אבני נזר חושן משפט צו

כן בש"ך חו"מ סי' רנ"ה סק"י בשאלה בהקדש דווקא בלא אתי ליד גזבר מהני שאלה משום דאתי דיבור ומבטל דיבור עיי"ש, ואף דעיקר ההקדש למפרע, הנה מצינו ביטול למפרע, על כן ה"נ אף דחל משעה ראשונה, מ"מ בשחזר מבטל למפרע, ותמיהני על מעלתו שכתב בשם ריטב"א דנקרע השטר לא מהני מה שלא נזכר בריטב"א כלל, ובאמת כי במחנה אפרים הלכות דשלב"ל מבואר דלריטב"א במעכשיו בדשלב"ל לא חל מתחילה, אך מוכח בריטב"א להיפוך כנ"ל: ומ"ש לסייע מתוס' ב"מ, ודאי אינו ענין לכאן, כיון שמודים שנקרע שטר מהני רק שמועיל חזרה: אך דעת רמב"ן באמת בכל מעכשיו לא חל רק אח"כ ומעכשיו מועיל שלא יועיל חזרה, אך הוא דעת יחידית והכל חולקים עליו, וברור שלא נתכוין הרמ"א עלי', ובסי' קי"ב הביא רמ"א דעת רשב"א בדאקני דיכול לחזור אף שחל מתחילה, ולשיטה זו אי אפשר למיזל בתר איפכא דחל אח"כ ומ"מ לא יוכל לחזור, ורמב"ן לשיטתי' בדאקני דאינו יכול לחזור, אך רמ"א שהביא שם גם דעת רשב"א אי אפשר שיפסוק כאן כרמב"ן: ומ"ש בשם שעה"מ דבמעכשיו אפילו מת המזכה קודם שבא לעולם קנה דומה לנקרע השטר, הנה דברי שעה"מ תמוהים הרבה בענין זה, דכיון שלא הי' מעולם של המזכה תחילה לא הי' בעולם וכשבא לעולם כבר מת ואין לו זכי' בהם איך יקנה אותם לאחר, וא"צ בזה לחידוש הש"ס דבנכסים שנפלו לו גוסס מודה ר"מ, אלא אפילו לס"ד דהתם. מ"מ בזה שלא הי' מעולם של המזכה פשיטא יותר מביעותא בכותחא דאינו יכול להקנותם: ומה שהביא מעלתו ראי' מהמרדכי גיטין פרק האומר גבי גניבא יוצא בקולר דהקשו בתוס' דאפי' אמר דמי יין הוי דשלב"ל ותירץ במרדכי דקאי לר"ה דס"ל אדם מקנה דשלב"ל אף שמת קודם שמכר היין, הנה זה לשון המרדכי אבל אמר דמי שור ובנוסחא דידן דמי יין] זה הוי כמו דקל לפירותיו וכו' מיהו בלא"ה אתי שפיר דהא ר"ה אית לי' אדם מקנה דשלב"ל עכ"ל, ויש לפרש דבריו, דהנה ריש פרק המפקיד דמקשה והא אין אדם מקנה דשלב"ל ואפי' לר"מ הנ"מ פירות דקל דעבידי דאתי הכא מי יימר דמיגנבא, ופירש"י דע"כ בשעת מסירה בעי לאקנויי שמשכה ממנו על מנת כן, וכן פירשו תוס' דבשעת מסירה הקנה לו פרה לכפילא, וחזרו והקשו בתוס' דא"כ מה מקשה והא אין אדם מקנה דשלב"ל הא בגיטין מיבעיא לי' בעבד שמכרו רבו לקנס דאפשר אפילו לרבנן יועיל כמו דקל לפירותיו, ותירצו דהכא פריך את"ל עבד שמכרו רבו לקנס אינו מועיל אפי' לר"מ, ובשטמ"ק בד"ה מסתברא דהאיבעיא בגיטין משום שאין הפירות יוצאין מגוף העבד, והשתא שטחיות דברי המרדכי כך, דדמי יין הוי כמו דקל לפירותיו, ואף שאין הדמים יוצאין מהיין חשיב כמו דקל לפירותיו, ואפילו בלא זה שתאמר דלא חשיב כמו דקל לפירות משום שאין הדמים יוצאין מגוף היין, הא ר"ה ס"ל אדם מקנה דשלב"ל, ויין לדמים דומה לפרה לכפילא ולעבד לקנס דהיכי דעבידי דאתי מהני לר"מ, דלא מקשה הש"ס בב"מ אלא משום דלא עבידי דאתי, וכן בגיטין מיבעיא לי' לר"מ רק משום דלא עבידי דאתי, אבל אם עבידי דאתי קונה פרה לכפילא ועבד לקנס, וה"נ כיון דעביד למכור היין קונה יין לדמיו, ע"כ אפילו מת קודם שנמכר היין קונה, וע"כ ניחא אף שלא אמר מעכשיו: ומה שביקש מעלתו לומר משום דדברי שכיב מרע ככתובין חשיב כמעכשיו כדברי תוס' סוף פ"ק דגיטין ליתא כיון דמוכר פירות דקל עד שבאו לעולם אמרינן שכוונתו הי' רק שיקנה בשעה שבא לעולם מה יועיל דברי שכ"מ לקנות יותר מכוונתו, אך לפימ"ש ניחא כיון דקנה יין לדמיו: אך הדבר הקשה הוא דברי ריטב"א קידושין (נ"ח:) במוכר פירות רבעי קודם שנעשה סמדר, ואף דרבעי ממון גבוה ואינו יכול להקנות מ"מ אם מקנה קודם שנעשה סמדר מהני לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל, ואיך יועיל זה אפי' במעכשיו כיון דלעולם לא הי' של המקנה, תחילה לא הי' בעולם כלל, ואח"כ הם ממון גבוה, ומעולם לא הי' ולא יהי' שלו, ואיך יוכל להקנותם, ובזה אין לאוקמי בדקל לפירות דא"כ גם לרבנן יועיל וצע"ג: דודו הדו"ש הק' אברהם. סימן ע ב"ה יום ב' א' דר"ח תמוז האמת והצדק לפ"ק פה סאכטשאב שוכ"ט לכבוד הרב הגדול המפורסם חריף ובקי כש"ת מו"ה שמואל נ"י האבדק"ק ווענגראב. בדבר הבתים הנהוגים אשר העור אחד שמבחוץ הוא דק מאד, וכדי להעמידו ולחזקו עושין מבפנים דפנות מחתיכות עור מחוברים זה על זה ועל דפנות העור שמבפנים טחין סיד. לפעמים טיחה מרובה, פעמים טיחה מועטת, וכוונת טיחת הסיד הוא להרויח העור, כי לולא הסיד הי' צריכין עורות יותר להעבות הדפנות, ונעשה כן איזה מאות זוגות בתים, והוא הפסד גדול מאד אם לא נכשירה: תשובה. הנה הדבר ברור שנקראים בתים של עור ולא של סיד, כי בוודאי אף אם יצוייר שינטל הסיד שבין החתיכות לא יפסדו הבתים, והסיד לבד אין בו העמדה כלל, והרי הסיד ההוא כמסייע שאין בו ממש, כהא דשבת (צ"ג:) גבי זה יכול וזה אינו יכול, האינו יכול חשיב מסייע שאין בו ממש, וכן בד' טליות תחת ד' רגלי המטה טהורות מפני שיכול לעמוד על ג' חשיב הד' מסייע שאין בו ממש, ועיין עירובין (כ"ה) גבי קרפף יותר מבית סאתים, וטח בו טיט מבפנים כדי למעטו מבית סאתים ואין הטיט יכול לעמוד בפני עצמו לאו כלום הוא, ואפי' לרבה דאמר הוי מיעוט היינו משום דמ"מ נתמעט בהאויר מבית סאתים, ומ"מ הטיט ההוא לא