אבני האפוד חלק א רג

קיימי בשיטת ה' תו"י צדק הרב לומר דלא זכתה האלמנה וצדק הרב נחלק טבעה בנוסחו דהצריך אגב דא"ק ובר מן דין לית תקנה רק כשיכתב בלשון חייב אני מנה בשטר או שיכתב בכתובה להדייא שקבל הבעל על עצמו בפי' ס' הפוס' דס"ל דמטבע נקנה בלשון חייוב וק"ל

סי' ק''א

א ס"ח ש''ע אלמנה כל זמן ששטר כתו' בידה גובה וכו' אפילו לאחר שנשאת מחלוקת הפוס' והובא בטור ורוב הפוס' הסכימו דגובה אף לאחר שנשאת ובשבו' ע' כנ"הג הג"הט סק"ב יד"א סק"א וע"ש שכתב משם מוה"רש ב"ח בס' משפטים ישרים סי' ל"ז שכתב דאף דבעלמא אמרינן שיכול המוחזק לומר קי"ל בנ"ד אין לומר קי"ל דאפי' היורשים תפוסים גובה, והר"דק בס' ידי דוד סי' ב"א פקפק ע"ד ולדעתו יכולי' לומר קי"ל אך גדול בדורו מו"הר מוהר"ימ בס' בא"המ ח"הע ס' ע"ט כתב דלדינא נקיטינן הכי והכי עבדינן עובדא

סי' ר"ב

א ס"א ש"ע מי שמת ואלמנתו באה לגבות כתובתה וכו' ע' מכתם לדוד חא"הע סי' ו'

ב שם בהגה היתה הכתיבה מוקדמת אינה יכולה לומר לא אגבה כתובתי וכו'. ה"ה אם מנהג המקום הוא לכתב בכתובה שבמות הבעל יהיה הבחירה ביד היתומים אם לתת לאלמנה כל סכי כתובתה ולפוטרה או לחלק עמה חלק כחלק מה שהניח אביהם ויש בע"ח דלא יוכלו היתומים לומר שרצונם שתטול האלמנה הכל. מכתם לדוד שם וכ"כ הי"דא לקמן סי' קי"ח הגה"טו ס"ק ס"א משם ה' מים רבים חאה"ע סי' ל"ח וע' ברכות מים בדק"ך שכ"כ על מנהג ע"הק שחולקין היתו' עם אלמנה עזבון המת שהדין הוא שכופין חת היתומים שיקחו המחצי' וכדי לפרוע לב"ח ושכן דן את הדין ר' אבה"ו בע"ס פ"הז ושכן עשו מעשה כמה רבנים הקודמים וע' לה' מט"ש בשי' ק"ד הגה"טו ס"ק ע"ח שחלק על המכ"תל ודחה ראיתו והביא ראיה לדבריו יעו"שה

ג בס"ה היו כתובים בכתובה נצ"ב וכו' הרי היא בנצ"ב כשאר החובות. ע' יד"ח הגה"טו ס"ק ח"י ושם בסק"יט הביא עוד משם ה' אדרת אליהו סי' ח"י דלענין התוס' שנוהגין להוסיף שליש ממה שהכניסה דיינינן לה כדין ק' ור'. וע"ע מכת"ל שם דאם היא מוחזקת או שהיתומים רוצים לזכות בעדה גבייא אפי' התוס' וע"ש סדר החלוקה. וע' מש"ל בסי' ק'

ד ש"ו ש"ע הערב לאשה בעיקר כתובה או בתוס' אינו מתחייב. דוקא כתובה ותוספ' דלא מידי חסריה אבל ערב לאשה בעד הנדונייא חן הוי' כערב דעלמא דהא חסרה ממון. בח"הט סק"י והם דברי ה"ה בה' אישות דין ט', ואם יצא ערב בעד הנדונייא וק' ור' בב"א אי' אמרינן כיון דלגבי הנד נייא גמר ומשעבד נפשיה גם לעיקר שעבד נפשיה חו"ד רוקא לגבי הנדונייא דחסריה אבל לגבי עיקר כתובה לא נשתעבד עמד בזה הקמ"ר בח"ח סי' רצ"ב וע"ש מה שפלפל בזה עם ה' יונה נבון בע"ס נחפה בכסף ודברי מוהר"ין שכתב ע"ד הקמ"ר נראו בעליל ונדפסו עתה בס' בני בנימן ח"הע סי' כ"ז וסי' כ"ח

ה שם מיהו אם האב ערב לכלתו בעד כנו והבן ת"ח וכו' אי בעינן תרתי ע' חיים ושלום ח"ב סי' ק'

ס' ק''ה

א ס"ג ש"ע מי שמת והניח בנים ואלמנה ומתה האלמנה. וכו'. נחלקו הח"מ והב"ש אי בעינן תרתי שבועה וגביית כתובה וע' פ"ת סק"ב, מעשה חיש חא"הע סי' ט"ז וי"ז מה שפלפל בזה ושם כתב דדעת מרן דבשבועה לבד סגי וכדברי הפר"ש

ב ס"ה ש''ע המוחלת כתובתה א"ץ לא קנין וכו', חשה שקרעה כתובתה מתוך כעס ומריבה עם בעלה דמייא למוחלת כתובתה דאין לך מחילה גדולה מזו שאם בעלה רוצה לגרשה היום במה תגבה כתובתה והלא פסק מרן בסי' ק' ס"ו דגרושה שחין שטר כתובתה יוצא מתחת ידה והבעל טוען פרעתי או מחלה דאינה גובה אפי' עיקר ובנד"ז נמי אע"פ ששטר כתובתה יוצא מתחת ידה מ"מ הרי קרעתו מדעתה וכמאן דליתיה דמי וכו' וכיון דהרי קרועה לפנינו אמרינן מדקרעתו מדעתה ודאי דמחלה ואם הבעל חפץ לגרשה אין לה אלא בלאותיה הקיימים ואבדה כל תנאי כתובתה עיקר תוספ'. ה' באר מים חיים ח"א א"הע סי' ט"ז

ואני שמעתי ולא אבין דמאי דפשיטא ליה למר דקריעת שטר הכתובה הוי כמחילה צריכא רבא ואנן קחזינן בספרי הפוס' שכתבו להיפך. הראשון אדם חד מן קמאייא הגאון מוה"רי אבן מיגאש ז"ל בתשו' הנדפסות בס' לקוטות הרמב"ן סי' ח"ן כתב להדייא דקריעת השטר לא הוי מחילה רם לא שאמר המוחל לנמחל להדייא הנה מחלתי לך החוב עי"ד ומה ענין זה לדברי מרן דסי' ק' דהתם קאי כשאין הכתובה לפנינו והוא טוען מחלת וכבר נרגש מזה הרב וכתב דכיון דקרעתו מדעתה אין לך מחילה גדולה מזו והרי הגאון נצב לקראתו ואם נאמר דאין לתפס על הרב בזה דתשו' הגאון ב"מ לא נראו בעליל בזמנו שא נא עיניך וראה לה' המבי"ט ז"ל בא' סי' יק"א שכתב וז"ל ועוד נראה דאפי' שהשטרות קרועין עדיין שעבודן קיים כל שלא פרעו וכו' דאין חזרת השטרות מבטל השעבוד כל שלא פרע לו וכו' עו"ש ובסי' שי"ד