אבני נזר אבן העזר קיב

מילתא בעלמא דקאמר שהוא הבעל ולאו אמילתא דאיסורא קמסהיד וממילא מהני שליחותו, ודומה ממש לדברי הרי"ף, והנה הרמב"ם בהלכות יבום וחליצה כתב הטעם משום דמילתא דעבידי לאגלויי הוא ובתשו' הרי"מ צירף דבריהם והי' לאחדים בענין עמוק מאוד עיי"ש, ועוד התנה, הרי"ף שלא יהי' נוגע בעדותו במ"ש והוא דליכא מילתא דחשדא, והנה צרה אף דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן בי' ולא תצא לחרפות מ"מ נוגע הויא שלא תהי' עוד צרתה וע"כ אינה נאמנת: כה) ועוד ניחא לפי דברי הרמב"ם הנ"ל, דהנה סוגיא דפ"ק לכאורה תמוה, חדא דמה סברא היא זו כיון דאתי בעל לא משגחינן בי', דמ"מ חשודה לשקר שלא תצערה עוד, וכן לשון הש"ס יבמות (קי"ז:) בחמותה הבאה לאחר מכאן כי היכי דלא תיתי לצטערן עיי"ש, ועוד תמי' לי בהא דאמר התם גיטין (כ"ג:) תניא כוותי' דאביי רשב"א אומר אשה נאמנת להביא גיטה מקו"ח ומה הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גיטה אשה שנאמנת כו' לכאורה תמוה כלפי לייא דמשום היא גופה שהצרה נאמנת משום שלא תקלקלה משום הא היא גופה אינה נאמנת כיון שלא יהי' חומר בסופה: כו) על כן נראה דטעם דנאמנת הצרה להביא גיטה שאינה חשודה אלא לאחר שתנשא תיכף יבוא הבעל ולא יעשו איסור עוד, אבל לא שתהי' צרתה ובעלה שני באיסור כל ימי' על ידה, ודומה לזה כתבו התוס' בשמעתא דנודרת והרא"ש פרק בתרא דנדרים, וע"כ קאמר קו"ח ומה צרה שאינה נאמנת לומר מת בעלה אפי' היכא דאיכא חומר בדידה דהא קי"ל היא מותרת צרתה אסורה ואפי' לאחר שנשאת חיישינן דתמות נפשי עם פלשתים קאמרה, הרי דאפי' איכא חומר בדידה חשודה לקלקל צרתה, וא"כ צרה חשודה יותר ממנה דהיא גופה בדאיכא חומר מהימנא, וא"כ בגט אשה דצרתה נאמנת בדליכא חומר בצרתה משום שאינה חשודה להכשיל באיסור כל ימי' כל שכן היא שנאמנת אף דליכא חומר, וא"כ בנ"ד שמטעם חשד האיסור לבד אינה נאמנת, שהרי הרמב"ם כתב הטעם משום מילתא דעבידא לאגלויי ומטעם מילתא דעבידי לאגלויי אין הצרה נאמנת, שהרי חשודה לומר מת בעלה, ומ"מ אף לפי פירוש זה אינני יודע מה הקשו על הריב"ש דמי יימר דאשתמודענא לא מהני בגוי מסל"ת: בנך הדוש"ת הק' אברהם. סימן נח ב"ה יום ב' תרומה תרל"ד פה קראשנעוויטץ. להרב הגאון אבד"ק קוטנא. מכתבו הגיעני ושמחתי כי כווננו לדעת אחת בפירוש התוספתא, ואשר חילק בין פסול בעבירה לחשוד לאותו דבר הוא חילוק נכון וניתן להאמר אך אין ראי' לזה מהתוספתא: א) והנה רו"מ כתב לפי שיטתו דבדמאי ג"כ אין ע"ה נאמן לאחר שקיבל עליו דברי חבירות על למפרע כל שלא אמר אני תקנתיו, ולא אבין למה יועיל כשאמר אני תקנתיו, שהרי בטהרות מפורש בתוספתא דאפי' נעשו ע"ג עצמו אינו נאמן, ואי משום דכשתיקן הרי חזינן שאינו חשוד על המעשרות, מ"ש מהא דמבואר בירושלמי בשבת דע"ה נאמן דאם לקח מאתו שני כלכלות ושאלו על האחד אסור לאכול השני עד שיעשר, והטעם בזה ברור דאין סומכין על דבריו כל כך להחזיקו בחזקת נאמן, ועיין בריטב"א פ"ב דר"ה דלזה צריך שנים דווקא, וכן דעת הפר"ח בסי' קי"ט והדברים עתיקים, וא"כ בנ"ד נמי ניחוש שמא לא תיקן כראוי כיון שהוא חשוד כיון שאין לו נאמנות להחזיק עצמו בחזקת נאמן למפרע כדברי הריטב"א: ב) והנה בעיקר הדין אם ע"ה נאמן לאחר שקיבל עליו דברי חבירות למפרע נראה להביא ראי' מהא דע"ה נאמן בשבת וקי"ל דהטעם משום דאימת שבת עליו והרי בשעת ראי' חול הי', ואין לומר דזה קולא שהקילו משום כבוד שבת, דא"כ מה הקשה הירושלמי דאמאי חשכה מוצ"ש לא יאכל והוצרך לתרץ משום אחד שאין אימת שבת עליו, ופירש הרא"ש לפי שיש שאין אימת שבת עליו, ותיפוק לי' דבחול אסור לסמוך על עדותו משום תחילתו בפסול כנ"ל, ואין לומר דקושיית הירושלמי הי' כשאמר בעצמו תקנתיו דכבר ביארנו דאין חילוק בין כשאמר בעצמו תקנתיו: ג) ובאמת לדעתי נראה דאפי' כדעת כבוד גאונו דבאיסורין אינו נאמן למפרע, בדמאי נאמן, שהרי קטן ודאי כחשוד חשבינן לי' שהרי אין לו נאמנות באיסורין ואפי' בדרבנן כל שאין בידו ואעפי"כ נאמן בדרבנן להעיד בגדלו מה שראה בקוטנו. ויש לחלק דחזינן דקטן יש לו נאמנות יותר בדרבנן בדבר שבידו, ומ"מ אין ראי' מדמאי לשאר איסורין דיש לומר דדינו כקטן כנ"ל ובטהרות שהוא ג"כ דרבנן ואעפ"כ אינו נאמן משום דחשבינן לי' לאינו יודע כדברי הרמב"ם, ועכ"פ אין לדין זה שום ראי' כיון דע"כ הא דתוספתא משום דחשבינן לי' לאינו יודע: ד) ומסתימת אחרונים דבעדות אשה כשר תחילתו בפסול משמע דאף החשוד לאותו דבר ואף דשם יש חשש טועה ובדדמי כמ"ש הרשב"א ביבמות שמא הניחו גוסס, נראה דס"ל דחשיד לאותו דבר עדיף מקטן שאינו נאמן בעדות אשה להעיד בגדלו מה שראה בקוטנו, וימחול כבודו הרמה לכתוב לי דעתו הרמה בזה כ"ד הדוש"ת: הק' אברהם. סימן נט ב"ה אור ליום ד' נשא תרל"ח לפ"ק. שלום לכבוד א"א מו"ר הרב הגאון כו' מו"ה זאב נחום שליט"א. א) מה שהקשית דאם חייבי לאוין לא הוי דבר שבערוה למה אינה נאמנת לר' יהושע כתובות (י"ג) לומר לכשר נבעלתי, ואי דמעלה עשו ביוחסין, הא משמע שם דלרב אסי דאמר מאי מדברת נבעלה א"צ למעלה: אי בעינא אני אומר משום דחשודה לאותו דבר שזינתה, ופנוי' להרמב"ם לאו, וחמור כמו זונה לכה"ג, ואפי'