עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryאבני האפוד חלק א

אבני האפוד חלק א תא

Avnei Ha-Ephod part 1 401 · אבני האפוד חלק א · free full Hebrew text

Open in the reader →

נשוי ואינו יכול לפרנס את שתיהן באופן בטוח דלכ"ע מק"ק (ורמזתיהו בפנים) ועפ"ז כתב בדק"י ע"ב דכיון דקדימה ו אינה אלא מדרבנן ואין כאן מצוה מ"הת שפיר חלה שבועתו כדין לשבע לקיים מצוה דרבנן דאפי' במצוה שאינה מפורשת בתורה אלא דאתייא מדרשא לס' הרמב"ם והרי"ג והרש"בא והר"ן שבועה חלה וכ"פ מרן סי' רל"ט ומינה דיבם הנשבע בחיי אחיו לחלץ או שלא לייבם דהשבועה חלה דהוי שבו' בכולל דמגו דחלה אם בזמן שתשאר זקוקה ליבם יהיה נשוי חלה ג"ך לאם יהיה שרו בלא אשה ושבועה בכולל לקיים או לבטל א"המ בשוא"תע לכ"ע חלה את"ד יש"ב ולפום ריהטא היה נראה דדברי הרב אינם מובנים דמה לנו עם הקדימה סוף כל סוף המצוה עצמה שהיא החליצה היא דאורייתא ואכתי נשבע קיים את המצוה הוי וכמו שכ"כ להדייא ה' מוהרש''ם שם בדכ"נ ע"א דאיהו הוה סבר מימר הכין דכיון דמח"ק אינו חלא מדרבנן פשיטא דשבו' חלה עליו ושוב כתב דלתו מלתא היא כיון דסו"ס מצות חליצה היא מ"הת וכו' י"ש אך אחר העיון נראה דכונת מו"הר היא זאת דבמקום דאמרי' מח"ק וכגון בנשיו ואינו יכול לפרנס שתיהן נמצא דאין כאן מצות יבום כדי שנאמר אי בעי חליץ אי בעי מיבם רק החייוב הוא לחלץ דוקא וכל שזה נשבע לחלץ נמצא דנשבע לעשות הקדימה ואי חייוב הקדימה היתה מן התורה שפיר הוה אמרינן דנשבע לקיים א"המ אך כל שהקדימה היא מדרבנן הו"ל נשבע לקיים מצוה דרבנן דשבו' חלה עליו ודוק היטב

סי' קס"ו

א ס"ב בהגה ודוקא שבא עליה בעדים, ע' משנה למלך פ"ב מה' יבום דין ד' וע' פ"ת סק"ו שהביא משם הגאונים הרע"קא דהקשו על הש"הג מסוגייא דיבמות דנ"ח ומ"ש ע"ד הנו"ב וע' מחזה אברהם סי' כ"ה או"ד שהביא מספר כ"י לאחד מהראשונים דקדים טובא דתרי גברי רברבי השואל והנשאל עמדו על ראיה זו ובמחלוקת הוא שנוי דין זה ביניהם

קס"ט

א סכ"ב ש"ע או בסנדל שאין לו עקב ביבמות דק"א פירש"י עקב סולא בלעז והובא בב"י. וע' כנ"הג הגה"בי סק"ל משם מוה"רי מינץ סק"ל דעקב הוא מאחורי הרגל ולא התחתון וע' בא"הט סקכ"ה ורב אחד מערי איטאלייה סבר מימר דצריך שתהיה תחת העקב גבוה מעט דהיינו שתהיה חתיכת עור גבוה יותר משאר פרסת הרגל והיינו מה שקורין טאקה. והרב המגיה לס' פחד יצחק ע' מנעל של חליצה דקנ"א הוכיח במישור דאין כן האמת יעו"ש

ב סנ"ז ש"ע יחזיר היבם המנעל לדיינים. נהגו רבותינו לקרוע מנעל דחליצה או לקברו או לאבדו בידים משום שנאמר ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון וכ"ז מפני עגמת נפש. ס' האסיפות כת"י (אשר היה בתחילת אלף הששי) והובא במבא לס' שכל טוב הנדמ"מ בס' בר שית צד 38 (המבא הנז' הוא מר' שלמה ביבער ח"י)

סי' ק''ע

א לפנים אות א. מתיבת ומיהו עד סוף העמוד, הוא טעות הדפוס כי הדברים האלה אין כאן מקומם

ס' קעז

א לפנים אות ד' שיטה ב'. כמו בשאר בתולות וע' המגיה בס' פחד יצחק ערך מפותה דקע"ה שהביא תשו' הרב יד מלאכי בכ"י שהאריך להוכיח דיכול לכתב בכתובת מפותה בתולתא ומאתן זוזי ול"ח למחזי כשקרא ומותרת לכה יעוש"ב

סי' קע"ט

א ס"ה ש''ע הנטען על הפנויה וכו' ו"יא שמצוה לכנס וכו'. מי שהיתה אחות אשתו תמיד בביתו ונתעברה ויצא הקול שממנו נתעברה ומתה אשתו ורוצה לכונסה מותר לו לכנסה ואע"ג דל"ד לפנויה דעלמא שאם האמת שבא עליה הוא באיסור כרת עכ"ז מותר הגאון שבט סופר הנד"מ ממש בא"הע סי' ז'

תוש"לבע