבדה מ"מ היחה נאסרת למרדכי אם הי' בא עלי' אחשורוש משום דכתיב ומעלה בו מעל, דמ"מ עשתה מעל בבעלה, וה"ה הכא בביאת נכרי אף דאין בה כרת מ"מ נאסרת משום דעשתה מעל בבעלה, ודווקא שומרת יבם שזינתה מותרת משום דאין בה איסור כרת לשום אדם: ז) אך לכאורה קשה על מהרי"ק הנ"ל במה שהוכיחו הפוסקים מהא דסנהדרין (מ"א גבי שזינתה וחזרה וזינתה דאמרו לאוסרה על בעלה שני באנו, דאף לבועל שני נאסרת, ואם איתא דאיסורא במעילה בבעל תליא, הא בביאה שני' לא עשתה מעל בבעלה כלל, כיון שכבר נאסרה אליו ומה תועלת יש להם עוד זה בזה, ומה נ"מ לבעל אם תזנה אח"כ אי לא, וצ"ל משום דכתיב איש איש ופירש"י שמועלת בשתים בבעלה ובאיש מלחמה שלמעלה, בזנות הראשון נאסרת אף בסברה שמותר, שנאסרת משום מעילה דבעל כמו באסתר כנ"ל, ובזנות שני משום מעילה בהשי"ת: ח) וממוצא הדבר נשמע שאם כבר נאסרה לבעל ובביאה שני' לית בה כרת וממזרות כגון שזינתה עם גוי, אינה נאסרת בביאה זו השני' לבעל, ונ"מ בזה [אף שכבר נאסרת לבעלה] שאינו נאסרת לבועל, מעתה דברי ר"ת נכונים באשה שהמירה, דשוב חוששין שמא זינתה, דמומר לע"ז הוי מומר לכל