אבני נזר חושן משפט קפב

סימן קמט ב"ה ד' חי' תרס"ט לפ"ק פה סאכטשאב. לכבוד האלופים הנכבדים העוסקים בצרכי ציבור באמונה בקהל עדת ישורון בווארשא יע"א. יקרת מכתבכם הגיעני, הנה אם התינוק מת מליל שמיני ואילך קודם שנימול דין גמור הוא שלא לקברו בערלתו אך אם מת תוך שבעה רוב הגאונים שכל דבריהם דברי קבלה ופוסקים ראשונים ופסק השו"ע וכל האחרונים לנהוג למולו קודם קבורתו, וידוע כי כל מנהגן של ישראל תורה היא ויסודתן בהררי קודש והשולח יד לבטל שום מנהג ממנהגן של ישראל חוששין עליו שרוצה לקעקע ביצתן של ישראל לגמרי ובפרט בנידן דידן כי מחשבתם ורצונם לבטל המנהג נכרת שכונתם להכעיס, כי מה הפסיד להם אם יסורו ערלתו קודם קבורתו, אך שכוונתם להכעיס וזה להם פתח להפר בריתו של אברהם אע"ה בכלל וחייבין לעמוד כנגדן בכל עוז, ואחת היא אם הדבר מצד עיקר הדין או מצד מנהגן של ישראל, הלא תראו דין המפורש בסנהדרין (דף ע"ד ע"ב) אערקתי דמסאנא, יהרג ואל יעבור ופי' רש"י ז"ל איננו אלא מנהג, כיון שכוונתם להעביר המנהג והוא דבר של רבים הדין הוא יהרג ואל יעבור, כמו אם הי' כוונתם לעקור עיקר דת תוה"ק כמו שמבואר שם, כן אומר בנידן דידן שאחת היא אם באים לבטל דבר שהוא מצד עיקר הדין או דבר שהוא מצד מנהגן של ישראל מחויבין לעמוד כנגדן בכל עוז ואם יעשו בית הקברות לעצמן ויפרשו לגמרי מן הציבור אין אנו אחראין עליהם, ומחויבים להתפלל עליהם שיחזרו בתשובה שלימה וישובו לעדת ישראל לגמרי והשי"ת יסיר את לב האבן ויטו שכם אחד לעבדו ותהי בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מן אורייתא: נאום הק' אברהם. סימן קנ. ב"ה ליל ב' פקודי תרס"ה לפ"ק. כבוד הרב הגדול חו"ב מגזע היוחסין מו"ה אפרים שלמה זלמן נ"י האבד"ק ליפנא. בדבר חרש שאינו מדבר ואינו שומע ואף שמדברים עמו בקול גדול אינו שומע, אך מקול רעמים או יריית תותחים ורעש גדול הוא נבעת, אם דינו כחרש, לדידי פשוט שאם אינו שומע דיבור אף ע"י חצוצרות דבשומע ע"י שמדברים אליו ע"י מין חצוצרות כתב הפר"ח סימן קכ"א דלא מקרי חרש] חשוב חרש דמה ששומע קול בלי חתוך דיבור אינו מחשיבו פיקח, שדיבור הוא עצם צורת האדם כדכתיב ויהי האדם וגו' ותרגום והוה כו' לרוח ממללא, וע"כ שמיעתו דיבור מחשיבו פיקח אבל קול בעלמא בלי חתוך דיבור אינו כלום: דברי הדו"ש הק' אברהם חפ"ק סאכטשאב. סימן קנא ב"ה אור ליום ה' תשא ט"ו אד"ר תרמ"ג לפ"ק. החוה"ש וכ"ט לכבוד אאמו"ר הרב הגאון הגדול החסיד המפורסם כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י. אחדשה"ט הנה מעשה בא לידי בתינוק נולד מהול ולא נראה בו ערלה כבושה רק במקום אחד הי' חופה ברוב גבהה ורוב הקיפה הי' מהול וחל שמיני שלו בשבת והחמרתי שלא למולו עד למחר: וטעמא דידי עפימ"ש בתשו' כנסת יחזקאל סי' יוד בטעם נפסקו צוה"ג דאינו טריפה אא"כ נפסקו ברוב בנין ורוב מנין ואי נשתייר רוב אחד כשר, דהוא משום דמתחילה כשירה היתה, ע"כ כששני הרובים מכחישים זא"ז לא יצאה מכשרותה, וכן י"ל גם במילה כיון שמתחילה ערל הי' לא נפיק מערילות עד שימול רוב גובהו ורוב הקיפו, אבל זה שנולד כך לא חל עליו שם ערל בשמיני עד שיהי' חופה רוב גבהו ורוב הקיפו וכשרוב הקיפו מגולה לא נחשב ערל: אך יש מקום לומר עפ"י ששמעתי מאדמו"ר הרי"ם זצל"ה מגור בטעם ערלה כבושה שמטיפין ממנו רק מעט דם בצפורן, ולכאורה משום חשש ערלה הי' צריך לקלוף כל העטרה, ואמר הוא ז"ל כי באמת ע"כ אינו מזיק כי לשון כבושה הוא כמו כבוש תחת ידך, אך מ"מ מועיל האי ערלה כבושה להיות נחשב הטפת דם ברית, שצריך להטיף מערלה, והיכא דליכא ערלה כלל לא נחשב הטפת ד"ב כיון שאינו מטיף מערלה עכ"ד: ולפי זה י"ל דאף שאין חופה ברוב ואינן ציצין המעכבין, מ"מ כיון דאיכא ערלה שוב שייך בו הטפת ד"ב, אך לפי זה הי' אסור לחתוך הערלה רק להטיף דם לבד, ולא דמי לכל זמן שלא פירש חוזר אף על ציצין שאין מעכבין כיון שהכא א"צ לחתוך הערלה כלל, ואם יטיפו דם לבד ודאי לא נסמוך על סברא הנ"ל להקל שיחשב מהול אף שחופה רוב גבהה ממילא אסור להטיף בשבת כמו התחיל ולא גמר חייב חטאת, ודעת לנבון נקל ספיקות שנוכל לעורר בזה, תמחול לכתוב לי דעתך הרמה בדין זה: בנך הדו"ש הק' אברהם. סימן קנב ב"ה יום ג'. החוה"ש לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם מו"ה זאב נחום נ"י אודות דברי המרדכי בדין ס"ת אעתיק לך מ"ש בחי' וז"ל ונ"ל לדחות ראיית המרדכי ואומר אני דאפילו לדעת המרדכי דקריאה בספר אחר מצוה אחרת כמו שפירש הט"ז דבריו ביור"ד סי' רע"ט עיי"ש וגורם ברכה יתירה, מ"מ צ"ל דחשוב הפסק מה שגולל