אבני נזר חושן משפט מא

התקנה במדינתינו, לא טוב עשה הקונה בתוך עמיו, כי הדבר שהשכל מחייבו שלא לעשות ככה שמעתי מפה מרן כ"ק הרי"ם זצללה"ה מגור פירוש המשנה מי שפרע מדור המבול כו' כי המה לא הי' להם תורה ואעפ"כ נענשו יען עשו דבר שהשכל מחייב שהם מעשים מתועבים על כן אף שמן הדין יכול לחזור, הדבר מובן מעצמו שהוא עולה, וכן אני אומר בזה אף אם לא הי' התקנה מתפשטת בזמנינו, ושורת הדין כבר כתבתי הנלפע"ד: והי' בזה שלום מאת הדו"ש הק' אברהם. סימן לג. ב"ה יום ד' תרמ"ט לפ"ק פה סאכטשאב החוה"ש לכבוד גיסי ידידי וחביבי הרב הגדול המפורסם חריף ובקי בחדרי התורה שלשלת היוחסין מחותני מוהר"ר חיים יצחק הכהן נ"י אבד"ק אסטראווע: בדבר הפלאטץ המשותף לאחיות יורשות והעמידה אחת מהן בית על הפלאטץ ומתה וירשה בנה, וזה קרוב לשלשים שנה אשר הבית הזה עומד, ועתה באים שאר יורשות ומערערות, והיורש בא בטענת חזקה שטוענים ליורש, אך השותפין אין מחזיקין זה על זה, ונסתפק כת"ר הלא כל הטעם שמא כך התנו ביניהם ששותף זה ישתמש בה עכשיו ושותף שני ישתמש בה אח"כ, וזה אי אפשר ששותף זה יעמיד בית להשתמש בה לזמן לבד: תשובה. לי נראה, הלוא העמדת בית לבד אינו חזקה, רק בזה שלא מיחה אח"כ ג' שנים, ומזה אין ראי' דשמא אח"כ השוו ביניהם כך, ולדעת רמב"ן ותו"ח דמשעה אחת שלא מיחה ג"כ יש ראי' שלקחה רק שיש ראי' להיפוך מדאין לו שטר, ולאחר ג' שנים דאין ראי' מדאין לו שטר, שוב מביאין ראי' גם משעה אחת שלא מיחה, וא"כ יש לומר שממה שהניח לו לבנות ג"כ יש ראי', אך דעת הפוסקים אינו כן, ועיין בקצוה"ח סי' ק"מ, ואף לדעת הרמב"ן יש לפקפק, ומ"מ בזמן רב כזה קשה לומר כך שיתנו ביניהם זה ידור בה שלשים שנה: אך אינני זוכר לשון השאלה אם האחיות בעצמם מערערות, או אפשר בניהם אחריהם ובשעה שבנתה הבית קטנים היו ולא מהני החזקה אחר שמתה אמם, ובחיי אמם אף שהחזיקה שלשה שנים אינו מועיל זה בשותפין ולא הוי חזקה כלל, ועוד לשון הש"ע אפי' החזיק בה כמה שנים משמע אין שיעור לדבר, ע"כ נראה דלא הוי חזקה: ימחול לי כבוד גיסי נ"י על איחור תשובתי, כי בכל פעם שרציתי להשיבו נזדמנו לי מניעות, גם מכתב זה נשתהה מאחר ר"ה ולא הספקתי לגומרו עד עתה: ידידו גיסו מצפה לשמוע מכם בש"ט הק' אברהם סימן לד. ב"ה יום ועש"ק דברים תרמ"ו לפ"ק פה סאכטשאב. לכבוד הרב המאה"ג בעל קרנים מנגח ימה וצפונה מו"ה דוב בער נ"י האבד"ק אוסטריק: דבר השאלה. בעד אחד שראה את שמעון שחטף חפץ מראובן, ושמעון הביא עד אחד שראובן קנה ממנו אותו חפץ על מנת לפרוע לו מעות לשני חדשים, וראובן טוען להד"ם, וכיון שראובן הודה לו שלא פרע לו המעות, הרי לפי דברי העד החפץ של שמעון: תשובה. נראה לי להלכה שהדבר הזה דומה לנסכא דר' אבא, דאין לומר דאף אם הי' שם עדים הי' ראובן מחוייב לישבע להכחיש את העד שהעיד שקנה ממנו החפץ, וכיון שאין שנים מחייבין אותו ממון אלא על ידי שבועה דכהאי גוונא גורם לממון חשיב לה הש"ס בפרק שבועת העדות אין ע"א מחייב שבועה, דליתא, דכיון ששמעון מוחזק בחפץ אין העד מחייבו שבועה דאורייתא אלא שבועה דרבנן כמו עד אחד מעידה שהוא פרוע, ובסי' פ"ד שאם הי' תוך זמנו אין התובע נשבע, הרי דאף ששנים אפילו במקום חזקה הי' נאמנים ושוב העד יחייבו שבועה וכמ"ש הר"ן ריש כל הנשבעין בע"א מעיד שלוה ואינו יודע אם פרע או לא והוא טוען לא לויתי אינו נאמן במיגו דפרעתי, דכיון ששנים מחייבין ממון אפילו במקום מיגו דמיגו במקום עדים לא אמרינן. ה"נ ע"א מחייבו שבועה, וה"נ גבי חזקה נימא הכי, ועל כרחין צ"ל דכיון שאין העד מחייבו אלא שבועה דרבנן שפיר החזקה פוטרו, ועיין שם בקצוה"ח, ה"נ כיון דאינו אלא שבועה דרבנן ראובן נאמן במיגו דפרעתי, נמצא שאם הי' שנים הי' ראובן נוטל החפץ בלא שבועה [ועיין בב"י חו"מ סי' קצ"א מחודש א'] הוה לי' דין נסכא דר' אבא: ידידו הק' אברהם. סימן לה ב"ה יום א' פנחס תרמ"ד לפ"ק שלום להאי צורב עוסק בחוקי חורב כש"ת מו"ה מנחם מענדיל נ"י האבד"ק ביאלא קטן. אשר אמרת לי בהיותך במחנתי בשם חכמי ספרד דלמה דקי"ל מעות קונות דבר תורה, אף