אבני נזר אבן העזר קכד

"חזירו, דהא למ"ד סימנים דאורייתא ס"ל דכשאין מחזירין הוא מתייאש, מעתה שמיושב קושיית הנוב"י נשוב לדרך הפשוט בב"ש דווקא בסימן מובהק בכלים מסברא חיישינן לשאלה למ"ד סימנים לאו דאורייתא: י) ולפימ"ש כשיטת הב"ש סימן מובהק בכליו וסימן אחד בגופו לא מהני אף אי לא חיישינן לשאלה רק טביעת עינא דכליו וסימן אחד בגופו דמהני מ"מ אזדא החשש שכתבתי בתחילת התשובה, דאף אי סימנים לאו דאורייתא צריכין לתירוץ חשש שאלה כדי שלא יועילו שני סימנים בכליו דהויין סימן מובהק, ולדברי הב"ש לית', דאף דלא חיישינן לשאלה, מ"מ מפיק מתורת סימן מובהק, וע"כ נראה לדינא אפי' סימן אחד בגופו וטב"ע דכליו מתירין אותה: העולה לדינא בנ"ד שיש שני סימנים בינונים בגופו וטב"ע בכליו מותרת להנשא ממנ"פ כנ"ל באריכות: הק' אברהם. סימן ע ב"ה יום א' ויצא תרנ"ח לפ"ק פה סאכטשאב. שוכ"ט לכבוד אהובי הרב הגדול החריף כש"ת מו"ה מרדכי מרקיל שלמה נ"י אבד"ק סארנאק. דבר אשת ר' יעקב ב"ר שמואל יוסף גארבער שהלך מעיר שהוא דר בו לכפר צומכעוו הסמוך לעירו וא' וויארסט וחצי, ובדרך פגעו בו שני ישראלים ושאלוהו להיכן הוא הולך ואמר שהולך להערל ששמו כך מכפר הנ"ל לקנות אצלו תבואה, ולערך ג' שעות נשרף בית ערל הנ"ל, והלכו אנשים הנ"ל לכפר הנ"ל ומצאו שני אנשים שרופים. האחד הכירו בהמילה שהי' ישראל, כל גופו הי' שלם אך שחור ולא הכירו אותו בטב"ע שהוא ר"י ברש"י הנ"ל אך נמצא בו ג' סימנים וכולם היו אצל ר"י ברש"י הנ"ל, אך בטב"ע לא הכירוהו מחמת שהי' שחור מאד, ג' סימנים אלו המה, הא' שהי' בצוארו סמוך לסנטר עב וגבוה שקורין זפק, ארכו הי' כמו אגוז (וועלטשינע נים) תחת העור, הב', אצבע שקורין אגודל מידו הימנית הי' כפוף ביותר, הג', שהי' בשינים התחתונים שן אחד בולט יותר מהשן שאצלו, גם מצאו בחצר סמוך לגורן שנשרף בכמו שש אמות פלאשטש לבן שהלך בו ר"י ברש"י הנ"ל בשעה שהלך לכפר הנ"ל והכירוהו בטב"ע שזה הנמצא הוא זה שהלך בו, זהו תורף השאלה: ומעלתו הביא הרבה דברי אחרונים ואסף היטב הדברים השייכים לזה והעלה להתיר: היתר הא' משום דסימנים אלו עכ"פ הם סימנים אמצעים ושני סימנים אמצעים דעת קצת אחרונים דחשוב סימן מובהק, והביא דברי ברית אברהם בשם מהריב"ל ח"א ס"ח דשן אחד בולט הוה סימן אמצעי ולא סימן מובהק וה"נ הוי סימן אמצעי (בזה יש שינוי קצת כי מהריב"ל שם כתב שהי' בולט יותר משאר השינים, ובנ"ד כתוב בולט מזה שאצלו] ועוד שני סימנים סימן הצואר וסימן אצבע כפוף ביתור דקרובים להיות מובהקים, סימן סנטר מחמת שצמצמו המקום ואמרו המדה כמו וועלטשיני נים, וסימן אצבע כפוף ביותר כתב בשם ספר שב יעקב חלק אהע"ז סי' י"א דכה"ג חשוב סימן מובהק, ובסימנים כאלה דאפשר חשובים מובהקים וסימנים חשובים מובהקים לכ"ע מצטרפין להיות מובהק. והביא כן בשם ספר מראות הצובאות: היתר ב', משום הפלאשטש שהי' מונח באותו חצר, הגם שהב"ש כתב דלא מהני, ולא דמי למוצא פירות בכלי, הנה לא נודע מאיזה טעם לא דמי, וכבודו כתב דבמציאה מהני מטעם קרוב, ואף דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב, הא איכא ברי ג"כ, ולא אלים הרוב להפקיע הקורבה והברי יחד. אך באשה דליכא ברי תלינן דמרובא דעלמא הוא, אך בנ"ד בצירוף הסימנים דרובא דעלמא אין להם הסימנים אלו ולא שייך למיזל בתר רוב. שוב מהני הקרוב, ואף שהוא רחוק ששה אמות, מ"מ עכ"פ הוא קרוב אצל זה ההרוג מאשר הוא לשאר אנשים ולשאלה לא חיישינן כיון דאיכא נמי צירוף הסימנים כדברי מהר"ל מפראג וכדברי חכ"צ והדברים עתיקים: היתר ג' מחחת שהלך לבית הערל שנשרף והוה לי' איהו ודאי, ושאר אנשים ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי כדברי מהרי"ו שהביא בש"ש עכ"ד: תשובה א) הנה היתר הראשון קרוב הוא. אך מ"ש בהיתר הב' מחמת הפלאשטש, פירושו בב"ש תמוה, דאטו דין מצא פירות בכלי דווקא שמכיר הפירות בטב"ע. סתמא דמילתא אין טב"ע בפירות, אך י"ל כוונת הב"ש כיון שאבד כלי עם פירות ונמצא הכלי שידוע שהוא שלו ע"י הסימנים ופירות בצדו אמרינן שהם פירות שהי' בכלי, דאל"כ פירות שבכלי היכן הם, ולומר שאף שאמת אמר בכלי שקר אמר בפירות ולא הי' פירות בכלי שלו, כיון שאין מחזירין בסימנים אא"כ ידוע שאינו רמאי, לא חיישינן לזה, רק שמא אבד אחר ג"כ, וכיון שאבד פירות בכלי שלו ועכשיו הוא ריקן תלינן שפירות שבצדו מאותו כלי הוא אבל בענין אחר לא שייך זה כלל: ב' ומה שכתב להתיר מטעם קרוב. לא מצאתי בשום מקום שיועיל קורבא להוציא מחזקת א"א, ואם אמרו ברוב וחזקה רוב עדיפא, לא אמרו בקרוב וחזקה. ואין למדין קרוב מרוב. דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב. והרי בחזקה ורובא דרובא עדיף כתבו תוס' פ"ק דחולין (יא) דילפינן מפרה שמזין מהאפר על הטמא ומוציאין אותו מחזקת טמא. אבל מסברא לא הוה ידעינן, וכ"ש בקרוב דגרוע מרוב דלא נדע מסברא, וכיון שרחוק יותר מד' אמות לא מהני גם לדעת השב שמעתתא החולק על הב"ש: ג) והיתר הג' מחמת שהלך באותו דרך ותלינן שהוא האיש, משום אין ספק מוציא מידי ודאי. יש סתירה לסברת אין ספק מוציא מידי ודאי בזה, מהא דריש האשה שלום, בשלהי הלולי אתלי נורא בי גנני' אמרה דביתהו חזי גבראי אתו חזי גברא חרוכא דשדי ופסתא דידא דשדיא ומסקנא, ורחב"א גברא חרוכא אימא אינש אחרינא אתא לאצולי ואכלתי' נורא ופסתא דידא דשדיא נורא אתלי ואתייליד בי' מומא ומחמת כסופא אזיל וערק לעלמא, הנה שאף שהבעל הי' שם דאמרה חזי גבראי חיישינן לאיש אחר, האומנם כי אפשר לומר שהמעשה הי' שנמצא גברא חרוכא שלם בשתי ידיו וכיון שנמצא פסתא דידא מלבד זה, ע"כ הי' שם עוד איש אחר, אך רש"י פירש פסתא דידא מאיש אחר הבא להצילו, וע"כ הגברא חרוכא הי' חסר פסתא דידא ואעפי"כ