אבני נזר אבן העזר קסד

בדדמי ובעי עלה מאי ביניהו, והקשו הראשונים דילמא מת וקברתיו איכא ביניהו, ונראה ליישב דהנה בתוס' הקשו למ"ד משום בדדמי אבל למשקרת לא חיישינן, למה לא תשקר הלוא בגמ' שם היכי דמי קטטה באומרת גירשתני בפני פלוני ופלוני ושאילנא ואמרו להד"ם, וא"כ הלוא הוחזקה שקרנית שאמרה גרשתני ואשתכח שיקרא, ותירצו בתוס' דזה לא היתה עושה לומר מת בעלי ואם יבוא שתצא מזה ומזה, והיינו דבמיתה מתייראת שיתברר שקרה ותצא, ולפי זה אף למ"ד בדדמי מ"מ על מה שאמרה וקברתיו ודאי חשודה למשקרת, דכיון שנדמה לה שמת ולא יבוא בעלה שוב משקרת לומר וקברתיו כדי שנתירנה כיון שכבר הוחזקה למשקרת: ג) אך לכאורה גם בשלום בינו לבינה הלוא כל נאמנותה משום חומר שהחמרת עלי' בסופה ומתייראת שיבוא ויתברר שקרה, דזה החילוק בין טוענת גרשני בעלי שאינה נאמנת משום שיכולה מכחשתו, וא"כ כיון שנדמה לה שמת ניחוש שמשקרת באמירתה קברתיו דבזה לא יתברר שקרה כמו באומרת גרשני: ד) ונראה ליישב דהנה הבדדמי היינו שתתלה בדברים שרובן למיתה כמ"ש הרמב"ם, והנה הרא"ש בסוגיא דפתח פתוח שאם היא טוענת ברי שבאונס הי' מותרת לו, דברי ושמא ברי עדיף, כיון דליכא חזקה נגד הברי, ולפי זה הא דאין אשה נאמנת לומר מת בעלי מטעם ברי ושמא, שאותו שבא לישאנה אינו יודע שהוא חי, היינו משום דאיכא חזקת אשת איש כנגדה, והנה ידוע דברי ושמא בצירוף חזקה מהני להוציא דהא קי"ל כר"ג בהיא אומרת משארסתני נאנסתי, והיינו טעמא דאינו יודע אם פרעתיך חייב ומועיל להוציא מחזקת ממון, כ"ש דמועיל להוציא מחזקת אשת איש, וכיון דברי ושמא וחזקה מהני כ"ש ברי ושמא ורוב, דהא חזקה ורובא רובא עדיף, וע"כ כיון דזה האמינוהו חכמים דע"כ רובא למיתה דאף את"ל שאמרה בדדמי היינו שתתלה ברוב למיתה ושוב נאמנת קברתיו שבוודאי מת דהוי ברי ושמא בצירוף רוב (ודווקא בקטטה דברי שלה לאו כלום שהוחזקה שקרנית כמו בממון בהוחזק כפרן לאותו ממון]: ה) והנה מה ששינה הרמב"ם הבדדמי מגוונא דרבא דמחו לי' בגירא ואיכא דעביד סמתרי, והרמב"ם אסברא לה בגוונא אוחרי שנהרגו הראשונים והאחרונים והבעל באמצעאן, נ"ל משום דבריש פרק הלוקח בהמה ס"ל לרבא רובא דתלוי במעשה חשוב רוב, ורבינא משני דרובא דתלוי במעשה לא הוי רוב, ומסתמא קי"ל כרבינא דמאביי ורבא ואילך הילכתא כבתראי, והנה גוונא דרמב"ם הוא רובא דתלוי במעשה שנהרג גם אותו שבאמצע, אבל גוונא דרבא הרוב הוא ממילא, ואדרבה המיעוט תלוי במעשה דיש שעושה סמתרי, אך לרבא דלא שני לי' בין ממילא בין תלוי במעשה נקט הבדדמי של גירא ורומחא דאף דהוה רוב גמור החמירו חכמים, ולדעת ריב"ש הוא מה"ת, אך לדידן דקי"ל רובא דתלוי במעשה לא הוי רוב, ניחא טפי לחוש לבדדמי שנהרגו ראשונים ואחרונים דמה"ת אסורה, דהרי תלוי במעשה ולא חשוב רוב, ויש לומר עוד דגוונא דרבא דרובא ממילא ומיעוט תלוי במעשה חשוב לדידן מיעוטא דמיעוטא, דכמו שתלוי' במעשה עושה מהרוב כאלו הי' מחצה כמו כן עושה מהמיעוט מיעוטא דמיעוטא, איך שיהי' כיון דאיכא למיחש לבדדמי שצייר הרמב"ם דהיא רובא דתלוי במעשה ולא הוה רוב כלל, ע"כ אינה נאמנת לומר קברתיו כיון דסברא שמת ולא יהי' חומר אינה נאמנת במה שאמרה קברתיו, ודווקא ברעבון דהבדדמי הוא שהניחתה חולה כ"כ עד שרובו למיתה והוא רובא דממילא ולא משכחת ברעבון רובא דתלוי במעשה והוי ברי ושמא בצירוף רוב על כן נאמנת לומר קברתיו, משא"כ במלחמה: סימן קיב א) כתב הרא"ש ויראה הא דבעינן וחזינהו לאלתר היינו לאותם שראו הטביעה דהנהו אמרי בדדמי, משמע מדבריו דאותם שלא ראו הטביעה אפי' בלא לאלתר רק חזינהו אחר שעה מהני, ותמוה דהא ההוא דדיגלת בלא ראו הטביעה, ומ"מ אמרי וה"מ דכי אסקי' חזייה בשעתי' וביותר קשה להטור דכתב כן לפסק הלכה למסקנת הרא"ש כבעה"מ דלאלתר לא דמי לקברתיו וההוא דדיגלת בלא ראו הטביעה ובעינן סימנים, וכתב הטור דבלא ראו הטביעה אפי' חזינהו לאחר זמן ולא אמרי סימנים מהני, והוא תמוה שהרי בדיגלת שלא ראו הטביעה (דאי ראו אפי' לאלתר לא מהני ואעפי"כ לא מהני דחזיין לאחר זמן: ב) אולם באמת דברי הרא"ש והטור ברורים לפמ"ש לקמן כר"ת באין מעידין אלא עד ג' ימים דכשכל גופו שלם מעידין אפי' אחר כמה ימים, וא"כ מדבעי למיפשט לקמן מההיא דדיגלת דריב"ב לקולא פליג ע"כ הוה ידע הש"ס דעובדא דדיגלת לא הי' כל גופו שלם, ועל זה קאי כל הסוגיא, וע"כ כשגופו שלם אפי' לא חזי' בשעתי' מהני, אך כל זה כשלא ראו הטביעה אבל אם ראו הטביעה אפי' כל גופו שלם אמר בדדמי: ג וראי' מדמוקי בגמ' במעשה דשני ת"ח וחזינהו לאלתר אף דהכא לא ידע הש"ס שלא הי' כל גופו שלם, שהרי לא ידע הש"ס כלל שהוציאוהו מהמים רק שהוכיח זה ותסברא וכו' וע"כ מדלא מוקי לה בפשטות בכל גופו שלם מוכח דאפי' בכה"ג בעינן לאלתר והיינו להרי"ף בלא סימנים ולבעה"מ בסימנים מובהקים לא בעי טב"ע כלל ובסימנים אמצעים בעי לאלתר [עוד משמע מהטור אפי' לאלתר וכל גופו שלם לא מהני בראו הטביעה דאמר בדדמי] שוב נזכרתי כי זה יותר משנה ומחצה אמר לי כן בישוב דברי הטור איש אחד מווארשא: ד) משמע במסקנת הרא"ש דס"ל כבעה"מ, וכ"כ ברמזים להדיא, וכן מבואר להמעיין היטב בתוספי הרא"ש שאי אפשר שיסבור כהתוס' ולא כהרי"ף רק כבעה"מ ודו"ק היטב שם: סימן קיג א) יבמות (קי"ד:) בפירש"י ד"ה אמרה ואע"ג שבנה אינו בכאן ואין אמו אצלו לדבר לו על כלתו דברים רעים עכ"ל, ותמוה טובא דזה לר' יהודה, אבל לרבנן הלוא הטעם משום שחמותה שונאתה, ע"כ גם היא שונאה לחמותה, והרי שנאת חמותה אלי' לא פסקה, ומ"ש ריטב"א דמדר' יהודה נשמע לרבנן תמוה דמנלן דמתני' גם לר' יהודה הלוא מתני' דחוץ מחמש נשים ג"כ דלא כר' יהודה דלר' יהודה שבע הויין: ב) והנראה לי ביישוב זה דהנה צריך להבין לשון ואח"כ דמה נ"מ מי מת קודם