אבני נזר חושן משפט פט

לחם חל עליו איסור חדש, ה"נ בנ"ד כיון דמתחילת החידוש ועד עתה הי' של ישראל, והדבר צריך עדיין חקירה בש"ס ופוסקים, אבל סברא גדולה לומר כן: ידידו הדו"ש וש"ת הק' אברהם סימן ס. בשולי המכתב לנכדו החריף מו"ה דוד שליט"א הוא כ"ק אדמו"ר הגאוה"ק שליט"א]. הוריות דף ד' במשנה ואמר להם טועין אתם, פירש"י לא הוי הוראה מעליא דבעינן שיורו כולן כדאמר לעיל, והקשה עליו הרמ"ה דהאי טעמא לר' יונתן והא איתותב לעיל ונדחק מאוד, ועיין בתוס' רא"ש ולפענ"ד נראה ליישב שצריך שיהי' כל סנהדרין של ע"א, אך אם נגמרה הוראה עפ"י רוב אמרינן רובו ככולו, וחשיב כאילו הורו כולן [ואיתותב ר' יונתן במה שאמר דגבי טעות הוראת ב"ד לא אמרינן רובו ככולו עיי"ש], והנה בסנהדרין (למד) ב"ד שדנו עפ"י רוב והאמת הי' כדברי היחיד והדין מה שעשה עשוי וישלם מביתו, אותו יחיד שכוון האמת ודאי פטור דמה הוי לי' למיעבד, והשנים שטעו משלמים רק שני שלישים דאמרי אי לאו את בהדן לא הוי סליק דינא, וה"נ לסתם מתני' ר"מ דס"ל לקמן ב"ד מייתי אותו יחיד שכוון האמת ואמר להם טועים אתם ודאי פטור דמה הו"ל למיעבד טפי, והב"ד שטעו אין חייבין לבד חטאת שלימה דאמרו לי' אי לאו את לא הוי הוראה מעליא וא"א להם להביא חטאת מחוסר אבר ופטורין לגמרי, דומה להא דלקמן (מ"ו.) מת אחד מב"ד למ"ד ב"ד מייתי פטורין, אבל כשלא אמר להם טועין אתם גם היחיד פשע במה שלא התווכח עמהם אולי היו מודים לו: סימן סא. ב"ה יום א' עקב תרנ"ד לפ"ק זדונסקעוואליע יע"א אל כבוד קדושת אדומו"ר זקני שליט"א. אחרי שאילת שלום כק"ת שליט"א תלמיד לרב הנני להודיע לכ"ק שליט"א כי מכתב גלילי ידיו הקדושים אתמול לנכון הגיעני ושמחתי מאד עם פקודי ד' הישרים משמחי לב, ותשואת חן חן על אשר הפליא חסדו עמדי לשמחני בדבריו הקדושים, וגוף התירוץ על קושיית הרמ"ה הבינותי, דהפטור הוא מצד שאינו חייב הב"ד שפשעו חטאת שלימה, כי גם האחד שאמר טועים אתם הי' בכלל הב"ד וע"י צירופו הורו, ולו אין לחייב שהוא לא הי' פושע: אך מה שכתב כ"ק שליט"א ודומה להא דמת אחד מב"ד פטורין דהוי חטאת שמת אחד מן השותפין לא זכיתי להבין, ולכאורה דמיתי שכוונת כ"ק שליט"א כמו דחזינן גבי מת אחד דחסר חלק אחד מהקרבן אינו נקרב, כמו כן הכא כיון דחסר איש אחד מהקרבן שהקרבן צריך להיות על כולם פטור, אך ראיתי שז"א דמה ראי' משם, דהתם מיירי דהיכא שנחסר חלק הקרבן מהאנשים שנתחייבו והוי כמתו בעליו, אבל הכא לא נחסר מהמתחייב כלל, כי מי שאמר טועין אתם לא נתחייב כלל, רק סברא אחרת הוא לפי שגם על הב"ד אין לחייב כל החטאת לפי שהם בלעדיו לא יכלו להורות ולא מקרי הם הפושעים בכל הוראה, אבל מאי ענין זה למת אחד מן הב"ד, ועוד הא דמת אחד מהב"ד הוא רק אליבא דר"מ דס"ל ב"ד מביאין, אבל לדידן דהלכה כר"י דציבור מביאין אפי' מת אחד מב"ד חייבין, ובטח הי' לכ"ק שליט"א כוונה עמוקה בזה כאשר צוה לעיין היטב בדברים השייכים לזה, אבל מה אעשה שיגעתי עד מקום שידי יד כהה מגעת ולא זכיתי להבין אך לכאורה גוף דברי הגמ' הנ"ל לא הבינותי, מאן תנא אר"א וכו' ר"מ הוא דאמר ב"ד מביאין ולא ציבור, משמע דלמ"ד ציבור מביאין לא חשיבי הב"ד בעלים דליהוי חטאת שמתו בעלי' מהא דמנחות (צ"ב:) ותסברא מתרצתא הוא הא אר"ש סמיכה בבעלים בעינן, ובתוס' שם ד"ה הא והא דחשיבי זקנים בעלים אף שיש להם פר ושעיר בפני עצמן כיון דעל ידיהם נעשה החטא קרי להו בעלים ע"כ משמע מדבריהם אפי' לר"י דס"ל ציבור מביאין מ"מ קרי לב"ד בעלים לפי שעל ידיהם נעשה החטא, דהסברא חדא הוא בין לר"י בין לר"ש, אך משום דהתם אמרי לר"ש נקטי אליבא דר"ש כמובן, וא"כ לפי זה לכאורה קשה דכי היכי דחשיבי בעלים לענין סמיכה אף שהם אין מבטלין ה"נ יחשב בעלים לענין מתו בעלי' דמאי שנא: אך שו"ר דיש חילוק בין בעליו ממש לבעלים דסמיכה, מהא דזבחים (ה') למימרא דקניא להו והאר"י הניח מנחה לשני בניו קריבה ואין בו שותפות ואי ס"ד קניא להו נפש אמר רחמנא וכו' ומסקנת הגמ' מקיבעא לא מכפרא אלא מקופיא, ופירש"י כפרה קבועה שיהא יורש בעליו ממש אין להם, הלכך גם מנחה כשירה ליקרב דלאו דשותפין הוא, אבל קפיא וצפה ממילא יש להם והלכך ממיר ע"כ, הרי דאינו דומה בעלים דתמורה לבעלים דניהוי שותפין ואף דאינו בעליו ממש, מ"מ יכול להמיר, והנה בתמורה (ב'.) אליבא דר"מ דס"ל יורש מימר מריבויא דקרא יליף סוף הקדש מתחילת הקדש, והיינו דמקיש סמיכה לתמורה, וממילא מוכח דיורש ג"כ סומך אף דלא מקרי בעליו ממש, ובסמיכה דיחיד כ"ע מודים דבעינן סמיכה בבעלים כמבואר במנחות (צ"ג) ידו ולא יד שלוחו וכו' מ"מ יורש סומך אף שאינו מקרי בעליו ממש דניהוי כשותפין כנ"ל, וא"כ ה"נ אף דהזקנים לא מיקרי בעלים ממש דאם מת אחד מהם ויהי' חטאת שמתו בעליו, מ"מ מקרי בעלים לענין סמיכה, ואבקש מאת כ"ק שליט"א להורני את הדרך אשר אלך בזה: והנה אחר כתבי זאת מצאתי בירושלמי הוריות דלר' יהודה שלשה מכל שבט ושבט וראש ב"ד על גביהן סומכין ידיהן על ראש הפר, הרי דלר"י דס"ל ב"ד מביאין לא חשיבי זקנים בעלים רק שלשה מכל שבט דלא כמ"ש לעיל: והנני עוד לבקש מאת כ"ק זקיני אדמו"ר שליט"א להאיר עיני בדבר שנתקשיתי בלמדי סנהדרין (ל"ג.) ד"מ מחזירין בין לזכות בין לחובה ורמינהו דן את הדין וכו' טיהר את הטמא מה שעשה עשוי ומשלם מביתו כו' והקתני סיפא ואם הי' מומחה לב"ד פטור,