אבני נזר אבן העזר יג

קל"ד שעשה מחלוקת בין מהרי"ק לתשו' רשב"א, וגם כתב בד"מ שהריטב"א סובר ג"כ דלא כהרשב"א וכן כתב ברמ"א שאפי' גירש מחמת השבועה מותר בדיעבד, ולפענ"ד מחלוקת, והרשב"א וריטב"א ומהרי"ק בשיטה אחת, ומפורש בריטב"א כרשב"א: כ) והנה הב"י כתב בשם הר' מיימון בראובן שקנס עצמו לא יגרש ואח"כ גירש לא הוי גט מעושה, וכתב בד"מ שכן כתב מהרי"ק בשורש ס"ג דכל ששיעבד עצמו בקנס לא מקרי אונס הואיל ועשה מרצון נפשו, וכן הוא בתשו' הריטב"א שאכתוב בסמוך, עד כאן, ולפנינו לא נמצא בדבריו תשו' ריטב"א, אולי הוא בד"מ הארוך, ובוודאי כוונתו לתשו' ריטב"א שהביא ב"י סי' קנ"ד בנשבע לגרש וגירשה קודם שיתירה לו דלא חשוב אונס הואיל שבועה זו הוא הביאה על עצמו, ואם נתחרט הי' לו לבקש צד להיות נקי משבועה או לגלות דעתו למסור מודעה עכ"ל ועפ"י זה כתב רמ"א בשם הריטב"א דאפי' גירש מכח השבועה הגט כשר, והבין הרמ"א דמ"ש הריטב"א הי' לו לגלות דעתו למסור מודעא, היינו מודעא ממש שיאמר שאנוס הוא ואינו נותן מרצונו: כא) אך בשטמ"ק ב"מ (ס"א.) ד"ה מה להנך שכן שלא מדעתו בשם ריטב"א וז"ל הנותן מתנה לחבירו ובשעת המתנה מוסר מודעא כי מפני חיוב השבועה הוא שעושה קרוב הדבר שאין מתנתו כלום ואצ"ל דבגט כיוצא בו פסול הריטב"א עכ"ל, הרי דאף שאינו מודעא ממש שהוא אונס, רק שאומר שעושה כן מחמת השבועה פסול, וזה היפוך דברי רמ"א בשמו שאם גירש מחמת השבועה כשר, ולפנינו בריטב"א שבשטמ"ק שפסול, וזה כוונת דבריו בתשובה ג"כ לגלות דעתו למסור מודעא. ואם הי' מודעא ממש אין זה גילוי דעת רק דיבור שלם, אך כוונת דבריו ג"כ כמ"ש השטמ"ק בשמו שאומר שמגרש מחמת השבועה וזה גילוי דעת שהוא אנוס, ולפי זה דברי ריטב"א הם ממש כמ"ש רשב"א בתשו', שאם לא הי' רוצה לגרש והללו מתרין בו מצד הקנס ומחמת יראה זו גירש פסול: כב) ואין זה סתירה לדברי הר' מיימון ששם לא אמר אח"כ שרק מחמת הקנס גירשה ואמרינן שכשם שבתחילה בשעה שנתחייב קנס הי' רוצה לגרשה, שהרי אז לא הי' אנוס, כן גם עכשיו ברצון זה, וכן י"ל במהרי"ק שמיירי שלא אמר תחילה שאינו רוצה לגרשה ורק מחמת השליש שלא רצה להחזיר גירשה, אך את"ל שמהרי"ק פליג וס"ל דאף כהאי גוונא לא מקרי אונס, מ"מ לא פסק רמ"א כמהרי"ק כנגד הרשב"א אלא מפני שחשב שהריטב"א והר' מיימון בשיטת מהרי"ק, אבל אם הי' רואה דברי ריטב"א שבשטמ"ק שהריטב"א בשיטת הרשב"א, וממילא מובן שמהר' מיימון אין ראי' למהרי"ק אפשר לא הי' פוסק כמהרי"ק להקל באיסור א"א נגד תרי תקיפי קמאי רשב"א וריטב"א, וידוע שספר שטמ"ק לא נתגלה בימי רמ"א ז"ל: כג) אך תשו' הר"י בן הרא"ש שהביא ב"י סי' קנ"ד באסר על עצמו הנאת תשמיש אשתו אם ישחוק נוסף לזה נשבע לגרש אם ישחוק ועבר ושחק, והשיב שמושבע ועומד לגרש וב"ד כופין אותו לקיים שבועתו וגט הנותן בכפי' זו גט הוא שכל דבר המוטל על אדם לעשות כופין אותו לעשות והמעשה קיים עכ"ל, וכ"ש אם גירש בלא כפי' מחמת השבועה שגיטו גט ודלא כריטב"א הנ"ל, וראיתי לרשד"ם חלק יו"ד סי' ק"ו דר"י בהרא"ש חולק על ריטב"א דריטב"א לא התיר אלא בדיעבד ור"י ברא"ש התיר לכתחילה, הנה דס"ל שאין מחלוקת רק בלכתחילה ודיעבד, והנה גם הוא לא ראה דברי ריטב"א שבשטמ"ק, והנה הדבר מחלוקת רבוותא, ומאחר שלדעת רשב"א וריטב"א אם יאמר אח"כ שמחמת הוועכסיל מגרש יהי' הגט פסול מי יכניס עצמו לכתחילה בפלוגתא דרבוותא: כד) ועיינתי בנוב"י וראיתי שגם הוא לא רצה לסמוך על דברי רמ"א הנ"ל לבד דבקנס לא חשוב גט מעושה, אך כתב שלא יתחייב א"ע בקנס רק אם לא יגרשנה וישא אחרת, והשתא אינו אנוס, שבידו שלא יגרשנה ולא ישא אחרת, ותמיהני שהרי הוא נושא אחרת ולכשישתפה ויהי' נשוי אחרת יהי' מוכרח לגרשה, ועוד אפי' לא יהי' נשוי אחרת רק שדעתו לישא אחרת דפשיטא לי' שלא יהי' גט מעושה, ומדמה למ"ש הלבוש במי שברחה אשתו ממנו וקנס עצמו באם יחזיר אשתו ולא יגרשנה ואח"כ גירשה לא חשוב גט מעושה שהרי בידו שלא להחזירה ולא לגרשה ותשב עגונה, ה"נ הרי בידו שלא לגרש ולא לישא, ואחר המחילה מכבודו הרמה אין הנידון דומה כלל להא דלבוש, דהתם כיון שגירשה הרי לא החזירה, וכיון שבאמת לא החזירה שוב אין שום אונס על הגירושין, דבמה שלא החזירה לבד נפטר מקנס, אבל בעל זה שבאמת ישא אחרת שוב הוה אנוס על הגירושין, שאם לא יגרש יהי' מוכרח או ליתן קנס או שיהי' עגון ולא ישא אשה והוא רוצה לישא ולא ישלם, ע"כ מוכרח לגרש, וזה פשוט, ע"כ אין נ"ל לעשות שום בטוחות על הגירושין מחדש רק להשליש גט ביד שליח: כה) נשיב שאם יאמר שמחמת הוועכסיל הוא מגרש יהי' פסול לדעת הרשב"א והריטב"א, ולכאורה יש לפקפק שהרי בשעת נתינת גט הוא מבטל כל מודעות, וכן כל הדברים שגורמים ביטול הגט, וא"כ גם דיבור זה יתבטל, אך גם הא לא תברא שהרי בידוע שהוא אנוס לא מהני ביטול מודעא, דדל מודעא מהכא הא הוה תלוהו ויהיב דלא מהני וכמבואר